כנגד ארבעה בנים

הרב יעקב הלוי פילבר , י"א בניסן תשע"ט

הרב יעקב הלוי פילבר
הרב יעקב הלוי פילבר
צילום: ערוץ 7

המשפחה בכלל והבנים בפרט הם המרכיב המרכזי בגאולת מצרים, כבר בפתיחת ספר שמות מציינת התורה: "איש וביתו באו" [א א)], וכנגד נסיונו של פרעה להתחכם ולמעט את העם מבשרת לנו התורה: "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" [שם יב].

וכשאין זממו של פרעה עולה בידו להמית את הנולדים על האבנים [שם טז] הוא מצוה לכל עמו: "כל בן הילוד היאורה תשליכוהו" [שם כב]. נעשה כאן מצדו של פרעה נסיון ממושך לפגוע בעם ישראל ודוקא בדור ההמשך שלו, וכנגדם הביא ה' על פרעה מכות שאחת ממטרותיה היתה חינוכית: "למען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים" [י ב]. 

את נסיונו של פרעה לפגוע דווקא בבנים רואים אנו גם במשא ומתן של פרעה עם משה, כשפרעה שואל: "מי ומי ההולכים?" ומשה משיבו: "בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו" היתה תגובתו של פרעה: "יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם, לכו נא הגברים ועבדו את ה'" [שם ח-יא] ורק לאחר מכת החושך סוף סוף נתרצה פרעה ואמר למשה: "לכו עבדו את ה'... גם טפכם ילך עמכם" [שם כד], פרעה בחושו העיור ידע שסוד הגאולה תלוי בדור ההמשך, על כן את עיקר מזימותיו הוא מפנה לפגוע דוקא בטף ובבנים.

את חשיבותם של הבנים רואים אנו לא רק בהיות ישראל במצרים בחשכת הגלות וצרות השעבוד, אלא חשיבותם קיימת גם בימים שלאחר היציאה ממצרים, ובעיקר לאחר כניסתם לארץ ישראל גם שם יש ל"דור ההמשך" תפקיד מרכזי בגאולת העם, ככתוב: "והיה כי תבואו אל הארץ... והיה כי יאמרו אליכם בניכם", ועל בשורה זו נאמר: "ויקד העם וישתחו" [שם יב כה-כז].

ופרש"י שם: "על בשורת הגאולה, וביאת הארץ ובשורת הבנים שיהיו להם". שלש בשורות נתבשרו כאן ישראל, בבשורות הללו אפשר להבין את שמחת העם על בשורת הגאולה וכן על ביאת הארץ שהם דברים שאינם מובנים מאליהם, אך מה בשורה יש בהולדת בנים, במיוחד בדור שהיה רגיל ללדת ששה בכרס אחד, שעליו נאמר: "וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד"?

ובמיוחד יש לתמוה על שמחתם לפי חז"ל שמפרשים לנו שה"בנים" שבבשורה הזו הם מייצגים את הבן הרשע, ואם כך מהי השמחה בבשורה זו? והתשובה היא שהיא הנותנת, שהבשורה היא שלמרות שהם בנים רשעים, לא ידח מהם נידח ואין התורה מוציאה אותם מכלל ישראל ולמרות שהם רשעים התורה קוראת אותם "בנים", והייתה בכך בשורה גדולה לעם ישראל שלא נאבד את הבנים הללו, מפני ש"ישראל אעפ"י שחטא ישראל הוא" [סנהדרין מד א] ו"בין כך ובין כך אתם קרויים בנים" [קידושין לו א] .

ארבעת הבנים מופיעים בתורה והם כתובים בסדר הזה: הבן הראשון הוא הרשע, הנלמד מהכתוב: "והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם" [שמות יב כו]. הבן השני הוא ה"שאינו יודע לשאול" הנלמד מהכתוב: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים".

הבן השלישי הוא התם (וכדברי הירושלמי: "טפש") הנלמד מהכתוב: "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור מה זאת, ואמרת אליו..." [שם יג יד]. הבן הרביעי הוא הבן החכם, הנלמד מהכתוב: "כי ישאלך בנך מחר לאמור, מה העדות והחוקים והמשפטים". [דברים ו כ]. ואילו ב"הגדה של פסח" מופיעים הבנים בסדר אחר: חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול.

הקדימו ב"הגדה" את החכם לרשע, ואת התם לשאינו יודע לשאול, ואת השינוי הזה מסביר ה"אבודרהם": כי בהגדה כתב אותם לפי חכמתם, שגם הרשע הוא חכם אלא שמתוך זדון לבו מרשיע, ואחריו תם שאינו חכם ממש ועם זאת יש בו מעט חכמה לשאול, ואחרון שאינו יודע לשאול, שאין בו חכמה כלל.

בדבריו יש הסבר לסדר ה"הגדה" ועדיין צריכים אנו ליתן טעם גם לסדר המופיע בתורה. ואפשר לומר שהסדר שהתורה נוקטת הוא ללמדנו את הסדר שצריך לנקוט בטיפול בבנים והוא מן הרחוק אל הקרוב: הרשע הוא הרחוק ביותר שהתרחק בזדון לבו. אחריו השאינו־יודע־לשאול גם הוא רחוק אבל שלא באשמתו, ואילו התם קרוב יותר אך לא בשלמות, והחכם הוא הקרוב ביותר אל השלמות.

בסדר הזה של התורה יש גם מסר חינוכי, שבהתייחסות אל הבנים יש לתת את העדיפות הראשונה דווקא לבן הרשע, שהוא הרחוק ביותר, והרחוק הוא הקודם, כמו שמצינו אצל אבינו יצחק שהקדים את עשו ליעקב. ורק אחר כך לטפל בשאר הבנים שהרחוק קודם. והמושלם לבסוף.