עזה היא ארץ ישראל

ירי הטילים מגיע אלינו מארצנו. מחבלי ארצנו שנטשנו והפקרנו, מהישובים הפורחים שעקרנו במו-ידינו.

אורית סטרוק , א' באייר תשע"ט

דעות אורית סטרוק
אורית סטרוק
צילום: פלאש 90

"יהי רצון מלפניך... שתעלנו בשמחה לארצנו ותטענו בגבולנו..." - התחינה הזו של תפילת ראש חודש בוקעת הבוקר ביתר-שאת, אחרי "סבב טרור" נוסף בו אנו מקברים את מתינו, מנסים להרגיע את ילדינו ולשקם את הריסותינו, וכואבים את כבודנו האבוד.

כי ירי הטילים מגיע אלינו מארצנו. מחבלי ארצנו שנטשנו והפקרנו, מהישובים הפורחים שעקרנו במו-ידינו. פשענו בארצנו, ובאחינו, והמחיר מגיע אלינו שוב ושוב, כואב, צורב ומבזה.

"חדש עלינו את החודש הזה לטובה ולברכה... למחילת חטא ולסליחת עוון ולכפרת פשע" - אנחנו מתחננים.

אבל יודעים ומבינים, שלא יהיה סוף לטרור מעזה עד שנחזור אליה, עד שנבין שהיא שלנו ואנחנו שלה, עד שנבנה אותה מחדש וניבנה בה, כעם השב הביתה. כי עזה היא ארץ ישראל לא פחות משדרות, מאשקלון ומאשדוד, ואפילו מתל אביב.

אני יודעת שהרוב הגדול של בני עמנו מתקשה עדין לראות בעזה חלק מארץ ישראל. אבל לפני 13 שנים הרוב הגדול ברך על הנסיגה מעזה ועל עקירת הישובים, היה אדיש לגירוש המתיישבים והאמין ש"ההתנתקות תביא שלום ובטחון".

כפי שלפני 100 שנים, לאחר ולמרות הצהרת בלפור, רוב עם ישראל לא ראה כל צורך למהר ולשוב הביתה לארץ ישראל.

וההמשך הנורא ידוע. אנחנו נמשיך לזכור שעזה היא ארצנו, נמשיך להתפלל ביתר שאת "שתעלנו לארצנו ותיטענו בגבולנו", ונדע, שסוף האמת לנצח. "ויהי ראש חדש הזה סוף וקץ לכל צרותינו, תחילה וראש לפדיון נפשנו". חודש טוב!