הגרסא המסתורית לסיפור רשב"י

הרב נתנאל יוסיפון , ט"ז באייר תשע"ט

יהדות קבר הרשב"י במירון
קבר הרשב"י במירון
צילום: יח"צ

בנוהג שבעולם, שהיושבים סביב המדורה לתוך הלילה שרים שירים ומספרים סיפורים, (שירי קומזיץ). יש שנהגו לספר סיפורי בדיות (צ'יזבטים), אך לישראל עם קדושים יש לילה אחד בשנה, שבו מדליקים מדורה קדושה, וסביבה משוררים שירים ופיוטים קדושים לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, והמהדרין אף מספרים מסיפורי רבי שמעון.

הרבה סיפורים ישנם על רשב"י, אך דומה שהמפורסם שבכולם הוא סיפור הסתתרותו במערה. וודאי תופתעו לשמוע, שכולנו מכירים את הגרסא המופיעה בבבלי, אך בתלמוד הירושלמי ישנו סוף אחר לסיפור, ובגרסא זו ובמעט מתוך המשמעויות הצפונות בה נעסוק כאן.

וכך מספר הירושלמי (שביעית ט, א, בתרגום חופשי): רשב"י הסתתר במערה 13 שנים. בסוף אותם שנים אמר – אצא ואראה איזה קול יוצא בעולם. יצא וישב על פתח המערה, ראה צייד אחד שפורס מצודה כדי לתפוס ציפורים. שמע רשב"י בת קול שאומרת: 'דימוס' (חופשי), וניצלה הציפור.

אמר רשב"י לעצמו – מכך אפשר ללמוד שציפור בלי גזרת שמיים לא נתפסת, כל שכן בן אדם. מכאן הבין רשב"י שגם הוא יכול לצאת מהמערה, שהרי בלי גזרת שמיים לא יתפס. יצא והלך לטבריה וכו'.

השאלה המרכזית שמתאים לבן ימינו לשאול על גמרא זו היא – מה החידוש הגדול שהתחדש לרשב"י, הרי כל ילד יודע שיש השגחה פרטית בעולם, ואם כך מה החידוש שהציפור והאדם נלכדים רק בגזרת שמיים?

לפני שנעסוק בתשובה לשאלה זו, נדייק מעט בתחילת הסיפור. בגרסת הבבלי, רשב"י יוצא מהמערה בפעם הראשונה כשאליהו הנביא אומר שמת הקיסר ובטלו גזרותיו, אך בירושלמי רשב"י יוצא מעצמו והולך לבדוק את המצב.

כידוע, רשב"י שר בית הזוהר הוא הדמות המרכזית בתורת הנסתר והסוד. במערה, המקום הנסתר, רשב"י מקבל תורה פנימית ועמוקה זו. בבבלי, באה דמות מחוץ למערה וקוראת לו לצאת החוצה, לעומת זאת בירושלמי רשב"י מתוך העומק הפנימי הולך ומקשיב לעולם החיצוני.

אם כן, יש כאן הקשבה פנימית ועמוקה לעולם החיצוני. להקשבה זו מגיע רשב"י רק אחרי שישב והעמיק במשך 13 שנה. לכן, גם רשב"י יושב על פתח המערה, המקום המהווה נקודת מפגש בין המערה לעולם החיצוני, בין הפנים והחוץ.

ונדייק בלשון הירושלמי – רשב"י 'רואה' מה 'קול' יש בעולם. לשון זו קשה מאוד. אדם רואה תמונות ושומע קולות, ולא רואה קולות. כאן רשב"י רואה קולות כישראל במעמד הר סיני. יש בכך ביטוי לאותה נקודה בדיוק. המראה הוא גשמי והקול רוחני, אדם שרואה קולות הוא אדם שבתוך המציאות החיצונית רואה בצורה מוחשית את העומק הפנימי (כעין הסבר נפש החיים לראיית הקולות במעמד הר סיני).

ומהו אותו עומק פנימי שמגלה רשב"י אחרי 13 שנות הסתגרות ועמל במערה? השגחה פרטית! עניין שבימינו כל יהודי פשוט וכל ילד מאמין בו, ואף מתחזק בו בעת צרה, הכיצד? תמוה מאוד?

והתשובה פשוטה מאוד, ובה אפשר לראות את בשורתה הגדולה של תורת הנסתר. אכן, בימים עברו רבים מגדולי ישראל סברו שאין השגחה פרטית. המפורסם ביניהם הוא הרמב"ם, שבמורה נבוכים (ח"ג פרק יז') מבאר שרק לצדיקים יש השגחה פרטית, אך לרשעים וכן לצומח החי והדומם אין השגחה פרטית אלא רק השגחה באופן כללי על המין שלא יכחד (מדובר על השגחה והכוונה, לא על ידיעה שה' האין סופי יודע הכל). החינוך (תקמה) סובר שיש השגחה פרטית על כל אדם, אך לא על החי הצומח והדומם, ואף נראה בו שבימיו לא הייתה מקובלת כלל הדעה שיש השגחה על כל פרט בעולם.

והנה מתרחש מהפך. כיום, רוב רובו של עם ישראל מאמין בהשגחה פרטית, והדבר כה פשוט לו עד שהוא כלל לא מעלה בדעתו שיש דעה אחרת לפי היהדות. למהפך זה אחראי ככל הנראה הבעל שם טוב הקדוש, ובמילים אחרות – העובדה שתורת הקבלה והחסידות תורגמו משפה עמוקה ונסתרת לרעיונות פשוטים ההופכים לנחלת הכלל.

הירושלמי ניבא זאת כבר לפני אלפי שנים. רשב"י יוצא בסוף ימי ההסתר מהמערה, ובמילים אחרות – הזוהר הקדוש, תורת הקבלה מבית מדרשו של רשב"י עתידה לצאת מהמערה ולהפוך לנחלת הכלל.

והרעיון הראשון והמרכזי, שתורה זו תלמד לעולם, לפי הירושלמי, הוא הרעיון של ההשגחה הפרטית. זהו רעיון שפעם היה נחלת מעטים, אך כתוצאה מהפצת הרעיונות הקבליים בעולם הפך לנחלת הכלל ולאבן יסוד באמונה היהודית. (זה לא הרעיון היחיד, יש עוד הרבה רעיונות כאלה).

עניין זה מסביר לנו את חשיבותו של לג' בעומר ואת השמחה הגדולה על הפצת תורת הנסתר בעולם. הרי בשעת צרה וקושי, מה מנחם את היהודי המאמין? האמונה שהכל בהשגחה פרטית, ובוודאי יש סיבה ותועלת לקושי שלו. אם, חלילה, הכל קרה לו סתם במקרה וללא השגחה, הרי השבר גדול מאד.

נמצאנו למדים, כמה טוב ושמחה הביא רשב"י בכך שגילה את סודות העולם, וכמה טוב ושמחה יש בכך שסודות עמוקים אלו הפכו לנחלת הכלל.

אשרינו שזכינו להילולא דבר יוחאי!