אהבת ישראל

הרב יעקב הלוי פילבר , כ"ח באייר תשע"ט

יהדות הרב יעקב הלוי פילבר
הרב יעקב הלוי פילבר
צילום: ערוץ 7

לאחרונה נשמע במחננו קולות של התבדלות מהחלקים הרעים שבאומה, להילחם בהם ולנסות להתנתק מהחלק הזה של האומה.

האמת היא שהקולות הללו אינם חדשים וכבר רבותינו הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה בזמנם התייחסו לטיעון הזה ואת דבריהם נביא כאן: הראי"ה בספרו "אורות" [עמ' עג] כותב על מחלוקת הדעות הקיימת בעם ישראל איך להתנהל עם אותם החלקים בעם ישראל שהם פורקי עול ומתכחשים לכל קודש בישראל, האם "הכשרים שבעם שהם נושאי דגל שם ה' " לא יהיה להם כל קשר עמהם ולהיפרד מהם, או "שכח השלום הכללי של האומה" הוא שצריך להכריע את הכל, ומפניו יש לדחות כל מחשבה של פירוד?

הראי"ה כמובן פוסל את מחשבת הפירוד ובדבריו שם הוא מדמה את הוויכוח הזה לאותן שתי הזונות שבאו אל שלמה, שהאחת אומרת: "גם לי וגם לך לא יהיה – גזורו!" ולעומתה מתייצבת האם הרחמנייה, אם האמת, האומרת: "תנו לה את הילוד החי, והמת לא תמיתוהו". ורוח הקודש צווחת: "תנו לה את הילוד החי, היא אמו!" 

ומסיים שם הראי"ה: אין קץ לרעות הגשמיות והרוחניות של התפרדות האומה לחלקים, וגם אם הניסיון לנתח באכזריות את האומה הוא בלתי אפשרי ו"היה לא יהיה", אבל עצם המחשבה על כך היא פסולה והיא ממש מחשבה של עבודה זרה כללית, כי הפירוד המדומה חותר תחת יסוד הקדושה כולה, והוא דומה למעשה עמלק שזינב את הנחשלים פליטי הענן, ועליהם אומר הכתוב: "שלח ידיו בשלומיו, חילל בריתו".

גם מורנו הרב צבי יהודה בהרבה משיחותיו היה משנן לנו כמה חמור כל ניסיון להיפרד מן האומה, ובאחת מהן אמר הרצי"ה כי "צבור" הוא ראשי תיבות: צדיקים, בינונים, ורשעים,  והמצב הנורמלי של הצבור הוא כאשר ה"צדיקים" הם בראש, למטה מהם ה"בינונים", ובשוליים למטה ה"רשעים".

אבל לפעמים יש מצב של "רובץ", ככתוב "כי תראה חמור שונאך רובץ", שהרשעים הם למעלה והצדיקים למטה, ובמקרה כזה יש חשק לברוח, חס ושלום! ועל כך אומרת התורה: "לא תוכל להתעלם!". אין שום אפשרות לברוח, והוסיף הרצי"ה ואמר: זאת המדינה שלנו, זאת ממשלתנו, "וחדלת מעזב לו" חלילה וחס.

לא קיימת אפשרות כזו, אולי יש אנשים שהיו רוצים שנפטר מהמדינה – אנו לא ניתן להם את "נחת רוח" הזו, לא ניפטר, לא נברח, ולא נעזוב. ההיפך אנו נעזור: "עזב תעזב עמו", אנו נהיה ביחד עם כלל ישראל על אף כל הצרות. ויש הרבה צרות, וגם צרות מבפנים, אבל אנו שייכים לכלל ישראל ועל אף כל הסיבוכים והקשיים".

ובהזדמנות אחרת אמר הרצי"ה: אנו אומרים "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח, ואף על פי שהתמהמה עם כל זאת אחכה לו", ושאל: מה כוונת הביטוי "עם כל זאת"? ופירש הרצי"ה: שהכוונה היא: עם כל הסיבוכים, עם כל הקשיים, נחכה למשיח. אמנם צריך עמידה בתוקף, אבל לעשות את זאת בפנים.

אם ניישם את דבריהם אלו למתרחש בעם ישראל בימים הטרופים שאנו שרויים בהם היום שהשנאה והפירוד אוכלים בנו בכל פה, נדע שאסור לנו לתת גט לכלל ישראל, אלא אדרבא עלינו להגביר חיילים, להאדיר את עולם התורה, להרחיב את ההתיישבות, אדרבא להשתלב בכל מערכות המדינה ולהיאחז בכל מקום ובכל תחום גם אם יש שרוצים להרחיק אותנו משם, כי הציבור הדתי ציוני הוא התקווה המבטיחה את עתיד מדינת ישראל שתהיה מדינה יהודית בארץ ישראל, ועלינו להפנות את כל מרצנו להגשמת מימוש מטרה זו.