כולנו סמוטריץ'

תגובה למאמר של יאיר לפיד - 'אתם סמוטריץ' בעיתון מקור ראשון

ד"ר חנה קטן , ל' בניסן תשע"ט | עודכן: 22:31

ד"ר חנה קטן
ד"ר חנה קטן
צילום: עצמי

הוא היה שם. בכפר מיימון. אני ראיתי אותו שם. הוא צעד בחולצה כתומה ,בשמש הלוהטת של הקיץ הישראלי, כשאגלי זיעה מנצנצות על פניו, בדיוק כמו כל בני גילו, בני הציונות הדתית הנאמנה.

בגוש קטיף, מגוש קטיף, הוא הצטרף למאבק . הציבור החילוני לא היה שם. וגם לא החרדי. רק הציבור הדתי לאומי על גווניו. והוא בתוכם.. הוא למד בישיבה תיכונית ציונית, ואפילו היה תלמיד של בעלי, שכבר אז זיהה בו נחישות ויצירתיות.

בלילת הארוכים בהם חבש את ספסלי בית המדרש של הישיבה המרכזית העולמית, הוא שקד על תורת הרב קוק מפי הרב הגאון אברום שפירא, זצ"ל. הוא מתנחל, בדיוק כמו אנשי גוש אמונים בזמנם. הוא ניחן באותה פשטות, ישירות, ודבקות שאפיינו את הרב חנן פורת ז"ל. הדירה הפשוטה והצנועה שלו בישוב קדומים מעניקה מחסה של חום ואהבה לששה ילדיו, כן ירבו. לראשו כיפה סרוגה בגודל בינוני, אין לו פאות  מסולסלות ולא זקן ארוך, והוא לא לובש ציצית תכלת. הוא אחד מכולנו, מהציבור היקר על כל גווניו. משפחה ברוכה ומבורכת. לו פנים מאירות ונעימות, שהחיוך לא מש מהם. אליו התכוון המחבר, אפרים קישון, בחיבורו- 'הכיפה הסרוגה'. אליו, ודווקא אליו. וגם אלינו, כמובן.

והוא אוהב את הציבור שאיננו שומר מצוות במוצהר, אבל  ציבור שאוהב את המדינה, ופועל רבות לעשות טוב בעולם. הציבור הזה לא אומר 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד' ביחד עם כולם בזמן הצפירה. וזה בסדר. אומרים שחלק גדול מצאצאיו כלל לא יודע מהי התפילה הזאת. הכאב על כך נוגע בו, כי הוא אח קרוב.. והוא מוצא מקום בליבו גם לאהוב את הציבור שלא ממש אוהב את המדינה, אבל מנסה לפעול לעשות טוב בעולם. הציבור הזה לא שר ה'תקווה' ביחד עם כולם ביום הזיכרון.  אולי אפילו לא עומד בצפירה. אומרים שחלק מצאצאיו כלל לא פגש את עולם התוכן הציוני מימו, ורואה בכל חייל 'אויב' ומשוקץ. זה עצוב. וזה נוגע בו כי הוא אח קרוב .

במשפחה ברוכת ילדים יש צבעים שונים . ואך נכון שכך יהיה. אבל יש שורשים משותפים, ויש שפה מחברת, שמאפשרת שיח, גם כשיש חילוקי דעות .ויש אהבה בלב. הניסיון לצייר את בצלאל סמוטריץ, ואת כל הציבור התורני, כקצוות, כ'קיצוניים', כ'לא מכילים' נוחל לו חלק בשיח  התקשורתי לאחרונה. יאיר לפיד, במאמרו המפולפל במקור ראשון, מנסה 'לפקוח' את עיני הציבור, ולהראות לנו שהנציג ה'קיצוני' הזה לא ממש עושה לנו 'רייטינג'. כבר לא יאהבו אותנו. לא נהיה 'דתיי מחמד'. כמה זה מפחיד. וכמה זה תעתוע ערמומי.

הבעיה של יאיר לפיד ושל חבריו הוא שבצלאל ניחן בתכונות של מנהיג. הוא כריזמטי, והוא נאמן לדרך, חרוץ ומוכשר, ועובר מסך וגם מקלדת. הוא נוכח. ולכן הרחש התקשורתי כל כך רועם . וזאת דמוניזציה במיטבה.

שושביני הבחירות יבשרו מה התרחש פה. מה, באמת? הציבור היותר תורני, באופן טבעי, חיפש ביטוי במפלגה שהתורה היא נר לרגליה. אליה הצטרף חלק מהציבור הפחות תורני, שמצא בית טבעי במפלגה המסורתית .אבל חלק גדול מהכיפות הסרוגות ביקש אינדיבידואליזם, ובצעד אבדני, הוא הטביע את עצמו בתוך בולענים א-מיגזריים– הליכוד וכחול לבן, אצל בנט, ופייגלין, וגם בש"ס.  וכך הוא איבד מכוחו כציבור. מוסדות הציבור הדתי לאומי לא תמצאנה מנוח תחת כנפי מפלגות אלו. לא אצל יאיר לפיד ולא אצל חבריו. ועם כל אהבת הישראל, צריך קודם כל לדאוג לבית. עניי ביתך קודמים. וזה יתרון של מפלגת בית. את זה השכיל להבין הבוחר המפוקח שרצה את סמוטריץ. בוחר שזקף את ראשו והבין ש'מגיע לו' כציבור, ולא כיחיד.

אבל כולנו, כל הציבור הדתי, על כל גווניו, עם כיפות שקופות, וכיפות הגרוש וכיפות הקסדה, עם תלתל וסרט, בנדנות ,מגדלי אייפל מלופפות – כולנו- סמוטריץ. הוא אח וחבר. והוא הפנים היפות של הציבור הדתי, אותם פנים מתחת לכיפה הסרוגה, שגורמים צביטה בלב ואולי קצת קנאה אצל מי שלא זכה שיסרגו לו כיפה.