יום הולדת 80 לשמעון פרס

זה עשור שאנו טוענים נגד פרס, בצדק כמובן, על האסון שהמיט על מדינת ישראל ויהדות העולם באמצעות התהליך ההרסני שהחל בו לפני עשור.

פרופ´ אריה זריצקי , ב' בתשרי תשס"ד

אריה זריצקי
אריה זריצקי
ערוץ 7
זה עשור שאנו טוענים נגד פרס, בצדק כמובן, על האסון שהמיט על מדינת ישראל ויהדות העולם באמצעות התהליך ההרסני שהחל בו לפני עשור. ההיסטוריה עוד תחליט אם הייתה כאן טיפשות, רשעות, או צירוף זדוני של שתיהן, כפי שנראה לרבים מאתנו, ועלינו להשתדל לקרב את מועד האנליזה על-ידי הקמה של ועדת חקירה ממלכתית בעלת סמכויות שיפוטיות, שזו תהיה ההנחיה שלה. עלינו להביא למשפט את פושעי אוסלו!

השמאל הישראלי יפה-הנפש טוען כלפינו טענה מתחסדת, המקובלת על האנטישמים ברחבי העולם, שחסרה לנו האמפטיה לצרות של אחרים במקרה זה, לאסונם של ערביי ארץ-ישראל המערבית.

ואמנם, איננו חשים כל אמפטיה, אף זאת בצדק, לתת-תרבות של אלימות ורצח. כיצד למשל אפשר להתייחס בהבנה לאב שרוצח את בתו על ש"חללה את כבוד המשפחה"?

עם זאת, ברצוני לזרום לרגע עם האמפטיה שחש השמאל, לטענתו, עם אסונם של הערבים, לאבחן את האסון שנגרם להם מידי היהודים, ולגלות את האשמים. מיד נראה, שגם בקטע הזה האצבע מונפת נגד חבורת אוסלו שפרס ממשיך לנהל.

במשך 45 שנים התנהל בארץ תהליך, אם כי איטי עד כאב, של התקדמות לקראת חיים משותפים בינינו ובין הערבים כאן. ב-19 מהם (עד 1967) בגליל ובנגב, בנחל עירון ובשאר המובלעות הערביות שנשארו במדינה, ומאז ועד 1992—גם ביהודה, שומרון, עזה והגולן. מצבם הכלכלי, החברתי והפוליטי היה טוב בהרבה מאשר בשאר ארצות ערב, והם יודעים זאת היטב.

איננו נאיביים עד כדי שנאמין כי הם יחבבו אותנו בשל כך, אבל איזה שהוא מודוס ויונדי נוצר באינטראקציה בינינו, והם התרגלו לראות בנו, היהודים, את בעלי הבית כאן, גם אם מחוסר ברירה. כשאט אט התברר להם שלא יצליחו לסלקנו מכאן וכי זו אכן ארצנו, החליפו את מצב הג'יהאד בו היו נתונים למצב האלטרנטיבי בתרבות האיסלאם, של הודנה.

מצבם של הערבים תושבי ארץ-ישראל המערבית הוחמר ללא היכר מאז הגיעה הנה חבורת הרוצחים מטוניס, מעיראק ומארצות ערב נוספות. אבטלה המונית עם ירידה דרסטית וגורפת ברמת החיים, באיכות החיים ובביטחון האישי שלהם.

החיות הללו שהובאו הנה כדי לשלוט בתושבי הארץ הערביים גוזלים לעצמם כל פרוטה שנתרמה בעולם כדי לבנות תשתיות מתאימות, באיומים ובסחיטה, באונס וברצח, ומחנכים את הילדים לשנאה חסרת גבולות ושולחים אותם להתפוצץ כדי להרוג כמה שיותר יהודים. הנזקים שהושתו על האוכלוסייה הזו הם ללא תקנה, וכשמחפשים את האשמים—העיניים מופנות כלפינו, היהודים.

האם אין צדק מסוים בהתגברות השנאה כלפינו? הרי אנו במו ידינו הבאנו הנה את החיות ואילצנו את האוכלוסייה המקומית לקבל עליה את שלטונם העריץ והאכזרי! בכך הפרנו ביד גסה את שיווי-המשקל שהיה הסיכוי היחיד לחיי שקט יחסי.

ברגע שייאושם מלחסלנו או לפחות מלשלוט בנו התחלף בתקווה שיצליחו בכך, הם נאלצו, בתוקף הנסיבות ותרבותם, להלחם בנו. בפעולה זו המרנו מצב של הודנה (כשהם חלשים מאיתנו) למצב האלטרנטיבי של ג'יהאד (כשנראה להם שהם התחזקו)!

מכאן, שפרס וחבורתו לא רק גרמו לנזק איום לחיי שתי האוכלוסיות בארץ—היהודית והערבית, הם בעצם מחרחרי מלחמה, בשם השלום. אכן, כפי שנאמר כבר בפראפראזה, פושעי השלום!

כשאנו דורשים, בצדק כמובן, שועדת נובל תשלול מערפאת את פרס נובל לשלום, עלינו להיות הגונים ולדרוש שהפרס יישלל במקביל גם מפרס.