איש באמונתו יחיה?

יהודית אפרתי , י"ב בניסן תשע"ט

יהודית אפרתי
יהודית אפרתי
צילום: עצמי

"אבד חסיד מן הארץ, לא תאמינו כי יסופר, אבן מקיר תזעק, קופאים על שמריהם"...

ביטויים אלה ועוד נמצאים בספרי תרי עשר. 

מעניין מאוד לעקוב ולראות מתי הביטוי משמר את כוונת הנביא בדבריו וכשלא - מה גרם לשינוי. בשפת ימינו הביטוי "איש באמונתו יחיה" מצוי בשימוש לעיתים קרובות, בדרך כלל, על מנת לבטא ערכים של סובלנות וקבלת האחר, ללא כל קשר לאמונתו ולדעותיו. 

מלימוד דברי הנביאים של סוף ימי בית ראשון ותחילת בית שני, אנו רואים שהנביאים יוצאים נגד התנהגויות פסולות בתחומי בין אדם לחברו ובין אדם למקום ללא הפסק, בהוכיחם את הדור ובניסיונותיהם להיות שליחים נאמנים להפצת האמת האלוקית. 

בספר חבקוק, שנכתב בתקופת השפל של מלכות מנשה מלך יהודה, שעשה הרע בעיני השם, אנו מוצאים נבואה דומה לביטוי המוכר המובא בראש הדברים, "צדיק באמונתו יחיה" ולא "איש באמונתו יחיה". 

אני חושבת שהפער בין שתי אמירות אלו יכול ללמד אותנו דבר חשוב שמתקשר לחג הפסח.

בחיפוש בתנ"ך אחר האירוע הראשון שבו מוזכר הפסח, אנו מוצאים את לוט בסדום שמכין מצות. 

בעיר סדום ישנו עיקרון מקודש והוא האיסור להכניס אורחים וענישה מחמירה למפרים כלל זה, לוט בוחר לשבת בסדום על אף המגרעות הרוחניות שלה בשל היותה פוריה ועשירה. באותו יום שבו לוט פועל כנגד העקרון הזה הוא מתמנה לשופט על העיר סדום.

לוט מתנער מכללי המקום המחמירים ומבקש לארח את המלאכים בביתו. לוט ממהר ואופה עבורם מצות. רש"י מסביר שהסיבה להכנת המצות הייתה שאותו היום פסח היה. 

פירוש זה נראה תמוה. עם ישראל עוד לא נוצר, לא ירד למצרים, וכמובן שעוד לא יצא ממנה. 

בעקבות רש"י, ברצוני לעיין ביחס שבין הכנסת האורחים של לוט לבין מצות פסח מצרים. אכן מתגלות הקבלות רבות בין שתי הפרשיות, שבשיאן היכולת של לוט בסדום, ועם ישראל במצרים, לפעול בניגוד לחטאי הסובבים אותם. לוט מכניס אורחים בסדום, ועם ישראל המצוי במ"ט שערי טומאה, ולפי המדרש התקשה לוותר על העבודה הזרה בה אחז, מצליח לקשור את אלוהי מצרים לרגלי מיטתו, ולאחר ששוחטו, מורח את דמו על המשקוף.

"כל זמן מאיר בתכונתו" אומר הרב קוק, והתכונה הפנימית של פסח המתגלה כאן היא היכולת לצאת לחירות גם כאשר כל הסובבים חושבים ש"איש באמונתו יחיה". אין זה משנה כלל אם עם ישראל עוד לא יצא ממצרים בתקופתו של לוט או אם עם ישראל כבר יצא ממצריים מזמן, התכונה של פסח מתקיימת בזמן זה באופן תמידי. 

כל הפרשנים בספר חבקוק מסבירים שהצדיק דווקא בזכות אמונתו יחיה. אין פלורליזם. יש דרך אחת, והבחירה בה מתוך חירות היא היא הנותנת את החיים.