להיות ציוני דתי נורמאלי

אני באמת מאמין שרוב מוחלט של הציונות הדתית רוצה או מסוגלת אם באמת תרצה להתאחד סביב כל הערכים המשותפים שלנו.

תגיות: רפי קפלן
רפי קפלן , ט"ו בסיון תשע"ט

תיארתי לעצמי שמי שיקרא הכותרת יהיה סקרן מה ההגדרה שאני מציע להיות "נוראמלי"?

אז קודם כל –בדרך כלל, כך ראיתי,  כל אחד מגדיר "נורמאלי"  לפי ההרגלים ותפישת העולם שלו.  גודל הכיפה/הכיסוי ראש/ הרגלי התרבות...שלו /שלה הם הנורמאליים, וכל השאר לכל כיוון, הם הפחות נורמאליים, או אפילו מוגדרים "קיצוניים".

משום מה נראה שבציונות הדתית תופעה זו חריפה במיוחד.

כל ציבור /שבט/מגזר בחברה הישראלית (חוץ מבציונות הדתית) מבין שיש פערים קטנים וגדולים בתפישות עולם, אבל מכילים אחד את השני על בסיס רעיונות או מטרות כלליות משותפת. רק אצל הכיפות הסרוגות מי שקצת "לא כמוני" הוא לגמרי "לייטי" או "חרד"לי" או כל מיני כינויים אחרים שכבר לא מ"חברה שלי".

פעם, בזמן לימודיי בישיבת מרכז הרב שאלו אותי חברים מה הן בחינות הכניסה לישיבה. עניתי בזמנו שיש אמנם בחינות של יכולות הלימוד, אבל הוספתי קצת בהומור שצריך לדעת בעל פה את הקדמת הנצי"ב לספר בראשית. הקדמה זו היתה מצוטטת כמה פעמים בשבוע מפי הרבנים בישיבה כדרך חינוכית וערכית.

הנצי"ב כותב משפט מזעזע, שלולי היה הוא בעל אישיותו הענקית כותב את זה, הייתי אומר שהכותב הוא אדם "אנטי דתי". כוונתי לאמירתו שיש "צדיקים" שהקב"ה לא סובל אותם.

מי הם אותם צדיקים? הם אנשים יראי שמיים (כביכול?) ולמה הקב"ה לא סובל אותם? כי הם אינם "ישרים".

מה זה חוסר ישרות בעיניו? בין היתר הנה ההגדרה: "שהקדוש ברוך הוא ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאֵלו, אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם, ולא בעקמימות"

הם אמנם "היו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים"..., ש"חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס"...

לא מדובר על שנאה כלפי מי שלא היה ירא שמיים. אלא כלפי אלו שלא היו "כדעתם ביראת ה'"!

אני באמת לא יודע לבדוק יראת שמיים של אחרים. הלוואי וידעתי תמיד בעצמי להיות מספיק ירא שמיים. אבל אני בהחלט משתדל ללמוד מהנצי"ב לשאוף למידת האבות: "וזה היה שבח האבות, שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר, עוד היו "ישרים".

ההקפדה והדרישה שכולם "יהיו כמוני" ושכולם יהיו בדיוק בדיוק בדעותיי היא הרסנית גם אם היא מתוך כוונות טובות לכאורה: "אף־על־גב שהוא לשם שמים, דזה גורם חורבן הבריאה והריסוּת ישוב הארץ."

אני באמת מאמין שרוב מוחלט של הציונות הדתית רוצה או מסוגלת אם באמת תרצה להתאחד סביב כל הערכים המשותפים שלנו. כולם מאמינים שמדינת ישראל היא נס, וכולנו רוצים שתהיה מדינה יהודית, עם צביון יהודי.

גם אם יש מחלוקות בהגדרות המדויקות של יחסנו למדינה ("אתחלתא דגאולה" ו"יסוד כסא ה' בעולם"  כתלמידי בית המדרש של הראי"ה קוק, או חובה הלכתית וערך חשוב ללא מושגי גאולה כרב ריינס או הגרי"ד סולובייציק...) וכולנו רואים בשירות בצה"ל מצווה (במסגרות  השונות של הסדר , או בלי הסדר, ש"ל לבנות או צבא...) ורואים בישוב ארץ ישראל מצווה, ובערכי השבת, הכשרות, המשפחה, הצדקה והחסד.

כולנו רוצים לצעוד לקראת בית המקדש בקצב זה או אחר, באופן מעשי כך או כך. ולראות את מדינת ישראל כאור לגויים (הנצי"ב מדבר על אהבה וישרות כלפי כל העולם

"היינו: שהתנהגו עם אומות העולם, אפילו עובדי אלילים מכוערים; מכל מקום היו עִמם באהבה, וחשו לטובתם, באשר היא קיום הבריאה. כמו שאנו רואים כמה השתטח אברהם אבינו להתפלל על סדום, אף־על־גב שהיה שנא אותם ואת מלכם תכלית שנאה עבור רשעתם...").

אורי אורבך ז"ל התבטא פעם ואף כתב ספר: "להיות דתי נורמאלי"  אני מאמין שלהיות נורמאלי זה לאמץ את הקדמת הנצי"ב הנ"ל. ופחות להגדיר את כל מי שאיננו בדיוק "ביראת ה' שלי" כלא נורמאלי ואפיקורס.

על הציונות הדתית לאמץ את הרצון להיות ישרים. סביב ערך וערכים אלו נוכל להתאחד לתנועה גדולה ומשמעותית בהשפעתה החיובית על מדינת ישראל.

לקראת הבחירות הקרובות אני מאמין שרוב מוחלט של הציונות הדתית רוצה אחדות. אחדות בין כל גורמי הציונות הדתית המאמינה וחיה על פי ערכים אלו או מוכנים לפעול למען ערכים אלו.

לא כמגזר מסתגר ומנותק משאר חלקי עם ישראל, אפילו לא אלו המנוגדים לערכים אלו אלא כגורם חיובי המשרה את רוחו ומשפיע לכיוון ערכים אלו. ציבור שלם המרגיש את אחריות קידום המדינה ושמירה עליה על כתפיה בכל המישורים.

לא כאן המקום לעסוק בהרכב המדויק של הרשימה וסדר המועמדים. אבל ברור לי שרשימת הציונות הדתית לכנסת צריכה להיות מגוונת.  אנשי חינוך ומעשה. אנשים העסוקים בנושאים החברתיים ובהתיישבות. אנשים עם רקע בטחוני ורקע של עשיה ציבורית. מכל העדות, גברים ונשים. עם כיפות בגדלים שונים ובצבעים שונים.