רבנים צעירים – דעו מקומכם

הרב אורי בצלאל פישר , ט"ז באייר תשע"ט

יהדות הרב אורי בצלאל פישר
הרב אורי בצלאל פישר
צילום: עצמי

לאחרונה יש דיון במספר אתרים בנוגע לפסיקות מסויימות של "רבנים צעירים". יש שמעלים שאין זה ראוי שרבנים צעירים יחלקו על גדולי הרבנים בצורה מפורשת. הם צריכים לדעת את מקומם. מאידך, יש כאלו שטוענים שהגיל אינו משמעותי, העיקר הוא הטענות. וכפי שנאמר במסכת אבות (פרק ד, משנה כ): "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו".

ונראה שאפשר להשיב על שאלתנו מתוך עיון במקורות ובדברי הפוסקים לדורות. והדבר מצער ביותר, שרבים משיבים תשובות ומביעים דעתם בענייני הלכה בלי עיון במקומות ההלכתיים. כל אחד יש לו דעה, ואין זה משנה אם הדברים עומדים בניגוד לגמרא והפוסקים.

מחלה רעה היא, שיש רבים שמביעים דעתם בענייני הלכה כשאין להם יד ורגל בהלכה. פוליטקאים דתיים, מביעים דעתם בענייני הלכה שאין זה מקומם. לא שמעתי מעולם, על אחד שאינו רופא שמביע דעתו בענייני רפואה. ורק כאן בענייני הלכה, כל אחד יכול להגיד את דעתו.

ואם כן, נחזור לדיון שלנו ונראה מה כתוב בגמרא. מובא בגמרא במסכת עבודה זרה (יט, ע"ב): "אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב, מאי דכתיב: כי רבים חללים הפילה? זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה, ועצומים כל הרוגיה - זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה. ועד כמה? עד מ' שנין. והא רבא [רבה-נוסחאות אחרות] אורי! התם בשוין".

נחלקו רש"י והתוס' בשאלה מה כוונת הגמרא "עד מ' שנין". לדעת רש"י (שם), הכוונה משעה שנולד. כלומר, אין לו להורות עד שיגיע לגיל ארבעים. לעומת זאת, דעת התוס' (מסכת סוטה כב, ע"ב), שכוונת הדברים משעה שהתחיל ללמוד. צריך ארבעים שנה משעה שהתחיל ללמוד.

עוד נחלקו רש"י ותוס' בהסבר הגמרא "התם בשוין". להבנת רש"י, אם הוא נמצא בעיר שיש עוד רב שגדול כמוהו בחכמה, הרי מותר לו להורות אפילו שהרב השני יותר מבוגר ממנו. אבל, אם הרב השני יותר גדול בחכמה ממנו, אין לו להורות כשהוא פחות מגיל ארבעים. בניגוד לכך, התוס' הבין שאם שני החכמים שווים בחכמה, אבל אחד מהחכמים הגיע לגיל הוראה והשני לא הגיע לגיל הוראה, הרי אין לצעיר להורות.

נציין שהרמב"ם (הלכות תלמוד תורה ה, ד) לא הביא את החילוק בין שהוא בן ארבעים שנה ובין שאינו ארבעים שנה. אבל, יש מקום לומר שהדברים כלולים בדבריו שכתב: "וכל תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה הרי זה רשע שוטה וגס הרוח, ועליו נאמר כי רבים חללים הפילה וגו', וכן חכם שהגיע להוראה ואינו מורה הרי זה מונע תורה ונותן מכשולות לפני העורים ועליו נאמר ועצומים כל הרוגיה, אלו התלמידים הקטנים שלא הרבו תורה כראוי והם מבקשים להתגדל בפני עמי הארץ ובין אנשי עירם וקופצין ויושבין בראש לדין ולהורות בישראל הם המרבים המחלוקת והם המחריבים את העולם והמכבין נרה של תורה והמחבלים כרם ה' צבאות, עליהם אמר שלמה בחכמתו אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים".

וכמה דברים אלו שייכים בזמן הזה.

"בבית יוסף" (יורה דעה רמב, יד) יש הסבר מדוע הרי"ף והרמב"ם השמיטו הלכה זו. לדעתו, הם הבינו את הסוגיא בצורה אחרת לגמרי. בעקבות הבנה זו, ר' יוסף קארו ב"שולחן ערוך" לא הזכיר דין זה. לעומדת זאת, הרמ"א (יורה דעה רמב, יא) פסק להלכה: "ואין לאדם להורות עד ארבעים שנה אם יש גדול ממנו בעיר אע"פ שאינו רבו".

נציין שיש פוסקים רבים שנקטו בגישת ר' יוסף קארו שאין איסור להורות קודם גיל ארבעים שנה והסבירו את דברי הגמרא בצורות שונות. וכך נקט להלכה הרב עובדיה יוסף זצ"ל באחת מתשובותיו (שו"ת "יביע אומר", חלק ד, חושן משפט, סימן א). באותה תשובה הוא דן בנוגע לכתיבת ספר הלכה עוד קודם גיל ארבעים שנה. עוד הוא רצה לטעון שאפילו הרמ"א יודה לעניין כתיבת ספר הלכה, וזאת משום: יש לחלק בין הוראה בהלכה לבין כתיבת חיבור, כיון שאדם שכותב ספר הלכה ורוצה להפיצו ברבים הוא נותן את דעתו לעיין היטב בדברים, שהדברים יהיו נכונים וצודקים. אין זה דומה למי שמורה הוראה בדרך הוראת שעה שאז יש לחוש שלא יעיין מספיק טוב, ולא ישיב כהוגן.

אם כן, לדעת הרמ"א, בוודאי רבנים צעירים שמשיבים וחולקים על גדולי הרבנים בענייני הלכה, אינם פועלים בצורה הנכונה. לעניין כתיבת חיבור הלכתי, יש אולי מקום לסמוך על דברי הרב עובדיה יוסף זצ"ל. אבל, כאן לא מדובר על חיבור הלכתי. נוסיף שהרב עובדיה יוסף באותה תשובה כתב: "אולם ראיתי להגאון תשובה מאהבה ח"ג (סי' שעה), על דברי הרמ"א הנ"ל שאין לאדם להורות עד ארבעים שנה, שהעתיק כרוז שנתפרסם בקהלת פראג בחתימת ובפקודת הגאב"ד בעל הנודע ביהודה. וזה תכנו: בהיות שנתרבו ספרים חדשים בש"ס ופוסקים הנוגעים להלכה ולמעשה, והספרים מתפשטים בעולם, וגורמים מכשול, כי כמה מו"צ אשר בעיירות אין להם חיך לטעום ולהבחין בעצם הדבר, וסוברים שכל מה שנתפשט ראוי הוא לסמוך עליו לדינא, לכן ראינו לגדור גדר ולעמוד בפרץ ולתקן תיקון בקהלתינו, שכל צורבא מרבנן קודם שמלאו לו מ' שנה לא ירים ידו להדפיס חידושיו בש"ס ופוסקים בחייו, ורק כאשר ימלאו לו ארבעים לבינה אז הרשות נתונה לו לפרסם חידושיו בדפוס אם בר הכי הוא. וחתמו ע"ז הגאב"ד מהר"ר יחזקאל לנדא, וחברי בית דינו, הגאונים: רש"ז עמריך, ור' מיכאל בכרך, ור' אלעזר פלעקלס (הרב המחבר תשובה מאהבה הנ"ל)".

אלא, הרב עובדיה יוסף טען שנראה שהדברים היו הוראת שעה, אין זה משורת הדין, אלא, "בקעה מצאו וגדרו בה גדר". לכן לא אסרו את הדבר, אלא בקהילתם. אבל, נראה לי, שיש מקום לחדש הוראה זו, והדברים שייכים בוודאי גם בזמן הזה. הרב יחזקאל הלוי לנדא, ראה מרחוק והביא את הסכנה הגדולה של פסיקות של רבנים צעירים שלא שמשו את רבותיהם כל צרכם.

נוסיף שלש נקודות: א. גם לדברי ה"שולחן ערוך" והרב עובדיה יוסף זצ"ל, יש לומר שכל הנאמר לעיל הוא דווקא לעניין הוראת הלכה קודם גיל ארבעים שנה. לא מדובר כאן שחולק על גדולי הדור. אכן, לפי דבריהם מותר להורות קודם גיל ארבעים שנה, אבל אין לזה עניין אם מותר לחלוק על גדולי ישראל. ויש לטעון שבוודאי אין להורות בפני גדולי ישראל ולחלוק על דבריהם. כתבתי בפעם אחרת, שמבואר בגמרא במסכת עבודה זרה (ז, ע"א) כשיש מחלוקת בין שני חכמים, יש ללכת אחר החכם שגדול בחכמה ובמנין. ואפילו אם נאמר, שכל זה נאמר כלפי הציבור. כלומר, הציבור צריך לפסוק כתלמיד חכם היותר גדול, אבל אין בכך הוראה שתלמיד חכם אחד אינו יכול לחלוק על תלמיד חכם אחר שגדול ממנו בחכמה. על אף זאת, נראה לי, שבזמננו הדבר מסוכן ביותר ואין לתלמיד חכמים לחלוק על תלמידי חכמים גדולים מהם. וזאת מפאת שתי סיבות:

  • הציבור אינו יודע להבדיל בין תלמיד חכם אחד לתלמיד חכם השני, ולכן אם הציבור יראה שיש תלמיד חכם מסויים שמתיר את הדבר, על אף שתלמידי חכמים הגדולים חולקים, הרי הוא יתיר לעצמו את הדבר בניגוד להלכה. לכן לדעתי, תלמיד חכם שיודע שתלמידי חכמים גדולים ממנו, צריך לוותר על דעתו ולא להורות כנגד הרבנים הללו. הוא יכול להציע את הדברים לעיון, אבל לא בתורת הלכה למעשה כשהדברים עומדים בניגוד לרבנים גדולים ממנו בחכמה.
  • כיום הסמכות הרבנית אינה בשיאה בלשון המעטה. ויש ליזהר ביותר על כל פגיעה נוספת בסמכות הרבנית. כשכל רב רואה לעצמו שהוא יכול לחלוק על תלמידי חכמים גדולים ממנו, הוא פוגע בסמכות הרבנית ונותן לגיטימציה לכל אחד ואחד לחלוק על רבנים ולהביע את דעתם. ויתירה מכך, הוא פוגע במסורת ההלכתית. צריך לדעת שיש לכבד את גדולי הדור, שבכך יש רצף של מסורת הלכתית. המחלוקת על גדולי הדור היא ערעור על המסורת ההלכתית. הרי אם הרבנים אינם צודקים בהלכה, יכול להיות שהם אינם צודקים בעוד מספר עניינים.

ב. הנקודה השניה שברצוני להעיר, שכל דברי ה"שולחן ערוך" והרב עובדיה יוסף זצ"ל נאמרים כשמדובר שרב אחד חולק על רב שני. בוודאי אין מקום לרב מסויים או אפילו מספר רבנים לחלוק על רוב הרבנים. צריך לדעת, שאם רוב רבנים אסרו דבר מסויים, אין לנו להורות היתר בדבר.

ג. לסיום רבנים מסויימים מביאים דוגמאות מכל מיני רבנים בדורות הקודמות שחלקו על רבנים אחרים ואפילו אולי חלקו על רוב הרבנים. ועלי להשיב על כך ולומר, שרבנים שטוענים טענה זו עליהם להסתכל בעין אמיתית ולראות האם הם משתווים בחכמה לרבנים אלו שהם לוקחים מהם דוגמאות. אי אפשר לקחת דוגמאות מרבנים מסויימים שהיו גדולי הדור אפילו בגיל צעיר. ואוסיף ואומר, שלא לומדים מהמיעוט אלא מהכלל. ובוודאי בעיון בדברי השותי"ם אפשר לראות שרוב הרבנים לא העיזו לחלוק על גדולי הדורות.

אני רק מקוה שרבנים צעירים ידעו להביט אל גדולי הדור ויתווכחו, אבל ויכוח בכבוד, בהכנעה וידעו את מקומם.