לב נשבר ומרוסק
לב נשבר ומרוסק

להיות הורים לילד אוטיסט זה לחיות בתוך תוהו ובוהו. זה לחוות תסכול מתמשך ואין סופי על חוסר יכולת ההבעה של הילד (במקרים הפחות קלים).

זה לב נשבר ומרוסק על חוסר יכולת בתקשורת בסיסית של הילד (יש ילדים אוטיסטים שמצבם טוב יותר, אך יש גם בעלי אוטיזם כבד).  זו דאגה של יומם ולילה מה עובר על הילד שלך, איך הוא מרגיש וכמה הוא סובל. 

נכון, יש מלאכים כבני אדם בדרך, אנשים טובי לב שתומכים ונותנים לו כל מה שאפשר אבל יש חסרי טקט, שכל הערה שלהם פוצעת את הלב הפצוע ממילא. 

סיפור ההכאה של ילד על רצף האוטיזם בל"ג בעומר האחרון ע"י שוטרים ערלי לב, פצע לא רק את נפשו המסובכת ממילא של אותו ילד אומלל, אלא העמיק את הכאב והשבר אצל הורים רבים של ילדים אוטיסטים. הדם אמנם ניגר מפניו של הילד מירושלים. אבל גם הלב של הורים רבים לילדים מיוחדים שותת דם. 

זהו לא סיפור של ילד חרדי בלבד. זה סיפור שאמור לזעזע כל לב יהודי, מכל גוון שהוא!

אסור להוריד את הסיפור הזה מסדר היום!

אם אמרה התורה שהמרים יד על חברו נקרא רשע, איזו הגדרה יש למרים יד על ילד אומלל וחסר ישע שגם ככה תלוש מהעולם? ומי הוא זה אשר העז למשוך באוזניו, להצמיד ילד אוטיסט לניידת ולאזוק אותו כפושע, לקול צעקת מצוקתו הנוראה "מאמי, מאמי, הצילו"?

ומה יהיה על אותם ילדים שאפילו לא יודעים לצעוק הצילו? לא יודעים לקרוא לאבא ואמא, והעולם כולו גם ככה מאיים עליהם ומפחיד אותם? 

כולם צריכים להציף את הנושא, אסור לשתוק! זה לא סיפור ששייך רק למגזר החרדי! כל נציג ציבור צריך להרים קול זעקה גדולה ומרה, יש לעשות חשבון נפש נוקב ולדרוש מהמשטרה לא להעסיק שוטרים מסוכנים ואלימים. לא ייתכן ששוטרים יתעללו בילד אוטיסט חסר ישע!

(הכותב אבא לילד אוטיסט)