כל הארץ גנרלים גנרלים

חופש הביטוי נחשב לאחת מזכויות האדם הבסיסיות, גם אם לעיתים מוגבל הוא באמצעות חקיקה.

אל"מ במיל' טל בראון , ג' באייר תשע"ט

אורח
אורח
ערוץ 7

בימים האחרונים, מאז תחילת סבב המהלומות האחרון בעזה, וביתר שאת לאחר הפסקת האש שהושגה, מסתובב אני בתחושה מיוחדת משהו, שלא לומר מדהימה או מוזרה.

בכל מקום אליו נושאות אותי רגליי או נוסעת מכוניתי, זוכה אני לשמוע "הערכות מצב מעמיקות", שלל עצות, פתרונות והמלצות לדרך בה על מדינת ישראל וצבאה לנהוג ברצועת עזה ומנהיגיה.

ויכוחים קולניים נשמעים במרחבים הציבוריים מפי "גנראלים", הנלחמים "בגבורה" זה בדעתו של זה, במימד הפיזי ועוד יותר מכך במימד הווירטואלי, בחשבם שהשם יתברך חנן אותם בתשעה קבין של חכמה, בינה, דעת, צניעות ואולי גם יופי. בעוד שמפקדי צה"ל הבכירים, ראשי מערכות הביטחון, שרי הקבינט וראש הממשלה הנבחר, חוננו כולם יחד רק בקב אחד בודד מכל אלו.

"גנראלים" אלו מניעים עוצבות וגייסות, מטילים הם חימושים רבים מהאוויר, מפציצים בעוז מהים והיבשה, את כל מרחבה של רצועת עזה, ללא כל צורך במחשבה תחילה או אחרונה.

הנחות יסוד

חירות המחשבה והדעה, המכונה גם "חופש המצפון" או "חירות הרעיונות", נחשבת כזכותו של כל אדם לטעון או להחזיק בדעה, אמונה או השקפה שונה משל אחרים בכל נושא. חירות זו מעוגנת בהכרזה בדבר זכויות האדם, בנוסח שאושר גם על ידי ממשלת ישראל.

חופש הביטוי נחשב לאחת מזכויות האדם הבסיסיות, גם אם לעיתים מוגבל הוא באמצעות חקיקה. חופש הדעה והזכות להעביר ביקורת על הנעשה במדינה, ואף על החלטות ממשלה שהתקבלו, הינם דבר מקובל וראוי במדינתנו הדמוקרטית, כל עוד נעשים אלו באופן חוקי ששיאו בקיומן של בחירות חופשיות, בדיוק כפי שארע לפני כחודש ימים.

הרשו לי להניח כי ראשי מערכת הביטחון הינם אנשים מקצועיים וערכיים, השוקדים על מלאכתם במסירות נפש, ברצינות ובאחריות כלפי משימותיהם, כלפי ביטחונם של כל אזרחי המדינה וכלפי פקודיהם, תוך הפעלת שיקול דעת מעמיק נוכח האתגרים, ההזדמנויות והסיכונים הניצבים מולם. אלו הרי מיטב המפקדים והקצינים אשר בחרו ונבחרו לשאת בנטל הכבד, צברו ניסיון רב בתחומם לאורך שנים של עשייה מבצעית וחיכוך עם אתגרים מסוגים שונים.

הרשו לי להניח כי מעטים הם מיושבי המשרדים ברבי הקומות, מהנהגים בכבישים העמוסים, מהסוחרים בשווקים ההומים, מהמתאמנים במכוני הכושר המיוזעים ומחובבי המלתחות הצפופות, אשר ניסיונם וידיעותיהם חושפות אותם לכלל המידע הנדרש, על מנת לקבל החלטות הרות גורל הנוגעות לעצם קיומנו. המאפשרות להם לשקול מהלכים מבצעיים מורכבים ולהבין את מכלול השלכותיהם המדיניות, הכלכליות, המשפטיות והביטחוניות בעיקר.

בטוחני שאילו נשאל כל "גיבור מקלדת" או "וכחן ודעתן בלתי נלאה" אם הוא אדם צנוע, יסכים הוא בדרך כלל עם האמירה. בטוחני כי אם נשאל את אותו אדם באם הוא נבון, ככל הנראה יסכים הוא בצניעותו עם האמירה. אם נוסיף ונשאל אותו באם הוא רואה עצמו מומחה הבקיא בפרטים ובשיקולים הנדרשים לקבלת החלטות הרות גורל, או אז ככל הנראה, ייסוג מעט לאחור ויידום. יעדיף הוא ככל הנראה שגדולים ממנו או מקצוענים ממנו יישאו באחריות ויקבלו החלטות במקומו.

מסתבר שקל מאד להפציץ, להרוג ולפגוע באויבנו ללא רחם וללא תנאי, כשאתה לא בקיא בפרטים ובמשמעויות הנגזרות מחד, ולא נושא בשום אחריות להבל פיך, מאידך.

מסתבר שקל להשמיץ, לקלל, להאשים ולהכפיש את מקבלי ההחלטות, שמפעילים שיקול דעת כבד שאינו מבוסס על פופוליזם זול אלא על מידע מבוסס, ידע וניסיון מצטברים, לצד הבנה מעמיקה של האתגרים ומשמעויותיה של כל חלופה העומדת בפניהם, בבואם לפעול למען בטחון העם והמדינה, בראש ובראשונה.

הווה ידוע שכל אותם יודעי הח"ן (חכמה נסתרת) שבפיהם הפתרונים לכל מכאובינו ואתגרינו, מסתתרים להם מאחורי פרגוד הבוחר, מאחורי תאי ההלבשה במלתחה, מאחורי המקלדת או החליפה השחורה.

כשנקראים הם להשתתף בעיצוב המדיניות כמקובל במדינה דמוקרטית, יסרבו הם. כשידרשו ליטול חלק פעיל ולשלם את מחיר החלטותיהם בין אם במעשה, בדם או בכסף (שהרי דרוש תקציב על חשבון צרכים אחרים) – ימנעו הם ויטילו אחריות על אלו שבחרו ללכת ולהשפיע מקרוב, לאחר שחקרו ולמדו את הנושא ונשאו גם במחיר האישי שמשלמים לא אחת בגין לקיחת אחריות.

כך חוויתי אף אני לאחרונה במסדרונותיו של מוסד אקדמי, עת סטודנט משתמט שלח אותי ואת חבריי ופקודיי הלוחמים לכבוש את עזה. פשוט כך, כי אנחנו לדידו חיילים (גם אם במילואים) והוא בסך הכל אזרח נטול אחריות ואולי גם שכל. כך חוויתי לא מעט בחיי עת צפיתי באלו המתייצבים ומתנדבים לביצוע משימות מורכבות, בעוד אחים קרובים ורחוקים, מעדיפים לשבת בגלות או בסלון המרווח ולזלזל בעשייה, בתרומה ובחיים של אחרים. "אחרים" שקיבלו את ההחלטה, שהתנדבו לפעול, שנקראו אל הדגל ולא אל השקל, שהלכו ראשונים כי קרא הקול, וראשונים גם נפלו כשהנורא מכל קרה.

ככל הנראה, יעדיפו אותם "גנראלים אמיצים ומשכילים" להמשיך ולפתח את מדע הבדיעבד, המדע המדויק בעולם, המנתח ומבקר את שהיה מבלי לקחת אחריות על העבר ומבלי להבין, לדרוש ולחקור בצניעות, בחוכמה, בבינה ודעת לקראת העתיד לבוא.

כמה כואב לאויב?

רק האויב יודע כמה כואב לו באמת. רק האויב מבין באמת את מחירה של כל מהלומה. האויב מבין מקרוב כי הכללים השתנו ומטרות חדשות, שאינן רק דיונות חול ושיחים, נתקפו.

יודע האויב כעת, שמעונות בכירים ובניינים על תכולתם הידועה למעטים, נפגעו ואף קרסו לחלוטין. מבין האויב, כאותו מחבל "שהיד" על אופניים, שסיכולים ממוקדים שוב חזרו לאופנה ויקבל הוא מנה אחת שבעתיים.
הייתכן שלזאת כיוונו מנהיגי המדינה וראשי מערכות הביטחון, לאור התנאים המבצעיים, המדיניים והאחרים שעמדו מול עיניהם בעת הזו?  

הרי יש היגיון בכל דבר. עצם העובדה שחלקנו אינו מבין את ההיגיון שבדבר, מעשה או החלטה כלשהי, אין בו כדי להעיד על העדרו או על חוסר הבנתו דווקא על ידי האויב!

לסיכום

כפי הנראה, צפויים לעם ישראל סבבי לחימה נוספים בכל זירה, בכלל זאת רצועת עזה. אין בנמצא פתרונות קסם ואין שום המצאה שתביא לחיסולה של האיבה, לפריחתה של אהבה, לפריצתו של השלום, השלווה והאחווה, כל עוד דבקים אנו במולדתנו ואויבנו בשאיפתם לרשתנו.

על כן, מוטב כי כל אותם "גנראלים" לובשי החליפות, בגדי העבודה והטייץ ינהגו בצנעה, יזהרו בלשונם הרפה או החדה, יכבדו את אלו המעטים הנושאים בגאווה בנטל ואת הנבחרים, שמנהיגים ומקבלים החלטות מתוקף בחירתו של הרוב, ומתוקף אחריותם ותפקידם ככאלו, גם אם לא תמיד מסכימים עם דעתם, לא מבינים את מעשיהם או בקיאים בנתונים.

אסיים במילים מתוך השיר "אל נבקש" שכתבה תמי לוי:

"אל נבקש סיבה לכל צעד, אל נבקש לדעת כל סוד
יש לפעמים שסיבה לא נודעת, אל נתייאש, אל נפסיק לצעוד

יש דברים נסתרים, לא נבין לא נדע
נעשה גם דברים, שנראים בלי סיבה

לא צריך כל דבר, לחקור ולשאול
לפעמים גם מותר, לא לדעת הכל".

נזכור את הנופלים על משמר העם והארץ, נחזק את ידי אנשי כוחות הביטחון ומנהיגי ישראל הנאמנים, הפועלים למען עתידנו במולדתנו, בע"ה.