פרשת ויקרא עוסקת כיצד נפתחים לדבר ה'. קול ה' קורא לנו, כיצד נותנים לו להיכנס? למרבה הפלא הדרך בה נפתחים לדבר ה' איננה רק באמצעות מחשבות מופשטות אלא גם באמצעות מעשים מפורטים - קרבנות.
הקרבנות הנם מערך של מעשים מאד מוגשמים ומאד מפורטים - שחיטה, דם, זריקת איברי בהמה וכדומה. ישנם קרבנות שונים המכוונים למצבים השונים של החיים - חטאת, אשם, עולה וכו'. בשביל להתקרב לבורא עולם יש להקריב קרבן, כלומר לוותר על יסודות נמוכים לצורך הופעה של יסודות עליונים יותר. דחית סיפוקים היא גם סוג של קרבן.
לעומת המכונות לשלם קרבן, להתמסר באופן מוחלט לדבר ה' למרות המחירים שהדבר הזה דורש - קיימת מציאותו של עמלק. עמלק הוא הספקנות, הקרירות, הציניות, חוסר הנכונות להתמסר לדבר ה' בזמן ש'אתה עייף ויגע ולא ירא אלוהים'.
בשבת זכור אנו מקריבים קורבנות מצד אחד, ומוחים את עמלק מצד שני. כאשר אנו זוכרים למחות את שמו של עמלק אנו למעשה מתקרבים לה'. נפרדים מהקרירות ומאמצים חמימות והתמסרות של הקרבת קרבן.