שש... בינתיים זה סוד!

הרב נתנאל יוסיפון , י"ט בניסן תשע"ט

יהדות הרב יוסיפון בסדר ט"ו בשבט
הרב יוסיפון בסדר ט"ו בשבט
צילום: יח"צ

מספרים, שבשנה שבה הסתלק הבעל שם טוב הקדוש בחג השבועות, היה אצלו רבי פנחס מקוריץ (מגדולי תלמידיו) בשביעי של פסח. רבי פנחס היה קצת חולה, ולכן התלבט בערב יום טוב אם ללכת לטבול במקווה. בסוף החליט לא ללכת.

בשביעי של פסח, בזמן התפילה, ראה רבי פנחס שנגזר על הבעש"ט שיסתלק בזמן הקרוב, והתחיל  להשתדל מאד בתפילה, אך ללא הועיל. הצטער מאד רבי פנחס שלא הלך אתמול למקווה, כי אלו ראה זאת כבר במקווה, היה מועיל בעניין.

אחרי התפילה, שאל אותו הבעש"ט הקדוש, אם הלך אתמול למקווה. וכשהשיב שלא הלך, אמר לו הבעש"ט – 'כבר נעשה מעשה, ואין אחר מעשה כלום'... (שבחי הבעש"ט את רטז').

סיפור עמוק זה רומז על נקודה מיוחדת שיש בשביעי של פסח, נקודה העומדת גם ביסוד כל תהליך הגאולה האחרונה, וכידוע שלפי המסורת החב"דית הבעש"ט תיקן לאכול סעודת משיח בשביעי של פסח. (בסעודה זו יש זווית מיוחדת המאחדת כמה זרמים בישראל – הגאון מוילנא היה אוכל סעודה שלישית בחג זה, למרות שבדרך כלל ביום טוב לא חייבים לאכול סעודה שלישית, כדי להיפרד ממצוות אכילת המצה, וכך גם המתנגדים אוכלים זאת מפני חיבוב מצווה.

בברסלב וחסידויות נוספות קוראים לסעודה זו – סעודת הבעש"ט, כי אירע לבעש"ט נס גדול ביום זה במהלך ניסיון עלייתו לארץ. וגם לציבור הדתי - לאומי יש קשר ליום זה, מפני הרמז המיוחד של הא"ת ב"ש לפסח, שבו כנגד כל יום מימי הפסח יש חג המתחיל באותו יום בשבוע, ו – ז'  של פסח הרי בסימן זה הוא – ז"ע, ובאותו יום בשבוע יצא לעולם יום העצמאות המתחיל ב- ע'. וכידוע, אחרי כל המחלוקות, כולנו נתאחד בגאולה השלימה, ימי המשיח).

בסיפור זה, בשביעי של פסח מונח הגרעין של חג השבועות, אך גרעין זה צריך שמירה וטהרה מיוחדת. רק אם הולכים למקווה, הרי אפשר לפעול בחג זה שבשבועות ימשיך אורו של הבעש"ט.

וכך כל שנה בשביעי של פסח. יש המבארים שלחג השבועות אנו מטפסים במשך מט' יום של ספירת העומר, המחולקים לשבעה שבועות, שהם שבע יחידות של שבעה ימים. שביעי של פסח, שהוא סיום של השבוע שמתחיל בחג הפסח, משלים מבחינה מסוימת יחידה ראשונה.

לכן, ביום זה כבר זכינו להתגלות השכינה הגדולה של נס קריעת ים סוף, שבו "ראתה שפחה על הים, מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי". בשונה מיציאת מצריים עצמה בה הכל היה במתנה מה', כי עוד היינו שקועים ב – מט' שערי טומאה, כאן כבר נטהרנו מעט, ונטלנו חלק מסויים בנס – "דבר אל בני ישראל, ויסעו!". קפצנו לים, ורק אז הוא נבקע.

אך זה עדיין תחילת הדרך. עדיין נדרשנו להשלים מהלך של עלייה בת מט' יום עד להתגלות השלימה של חג השבועות ומעמד הר סיני. ובשביעי של פסח, מהלך העלייה מצוי עדיין בחיתוליו. כידוע, תינוק קטן הוא רגיש יותר, ולכן זקוק לשמירה מעולה. וכך גם מבחינה רוחנית, כשעניין מצוי בתחילת הדרך, עליו להישמר טוב יותר.

כך שביעי של פסח, הוא יום חשוב שבו האור הגדול של שבועות ושל הגאולה השלימה מתחיל לזרוח, אך כיוון שהוא בתחילת הדרך עלינו לשמור עליו טוב. ובאופן דומה, בקשר לתהליך שיבת ציון של דורנו אותו  אנו מציינים ביום העצמאות, המקביל לשביעי של פסח, האריכו גדולי ישראל לבאר שהתהליך מצוי בחיתוליו ולכן הוא זקוק לשמירה מיוחדת.

ומטעם זה, כך הסבירו, הגאולה החלה גם על ידי אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, כדי שכביכול כוחות הקדושה יעברו דרכם בצורה סמויה, ולא יופרעו בידי המקטרגים. וכך ביאר, למשל, בעל 'אם הבנים שמחה', שזה הכוונה בדברי חז"ל על כך שבשורת הגאולה תבוא על ידי עופות טמאים, כי כך הבשורה נשמרת ללא קטרוג.  

ומיום זה עלינו ללמוד, שכשעניין רגיש מצוי בתחילת דרכו, עדיף לשמור עליו בסוד, ולא לגלות לכל אחד, כי בתחילה 'אין הברכה שרוייה אלא בדבר הסמוי מן העין'. ובאמת, כל אדם שבקיא קצת בעשייה מורכבת ורגישה (למשל, בפוליטיקה...) יודע שעניינים רבים חשוב לשמור עליהם בסוד עד לרגע המתאים, ואם יגלו אותם טרם זמנם, הם עלולים חלילה להתבטל. רק בהמשך, כשהעניין כבר חזק ומבורר יותר, טוב להפיץ ולשתף יותר ויותר אנשים.

ויהי רצון שנזכה לקבל את האורות הגדולים של שביעי של פסח וחג השבועות בשלימות, בטהרה ובקדושה. חג שמח!