מדינת ישראל ולא מדינת היהודים

הרב שלמה רוזנפלד , ד' באייר תשע"ט

יהדות הרב שלמה רוזנפלד
הרב שלמה רוזנפלד
צילום: עצמי

מדינתנו אינה עוד "מדינת היהודים", כחזונו של הרצל, היא "מדינת ישראל". אכן, בתקופה הקשה שהייתה בימיו באירופה, השיח העיקרי שבין היהודים היה כיצד לפתור את בעיית היהודים שסבלו מפרעות קשות ומאנטישמיות קשה.

נראה, כי העולם לא השתנה. גם בימינו, לאחר 71 שנות עצמאות ולאחר יותר מ120 שנה מאז כתיבת ספר זה, שנאת היהודים פושטת צורה ולובשת צורה: בעבר התנגדו לעצם קיומנו כיהודים, והיום זה התחלף למסווה של התנגדות "רק" לישות הציונות", או ל"מדינת ישראל". בעבר, גרשו אותנו ל"פלסטינה", והיום רוצים לגרש אותנו מ"פלסטין".

הרצל, שהיה שליח ההשגחה העליונה אשר פעל מתוך חזון פנימי גדול, היה מצוי בשיח העיתונאי והמדיני שאותם חי במקצועו ובאורח חייו, ומכאן גם הפתרונות שמצא לבעיות עמו. אך כפי שקרה להרבה יהודים מבני התקופה, האשליה ללמוד מהמציאות והתרבות האירופאית, הייתה אחר כך לצנינים גם בקרב מאמיניה היהודים הגדולים, במערב אירופה. שיאה בחורבן הגדול של היהודים בשואה, וביניהם גם אלה שניסו להתמזג עם אירופה לגמרי.

מתי נתפקח כי איננו עוד רק יהודים, שמאז חורבן בית ראשון, כך נקראנו, בהיותנו רק חלק  מעם ישראל, שבעיקרו התיישב ביהודה? או מאז ימי חזקיה, שנקראנו כך על ידי הבבליים, כי הייתה אז רק ממלכת יהודה? גם בהמשך התקופה יוונית והרומית, אם כבר היינו עצמאיים או תחת חסות כובש זר, במקרה הטוב נקראנו "יודיאה", ובמקרים אחרים אף לא זאת, אלא דרום סוריה וכדומה?

גם בארץ, חלק ממייסדי המדינה, ראו ועדיין רואים בה, רק פתרון בטחוני לצאצאי היהודים. מכאן יחסם החלקי לבסיס היהודי, שבא להמשיך לפתור רק עניין זה.

לעומת זאת מדינת ישראל, מייצגת בשמה את שמו החשוב יותר של יעקב: "כי אם ישראל יהיה שמך כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל" (בראשית לב, כט). כלומר, היכולת להתמודד במישור הרוחני ולהיות שר, המנהיג את האנושות בתחום זה. גם המלאך של עשיו, אביהם של רומי והנצרות, הבין שזה כוחו של יעקב ולכן הודה בעדיפות יעקב עליו.

זוהי השפה שהעמים מבינים ואז הם מוקירים את עם ישראל, בתפקידו הרוחני, המוסרי והממלכתי בין העמים.

אך גם הרצל, ביחסו לקשר שבין דת ומדינה, חשב במושגים אירופאים, בני תקופתו. וכך הוא כותב  בספרו הראשון "מדינת היהודים":

ממשלת הדת: האם נתן את כהני דתנו למשול בנו? לא ! האמונה היא אמנם הקשר המאחד אותנו; אולם חפשים אנחנו בכח החכמות והמדעים.  ועל כן נפר כל תחבולות כהנינו אשר יאמרו למשול עלינו, כי נדע לכלא אותם בבתי מקדשי אל, כאשר נדע לאצור גם חיל צבאנו בבתי החילות.  חיל הצבא וכהני הדת, שניהם כאחד נכבדים יהיו בעינינו, ככל הכבוד הגדול אשר ירחש לבנו אל משרות כהונתם, אשר עלינו לכבדן.  אך בהנהגת עניני המדינה, אשר בכבודה יתימרו, אין להם כל עסק, לבל יביאו בה מבוכה מבית ומחוץ.

אכן, עמי אירופה, בצדק הפרידו את הדת מהמדינה כי חוו את הכפייה הנוראה והחונקת של הדת הנוצרית עליהם.

לא כן היהדות של עם ישראל, המסוגל להיות שר, גם עם הפן האלוקי שלו, כהודאת השר של עשיו הנ''ל. היא מאירה פנים לממלכתיות, והראתה את היכולת לגדולי החכמים היהודים, להיות גם מפורצי הדרך של עולמות המדע, החברה והמוסר. עם ישראל, רואה בכך חלק של מימוש החזון של עמנו ושל כל האנושות, בהכוונה האלוקית הנצחית.

לא עוד פתרון רק של האנטישמיות ומקלט בטוח של "מדינת היהודים", אלא "מדינת ישראל" המביאה את עם ישראל לייעודיו הגדולים והנצחיים. רק אז יכירו גם העמים כי אנו נהיה "אור לגויים".