ודגלו עלי אהבה

הרב יוסי יזדי , כ"ד באייר תשע"ט

יהדות הרב יוסי יזדי
הרב יוסי יזדי
צילום: באדיבות המצולם

בפרשתנו נאמר "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ". המדרש (שיר השירים רבה ב, ד) מקשר את משמעות המילה דגל לפסוק בשיר השירים "וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה" בכמה אופנים הנוגעים להתחזקות בעבודת ה'. 

כותב המדרש: "רבי יונה אמר, שני חברים שעוסקין בדבר הלכה, זה אומר בית אב של הלכה, וזה אינו אומר בית אב של הלכה, אמר הקב"ה 'ודגלו עלי אהבה'." 

היינו, שני חברים שלומדים ביחד דבר הלכה, הראשון מבסס את דבריו על מקורות ויסודות, והשני אינו מבסס את טענתו בצורה נכונה, אף על פי כן אומר הקב"ה 'ודגלו עלי אהבה'. למרות שהשני לא כיוון לאמיתה של תורה, ודבר זה נראה כאילו חיסר ו'דילג' ממשנתו, מכל מקום אהוב הוא עליי, מאחר שהשתדל ועסק בעסק התורה מתוך כוונה לעשות לפני נחת רוח. 

עוד דוגמא מפליאה שמביא המדרש: "אמר רבי אחא, עם הארץ שקורא לאהבה איבה, כגון ואהבת-ואיבת, אמר הקב"ה 'ודילוגו עלי אהבה'."

אם נתבונן הרי אותו עם הארץ, לא רק שלא אומר נכון את המילה, אלא את המשמעות ההפוכה שלה- ואיבת לשון שנאה, ובכל זאת הקב"ה מביט לליבו ורואה את הרצון הטוב שלו, ועליו נאמר- 'ודילוגו עלי אהבה'.

פעמים רבות היצר הרע משכנע את האדם שאין טעם בעבודתו את הבורא אם אינו עושה הכל בשלמות, וכך מנתק אותו לגמרי מעבודת ה'. המדרש מחדש לנו שאין זו דרך האמת, אלא- "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה" (קהלת ט, י).

אתה תעשה את שלך לפי יכולותיך וכוחותיך, לפי מה שאתה מסוגל ברגע שבו אתה עומד, וזה מה שיתן לך את היכולת להיות חזק ואיתן בנקודת היהדות שלך. רק כך תוכל לשמור על דבקות ואחיזה בתורה ובקיום מצוות המלך.

רבנו הקדוש מוהר"ן מברסלב זיע"א כותב בספר המידות (תשובה, פג) "מוטב לאדם לקיים המצווה כפי האפשר, מלהניח לגמרי". ויש בדברים אלו עומק גדול, כי טבע האדם שהוא שואף לשלמות ורוצה להוציא מהכוח אל הפועל את שאיפתו בצורה הכי מדויקת במחשבה, דיבור ומעשה. אבל דרך העולם היא שהרבה פעמים נבצר מהאדם מכל מיני סיבות, שהדברים יתקיימו בצורה שלמה לחלוטין.

אין בכוונת דברים אלו לעודד 'בינוניות' או 'קטנות המוחין', אלא חיזוק והערכה חיובית לנקודות הטובות שלנו. על האדם לחזק את הרצון ואת המעשים שלו אפילו שנראים קטנים, להסתכל על עצמו בעין טובה ולהגביה את רוחו. רק כשאדם מבין את ערכו ואת חשיבות מעשיו, יכול להתעלות ולעלות במעלות הקדושה.

מובא במדרש (אגדת בראשית פרק ט): "ומדברך נאוה, המדבר שבכם נאה לפני, על אחת כמה וכמה מיושב שבכם. ואיזה הוא המדבר, אלו עמי הארץ שאינן יודעין לא לקרות ולא לשנות ולא לדרוש, כמדבר שאינו מגדל פירות, והן נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ומברכין ברוך יוצר המאורות ומחיה מתים, שהוא ברא ומחיה מתים, והן עונים אחריו אמן, ואומרים מאמינין אנו שהוא מחיה מתים, והוא שברא את העולם, אפילו אין בידן אלא שכר אמן זה, דים." 

יעשה האדם בעצמו קל וחומר, אם אותו יהודי שהוא כמו מדבר שממה ויש בידיו רק שתי מצוות, כל שכן אתה, שאתה יישוב פורח שיש בידך רבבות של זכויות, אשריך וכמה עליך לשמוח בזכות העצומה שנפלה בחלקך.

כל כוחו של היצר הרע שהוא מגניב לאדם מחשבות שהוא אינו שווה כלום, שלא יאמין בעצמו ובעבודתו ועל ידי כך האדם נשבר ומתייאש ולא עושה גם את מה שהיה יכול לעשות. והתיקון הוא מה שכותב ה'שפת אמת' זיע"א (תרומה תרל"ה) על הפסוק בתהלים (לז, ג) "בטח בה' ועשה טוב", שאדם צריך שיהיה לו ביטחון במעשיו הטובים ובמצותיו וכך יזכה לעשות טוב. 

יש דיבור מה'חידושי הרי"מ' זיע"א, שאם יהודי לא מאמין שבזמן שהוא מסדר את הכיפה על ראשו הוא מהפך עולמות, עדיין לא דרכו רגליו על מפתן היהדות ולא יודע יהדות מהי. יהודי חייב לזכור את מעלתו ומה הוא פועל בכל העולמות על ידי כל מעשה טוב שלו, כדברי רבי נתן מברסלב זיע"א (ליקוטי הלכות, כלאי בהמה ד): "כי אין כל העולם כולו עם כל תאוותיו ויסוריו והבליו, כדאי כנגד נקודה אחת של מצוה אחת שכל אחד מישראל זוכה בכל יום."