איפה (חושן) המשפט שלנו?

הרב עדו רכניץ , כ"ט באייר תשע"ט

הרב עדו רכניץ
הרב עדו רכניץ
צילום עצמי

מזה מספר שבועות אני מסתובב חסר מנוחה. רצף של אירועים ומפגשים הצטבר למסה קריטית שלא ניתן להתעלם ממנה. מפגשים מזדמנים עם סטודנטים דתיים למשפטיים, שיושבים ולומדים בשקיקה את חוקי המדינה כאילו אין חוקים לתורה.

קריאה של פסקי דין של שופטים דתיים שמתפלפלים בהבנת החוק, כאילו מדובר בדברי הרמב"ם. הגאווה של המגזר על הישגי השרה איילת שקד במינוי שופטים לבתי המשפט, כאילו מדובר ממש בסנהדרין. ולבסוף ההתעקשות של ח"כ סמוטריץ, מי שנחשב בנציג הציבור התורני, להיות שר המשפטים.

וכאן הבן שואל: ואיפה המשפט שלנו? איפה פרשת משפטים ופרשת שופטים? איפה סדר נזיקין במשנה ובגמרא? איפה ארבעת ספרי המשפט של הרמב"ם – קניין, נזיקין, משפטים ושופטים? איפה חלק חושן משפט בטור ובשולחן ערוך? ואיפה כל ספרי האחרונים עד ימינו אנו?

תאמרו – הרי אפילו הנשיא אהרן ברק כתב שלמשפט העברי מעמד חוקתי? ומה עשה אותו ברק עם המשפט העברי שיש לו מעמד חוקי? כלום. כאשר ברק ישב בראש ועדה שהציעה לאחד את כל החקיקה הממונית לחוק ענק אחד הוא התעלם מהמשפט העברי. טרם שהחוק הוגש לוועדת שרים לחקיקה החליט שר המשפטים המנוח נאמן לאפשר לאנשי המשפט העברי להגיב. החלה התרוצצות קדחתנית, ולאחר זמן קצר הוגשו עשרות הצעות לתיקון. ומה התקבל? ששם החוק שונה מ"קודקס חקיקה אזרחית", ל"חוק דיני ממונות". ממש אתחלתא דגאולה.

תאמרו – קשה ליישם את המשפט העברי במציאות המודרנית? ואשיב, שלדעתי הקושי קטן בהרבה ממה שחושבים. וגם אם יש קושי, האם מישהו בכלל ניסה?

תאמרו – לא ניתן לכפות את המשפט העברי על הציבור שרובו חילוני. אכן זו כבר טענה משמעותית. ובכל זאת, האם ההכרח לא הפך להרגל? האם לא נעשה לנו כהיתר? האם קרבות הבלימה המוצדקים כנגד האקטיביזם השיפוטי השכיחו מאתנו את העובדה הפשוטה שחוקי הכנסת (כן, הכנסת, ולא החלטות בג"ץ) מתעלמים ממשפט התורה כאילו אינו קיים.

תאמרו – אתה צודק, אבל בינתיים זה מה שיש. ואשיב, וכי החוק אוסר עליך לחתום על חוזים על פי ההלכה? וכי החוק מונע ממך להתדיין בדין תורה במסגרת חוק הבוררות? וכי עשית מה שאתה יכול למען משפט התורה?

כאמור, מחשבות אלה התרוצצו בראשי מספר שבועות. עד שבנאומו ביום ירושלים בישיבת מרכז הרב אמר ח"כ סמוטריץ את הדברים באופן ברור: מצד אחד, אנו חולמים על משפט התורה, ומצד שני, אנו מודעים שהחלום יתממש רק אם רוב גדול העם ירצה בכך. יש אומרים שבכך הוא גזר על עצמו לאבד את משרד המשפטים, ואני סבור שגם אם זה המחיר, הוא שווה.

זאת ועוד, חשוב מאד לשים לב שההתנפלות היתה בעניין המשפט הפלילי העברי, ולא בעניין דיני הממונות. במילים אחרות, לא ראיתי מי שהזדעק על כך שבמקום חוק החוזים נדון על פי דיני החוזים שבהלכה. ומכאן, שבתחום הממוני, תחום שכל כך חשוב להלכה, דווקא אין התנגדות. נקודה למחשבה.

רבי נחמן מספר שפעם נודע למלך שכל מי שיאכל מהתבואה החדשה ישתגע. התלבט המלך עם סגנו מה לעשות. הרי אם רק הם לא יאכלו מהתבואה, כולם יחשבו שדווקא הם המשוגעים. בסוף הציע המלך ששניהם יאכלו מתבואת השיגעון אבל שניהם יעשו סימן במצחם כדי להזכיר לעצמם שהם משוגעים...

במצב הקיים, אכן פעולותיה של שקד היו חשובות ומבורכות. במצב הקיים חשוב שיכהנו שופטים שמרניים ודתיים בבתי המשפט במצב הקיים חשוב שעורכי דין שמרניים יכהנו בפרקליטות. אבל גם במצב הקיים אסור לשכוח את החזון, חייבים לדבר עליו ולשכנע בצדקתו וגם לממש אותו במסגרות הקיימות.