אחמד אינו ג'נטלמן

לפני מספר ימים, בתחקיר לאחר הפעולה בעזה בה נהרג סמ"ר אביהוא קינן ז"ל, התברר כי לפני החדירה לבית שאלו הלוחמים את הדיירים הפלשתיניים המפונים באם המבוקש נמצא בבית ונענו בשלילה.

יוסי לסטר , ד' בתשרי תשס"ד

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
לפני מספר ימים, בתחקיר לאחר הפעולה בעזה בה נהרג סמ"ר אביהוא קינן ז"ל, התברר כי לפני החדירה לבית שאלו הלוחמים את הדיירים הפלשתיניים המפונים באם המבוקש נמצא בבית ונענו בשלילה.

ההמשך ידוע: הכוח חדר לבית, והמבוקש, לפני שחוסל ע"י כוח צה"ל, הספיק לירות למוות באביהוא קינן ז"ל. בתגובה לשאלת ידיעות אחרונות לאחר הקרב אמרו הלוחמים בזעם: "בני המשפחה של המבוקש שיקרו לנו. אם היינו יודעים שהם משקרים, היינו נכנסים במלוא העוצמה".

סליחה, אבל המילים "אם היינו יודעים שהם משקרים…" מראות שמישהו לא הכין פה שיעורי בית ולא התכונן למבחן החשוב ביותר – מבחן הנוגע לחיי אדם. טרוניית החיילים לגבי פלשתינים ששיקרו להם, משקפת הרבה יותר מסתם גישה נאיבית של חיילי צה"ל.

לאחר 3 שנות רצחנות פלשתינית ניתן לומר שאמירה כזו היא תיסמונת לבילבול במערכת השיפוט ושיבוש ברמה התודעתית לגבי אופי האויב. זהו למעשה ביטוי לחוסר היכולת להבין את טבע המפלצת העומדת מולנו.

להאשים רוצח פלשתיני על שפעל בערמומיות בכדי לבצע את פעולת הרצח, או להאשים את בני משפחתו על ששיקרו והובילו את חיילי צה"ל לתוך מלכודת המוות, זה כמו להאשים נחש על שבחר להכיש. במציאות רציונלית, אתה אינך מאשים נחש ארסי על שהכיש, פשוט משום שהוא אינו יכול אחרת. אדם רציונלי לומד את מהותו של הנחש, את דרך פעולתו, והורג אותו עוד מרחוק, וללא סיכון מיותר.

כאשר חייל צה"ל מפנה שאלה לפלשתיני לגבי מיקומו של המבוקש, הוא בעצם נותן לפלשתיני קרדיט שאינו מגיע לו; הוא בעצם יוצא מנקודת הנחה שהפלשתינים מתחלקים ל"טובים" ו"רעים", ושמולו נמצא "פלשתיני טוב", כלומר פלשתיני שתשובתו היא בעלת ערך כלשהו. אולם הנחת העבודה של צה"ל כבר מזמן צריכה הייתה להשתנות, ולראות בכל פלשתיני אוייב שמטרתו לפגוע בך בכל דרך, כולל מסירת מידע שיקרי.

בסרטי מערבונים נהוג לעיתים לראות סצינת דו-קרב בין שני אקדוחנים העומדים גב אל גב, ובהנתן האות פוסעים כל אחד עשרה צעדים קדימה, כאשר עפ"י חוקי המשחק רק בצעד העשירי מותר להסתובב, לשלוף ולירות ביריב. האקדוחן במערבון בהכרח מניח כי יריבו הוא ג'נטלמן שלא יירה לפני הצעד העשירי.

גם הישראלי והפלשתיני עורכים כיום דו-קרב, אך בעוד הישראלי ממשיך לחבוש כובע טמבל (תרתי משמע) ולמנות בצייתנות עשרה צעדים קדימה, הפלשתיני יורה בגבו כבר בצעד השני או השלישי.

ניתן לומר כי במצב שנוצר, יותר משהמחבלים הורגים את חיילי צה"ל, הורגת אותם ה"הומאניות" הבלתי מציאותית שלהם. צה"ל ממשיך לדבוק בתפישה הרואה בפלשתיני ג'נטלמן בעל זכויות או יריב בעל הגינות בסיסית כלשהי, אשר כנגדו צריך להילחם על פי כללי משחק מקובלים שהומצאו במערב. אך כללים אלו מתאימים לאויב ברמה מוסרית גבוהה מזו של הפלשתינים ובכך ממשיך צה"ל לשגות.

ראוי לשאול כיצד קורה שמפקדי צה"ל מתעקשים להמשיך ולשחק משחק ג'נטלמני מול מי שהוכיח שאינו ג'נטלמן? מדוע הם מתעקשים להמשיך ולהיות "הומאניים", ובכך לסכן את חיילי צה"ל שלא לצורך? הרי ההתעקשות להיכנס לתוך מלכודת מוות במקום להפציץ מבנה חשוד מן האוויר, או להרוס אותו בעזרת דחפור משוריין היא במקרים רבים התוצאה הישירה למותם של חיילי צה"ל.

התשובה לכך אינה נוגעת לתחום הלוחמה הצבאית אלא דווקא לתחום השיפוט המוסרי. השמאל הישראלי הצליח לגרום לשיתוק ולשיבוש תודעה כללי בקרב מקבלי ההחלטות בדרג המדיני והצבאי, וזאת באמצעות גרורותיו הסרטניות בכלי התקשורת, הפרקליטות, בג"ץ וזרועות ממשל אחרות.

וכך, בדומה לוירוס החודר למחשב ומשבש את פעולתו, מטמיע השמאל תפיסות עולם אלטרואיסטיות שמשמעותן המעשית בשדה הקרב היא שחיי האוייב יקרים יותר מחיי חיילינו. זהו בדיוק אותו וירוס ששיבש לאחרונה גם את מוחם של טייסי חיל אוויר וגרם להם לחתום על מכתב סרבנות בזמן מלחמה.

חיילי ומפקדי צה"ל זקוקים כיום לא רק לשכפ"ץ קרמי משוכלל שיגן על גופם מפני כדורי האוייב, אלא גם, ובעיקר, לשכפ"ץ רוחני שיגן על מוחותיהם מפני שטיפת המוח של השמאל. הם צריכים לדעת שאחמד הפלשתיני איננו ג'נטלמן, ובוודאי שאינו ראוי לכבוד וכללי הגינות שהוא מקבל כיום מצה"ל בזמן הלחימה.