על ברית וחירות

הרב יעקב יקיר מדבר על החירות ומסביר את תפיסת החירות ביחס לברית המילה בעם היהודי.

הרב יעקב יקיר , ד' בניסן תשע"ט

הרב יעקב יקיר
הרב יעקב יקיר
צילום: עצמי

הבחירות מתקיימות היום, כשבוע לקראת י' בניסן, יום לקיחת פסח מצרים ויום הכניסה לארץ בימי יהושע בן נון.

משה פייגלין, פועל לגאולה במסירות, שנים רבות. כשותף ב'זו ארצנו' וב'מנהיגות יהודית' הוא אחד מהאישים הבולטים, שהשפיעו על הצורך לעבור מתודעת קיום לתודעת ייעוד.

רבים ממבקשי הגאולה צעדו איתו. למרות כל זאת, התחושה היא כי משהו במנגינה השתבש, הגאולה נותרה בצילו של החופש, והתורה בצילו של העם.

ברור כי פייגלין רואה בברית מילה מרכיב זהות ראשוני במעלה, אולם דומה כי הבשורה החדשה של פייגלין, בשורת ה'חירות', היא זאת שחיברה אליו אנשים אחרים בעלי מאווים חדשים. בהיבט הזה, החיבור של גדי וילצ'רסקי המתנגד לברית המילה, אינו מיקרי אלא קשור ישירות בבשורת החירות הפייגליניסטית.

קריאה בהגותו העכשווית של פייגלין, מעלה כי החירות הפייגליניסטית מבוססת על עיקרון חירותו של האדם, כאשר מבנה הממשל המדיני, הוא נגזרת מחרותו של האדם. לשיטתו, חירותו של האדם, מיוסדת על היותו אוטונומי, שלם מתוך עצמו, מגדיר את עצמו ואינו מחויב לשום מערכת ערכים גבוהה ממנו.

את היסודות הרעיוניים לכך ניתן לאתר בהגותו של קאנט. קאנט ביסס את העיקרון כי עמדה ניתנת להיקרא מוסרית, רק אם היא נובעת מתוך האדם עצמו. אליבא דקאנט, המוסר הוא אוטונומי ולא הטרונומי. המוסר האלוקי הבא כציווי מן החוץ, הוא מוסר הטרונומי ולכן אינו מוגדר כמוסר.

התפיסה הרואה במוסד ה'ציווי  האלוקי' ובמוסד השעבוד לדבר ה', כחסרי משמעות לעיצובו המוסרי של האדם אינה עולה בקנה אחד עם התורה. התורה מגדירה את הציווי האלוקי, כדרך לתיקונו של האדם. מעמדים כמו ברית בין הבתרים ומתן תורה, ביססו את העיקרון כי החירות אינה ייסוד הקשר עם האלוקים. בשורת השעבוד בברית בין הבתרים, כפיית הר כגיגית במתן תורה, והגדרת ישראל כעבדי ה' וכבניו, קבעו כי הצלחתו, שלמותו ומוסריותו של העם תלויים בהקשבה לדבר ה'.

התורה כתורתו של העם, הזהירה כי אי שמירת על עקרון זה תביא את העם לאיבוד ריבונותו ולגלות. התורה מצווה לבחור בחיים, היא דורשת הזדהות פנימית. מתוך המחויבות באה ההזדהות. צילומו של פייגלין על רקע הכיתוב "יהדות = חרות" אינו עומד במבחן התורה. פייגלין המיר את הבחירה החופשית מתוך הזדהות של התורה, בחופש לבחור ככל שתרצה של החירות הליברלית. זה המצע הרעיוני המאפשר לגדי וילצ'רסקי להרגיש בבית 'בזהות'.

ברית המילה היא נייר הלקמוס לבחינת העקרונות: השלמות האנושית מתוך עצמה והמוסר האוטונומי. ברית המילה, התמודדה עם שני טיעונים כבדי משקל ונתנה להם מענה. טורנוסרופוס הרשע שאל את רבי עקיבא: מדוע למול? מעשהו של מי גדול? של הבורא או של בשר ודם? האם הטבע העולמי אינו שלם, האם האדם אינו נולד שלם בגופו? בלשון שלנו, הרי האנושית שלמה מתוך עצמה. את האתגר השני (לא לפי הסדר הכרונולוגי כמובן) סיפק ישמעאל, שטען כלפי יצחק: שלי גדולה משלך, שהרי אני בחרתי במילה! אין ערך במילה מתוך הכרח בגיל שמונה ימים!  

מצוות ברית המילה ביום השמיני, מעידה כי החירות הישראלית בנויה על האמונה, על צלם האלוהים שבאדם ועל הנאמנות לעצמיות הפנימית. האדם קונה אותה ע"י חירות הרוח וחירות הנשמה ושחרורן מכל מה שמטה אותן ממהותן העצמית. החירות והכניסה לארץ בישראל תלויות במילה.

ביציאת מצרים מלו ישראל וזכו בחירות ומיד לאחר הכניסה לארץ מלו ישראל וזכו בארץ. כפי שכתב הראי"ה קוק, החירות תלויה בביעור החמץ. אין האדם זוכה לה עד שיסיר את השאור שבעיסה וימול את ערלתו. אומנם ישראל קדושים ובני חורין במהותם, אך אינם יכולים לזכות בחירות השורשית שלהם בלי הקשבה לדבר ה'.

המילה לשמונה ימים עליה נצטווה אברהם אבינו ע"ה ביצחק, היא ביטוי לחסרון השלמות בהופעה העולמית. היא מלמדת, שבלי דבר ה' המצווה, לא תוכל המציאות להתרומם ותישאר בעבדותה לתאוותיה וחושיה. מה שמוגדר שלם בעולם הטבע, מוגדר ערל-סתום בהגדרה הישראלית, העולמיות תישאר במבוי סתום אם לא תקשיב לקול ה' בתורתו.

בתחילת הופעתו של האדם היהודי הוא נימול, לא מבחירה שלו, ומטביע בבשרו את הכרת החירות הקובעת כי הטבע לא יוכל להשלים את עצמו ללא הקשבה לדיבור האלוקי. החיים הערלים נשלטים ע"י הצד הבהמי החומרי שלהם, והם אטומים לחיבור למקור הכול המעדן ונותן יופי לחיים. הסרת הערלה במילה משחררת את האדם מכבלי המציאות הגשמית ומרוממת אותו לחיים של אורה רוחנית.

חז"ל מלמדים אותנו כי במאבק על הארץ עמדה לבני ישמעאל זכות המילה לזמן מה, אולם זכותם של ישראל במילתם גוברת ולהם חלק בה' כיוון שנימולים הם לשמונה. רק הגדרת המציאות העולמית כחסרה מתחילת הופעתה, ובירור מחויבותה לדבר ה' על מנת להיות נאמנת לעצמיותה, הן המפתח לקישורה לאמת ולחירות.

ביחס לברית אין מקום לבחירה, סדר העולם מחייב את המילה כדי שיהיה לנו חלק בארץ. היכולת שלנו להתאחד עם הארץ ולחיות כבני חורין מותנת בשחרור משעבוד למציאות ובהליכה בדרך ה' המרוממת אותנו לעצמיות חיינו הישראליים.

בשורת החירות של התורה היא המודל של הזדהות מתוך מחויבות.

אם רוצים אנו לאחר 70 שנות מדינה, לנצח את האויב, להגיע אל הארץ המובטחת ולחיות חיי חירות ישראליים, עלינו להיות מחויבים לדבר ה' - דווקא המחויבות תוביל אותנו לחירות. הברית עם ה' ברית התורה וברית הבשר היא היסוד לעתיד ישראלי גדול. מצביעים למי שמחויבים!