מי ישלם על הרחקת יונים בבית משותף?

הרב ישועה רטבי , כ"ז בסיון תשע"ט

הרב ישועה רטבי
הרב ישועה רטבי
צילום: יעקב אפללו

שאלה:

לשכן מעלי יש אדן חלון שבולט יותר מכל החלונות שיש באזור, ועליו יושבות יונים ומלכלכות בלשלשת את המרפסת שלי, האם השכן צריך לטפל ביונים, או שאני צריך לשלם על הטיפול ביונים, או שאני יכול לחייב את וועד הבית שיטפל בבעיה של היונים?

תשובה:

א)- יש לבחון האם היונים באות בצורה טבעית או שיש סיבה להגעת היונים. אם אחד השכנים עשה פעולה מסוימת בגינה הגיעו היונים, (למשל הנחת שאריות אוכל או מים, או הנחת גגון רחב שמאפשר ליונים לשבת עליו) - עליו לשלם את הוצאות הרחקת היונים.

ב)- אך אם היונים באות בצורה טבעית ללא סיבה מיוחדת שתלויה בשכן ספציפי - רק הדיירים שנפגעים מהיונים צריכים להשתתף בהוצאות הרחקת היונים ולא שאר הדיירים.

ג)- אם היונים באות בצורה טבעית בגלל התקנת דבר שנהוג ומקובל להתקין בבית, למשל בגלל התקנת מזגן או התקנת סורגים - לא ניתן לחייב את המתקין במימון הרחקת היונים, אלא הנפגע צריך לממן את הרחקתם, כי כל שימוש סביר ומקובל בבית - לא נכלל בנזקי שכנים.

ד)- אם היונים באות בצורה טבעית - לא ניתן לחייב את וועד הבית לממן את הוצאות הרחקת היונים, כי בעיית היונים נחשבת לתופעת טבע ולא לליקוי שיש בבית המשותף, לכן כאמור רק הדיירים שהמפגע מפריע להם צריכים להשתתף בתשלום. (אם המפגע מפריע לכלל השכנים - כולם ישתפו בהוצאות להרחקת היונים). מומלץ לבקש מוועד הבית לכנס אסיפה כללית לצורך קבלת החלטה בדבר הרחקת היונים.

ה)- במידה והיונים באות בגלל פגם שיש בבניין המשותף, למשל בקיר הבית יש חור שבו יושבות היונים - ניתן לחייב את וועד הבית להשתתף בהוצאות הרחקת היונים, כי היונים באו בעקבות מפגע ששייך לכלל הדיירים (למשל חור בקיר הבניין החיצוני).

ו)- וועד הבית מחויב לטפל בלכלוך או בנזקים שיש לנכס המשותף, לכן אם למשל לשלשת היונים סתמה את המרזב המשותף לבניין, ובעקבות כך יש סתימה בזרימת המים - וועד הבית יצטרך לדאוג לטיפול במרזב. וועד הבית יצטרך לקבל החלטה האם הוא מטפל בשורש הבעיה ומממן הרחקה של היונים, או שהוא מטפל במרזב באופן נקודתי.

ז)- אם נהוג במקום מסוים לממן הנחת רשת או קוצים כנגד יונים, ומקובל בבניינים באותו איזור לטפל בבעיה זו - ניתן לחייב את וועד הבית (כלומר את כלל הדיירים) להשתתף בהוצאה זו כמנהג המקום.

הרחקת דבר שעלול לגרום להבאת בעלי חיים

במשנה במסכת בבא בתרא דף כב עמוד ב מבואר, שאסור לאדם להעמיד סולם בשטח שלו בסמיכות לשובך חברו, שמא חתול יעלה בסולם ויהרוג את היונים. המשנה מתייחסת להצבת דבר שעלול לגרום לנזק. למשל הנחת סולם לכשעצמה אין בה בעיה, כי הסולם לא מזמין את החתול, אך תתכן אפשרות שתוך כדי העמדת הסולם - החתול יקפוץ לשובך ויזיק, לכן יש חובה להרחיק את הסולם, אך אין חובה לשלם על הנזקים ככל וייגרמו. (הריטב"א הבחין בין שלוש דרגות של היזק, על כך ניתן לקרוא בהרחבה באתר בית הדין של ישיבת מצפה יריחו).

החזון איש (ב"ב סימן יד בס"ק י) כתב: מדובר בהנחת סולם שמניחים אותו באופן חד פעמי על הקיר, שזה אסור אם יש לחשוש לקפיצת החתול, אבל אין איסור בסולם שמשמש למדרגות קבועות, כי שימוש רגיל ומקובל בדירה - לא נכלל בנזקי שכנים. מכאן ניתן ללמוד שאם בגלל התקנת סורגים או התקנת מזגן מגיעות יונים ומלכלכות - לא ניתן לחייב את המתקין במימון הרחקת היונים, אלא הנפגע צריך לממן את הרחקתן, כי כל שימוש סביר ומקובל בבית - לא נכלל בנזקי שכנים.

לאור דברי החזון איש, במידה והיונים באות בצורה טבעית בגלל התקנת דבר שנהוג ומקובל להתקין בבית, למשל בגלל התקנת מזגן או התקנת סורגים - לא ניתן לחייב את המתקין במימון הרחקת היונים, אלא הנפגע צריך לממן את הרחקתם, כי כל שימוש סביר ומקובל בבית - לא נכלל בנזקי שכנים.

לסיכום: לא ניתן למחות כנגד התקנת סורגים או התקנת מזגן, למרות שהיונים יושבות עליהם ומלכלכות, בגלל שתי סיבות: א)- הסורגים או המזגן - אינם הסיבה להגעת היונים. ב)- לא ניתן למחות כנגד  התקנת דבר שנהוג ומקובל להתקין בבית.

הרחקת דבר שגורם להבאת בעלי חיים

הגמ' שהובאה לעיל, בדין סולם שגורם לחתול לטרוף את היונים, דיברה על אדם שלא עושה פעולה שמזמינה את החתול, (הסולם איננו הסיבה להגעת החתול), לכן אין חיוב להרחיק, אא"כ מדובר בהנחת סולם שמאפשרת לחתול תוך כדי הנחת הסולם לקפוץ לשובך ולהזיק. אומנם הגמ' שתובא כעת דנה במציאות בה אדם עושה פעולה שמזמינה את החיות. למשל הנחת דם בחצר גורמת לכך שעורבים יגיעו ויזיקו את עצי דקל. (או הנחת שיירי אוכל גורמת שיונים יגיעו וילכלכו). במקרים אלו ניתן לדרוש את הרחקת המזיק. 

בגמ' במסכת בבא בתרא בסוף דף כב עמוד ב מובא: לרב יוסף יש עצי דקל קטנים. ליד אותם עצים ישבו בעלי מקצוע שמקיזים דם (בשטח שלהם {התוס' בד"ה אתו}), העורבים שתו את הדם ואח"כ עלו לעצים של רב יוסף וגרמו נזק לתמרים. התוס' {ד"ה כקוטרא, בהסבר השני } כתבו: מדובר שהעורבים לקחו את הדם ולכלכו את התמרים. רב יוסף ביקש שהמקיזי דם לא יעבדו ליד הדקלים, וכך העורבים לא יהיו שם. (מובא בהרחבה בסעיף לט).

החזון איש (ב"ב סימן י בס"ק א) הקשה: מה ההבדל בין הנחת סולם לשובך שאין חיוב למרות היזק החתול, לבין הנחת דם ליד העורבים שיש חיוב לסלקם? החזון איש הסביר (כפי האמור לעיל): הסולם איננו הסיבה לבוא החתול, לכן אין לחייב, אבל הדם הוא כן סיבה לבוא העורבים, לכן יש חיוב לסלקם.

מכאן ניתן ללמוד, שאם אחד השכנים עשה פעולה מסוימת בגינה הגיעו היונים, (למשל הנחת שאריות אוכל או מים, או הנחת גגון רחב שמאפשר ליונים לשבת עליו) - עליו לשלם את הוצאות הרחקת היונים, כי היונים באו בגין מעשיו, אך אם היונים באות בצורה טבעית ללא סיבה מיוחדת שתלויה בשכן ספציפי - רק הדיירים שנפגעים מהיונים צריכים להשתתף בהוצאות הרחקת היונים ולא שאר הדיירים.

לסיכום: אם אחד השכנים עשה פעולה מסוימת בגינה הגיעו היונים, (למשל הנחת שאריות אוכל או מים, או הנחת גגון רחב שמאפשר ליונים לשבת עליו) - עליו לשלם את הוצאות הרחקת היונים.

אחריות וועד הבית

בחוק המקרקעין (סעיף 52) נאמר: "רכוש משותף" - כל חלקי הבית המשותף חוץ מן החלקים הרשומים כדירות, ולרבות הקרקע, הגגות, הקירות החיצוניים, המסד, חדרי המדרגות, מעליות, מקלטים, וכן מיתקני הסקה או מים וכיוצא באלה המיועדים לשמש את כל בעלי הדירות או מרביתם אפילו הם בתחומי דירה מסויימת".

לאור זאת, במידה והיונים באות בגלל פגם שיש בבניין המשותף, למשל בקיר הבית יש חור שבו יושבות היונים - ניתן לחייב את וועד הבית להשתתף בהוצאות הרחקת היונים, כי היונים באו בעקבות מפגע ששייך לכלל הדיירים (למשל חור בקיר הבניין החיצוני).

אך אם היונים באות בצורה טבעית - לא ניתן לחייב את וועד הבית לממן את הוצאות הרחקת היונים, כי בעיית היונים נחשבת לתופעת טבע ולא לליקוי שיש בבית המשותף, לכן כאמור רק הדיירים שהמפגע מפריע להם צריכים להשתתף בתשלום. (אם המפגע מפריע לכלל השכנים - כולם ישתפו בהוצאות להרחקת היונים). מומלץ לבקש מוועד הבית לכנס אסיפה כללית לצורך קבלת החלטה בדבר הרחקת היונים.

כך גם נפסק בבית משפט (ויסולי נ' תורגמן ואחרים): "הנני סבור, שאין מקום ללמוד גזירה שווה, ממקרה של חדירת מי גשם, דרך קיר חיצוני שאינו אטום, לדירה מדירות הבית. כמו כב' המפקחת, הנני סבור, שבעיית היונים אינה ליקוי ברכוש המשותף, שעל הנציגות לטפל בו. בעיית היונים היא תופעה, שעל המערער להתמודד עמה בכוחות עצמו. להבדיל מקיר חיצוני לקוי המאפשר חדירת מי גשם, הקיר במקרה שלפני תקין, והבעיה היא ביונים ולא בקיר. ככל שיבקש המערער לבנות סככה או גגון (בגודל סביר), מצופה שהנציגות ויתר בעלי הדירות לא יערימו קשיים על דרכו. ואולם, אין להטיל את פתרון הבעיה על שכמה של הנציגות".

וועד הבית מחויב לטפל בלכלוך או בנזקים שיש לנכס המשותף, לכן אם למשל לשלשת היונים סתמה את המרזב המשותף לבניין, ובעקבות כך יש סתימה בזרימת המים - וועד הבית יצטרך לדאוג לטיפול במרזב. וועד הבית יצטרך לקבל החלטה האם הוא מטפל בשורש הבעיה ומממן הרחקה של היונים, או שהוא מטפל במרזב באופן נקודתי.

מומלץ לבקש מוועד הבית לכנס אסיפה כללית לצורך קבלת החלטה בדבר הרחקת היונים. לוועד הבית יש סמכות לקבוע האם לממן את הרחקת היונים. בסעיף 62 לחוק המקרקעין נאמר: דיירי הבניין יכולים לקבוע לעצמם תקנון וועד בית. במידה ושני שליש מדיירי הבניין יאשרו את התקנון - התקנון יהיה תקף מבחינה חוקית.

לסיכום: לא ניתן לחייב את וועד הבית לממן את הוצאות הרחקת היונים, כי בעיית היונים נחשבת לתופעת טבע ולא לליקוי שיש בבית המשותף, אך במידה והיונים באות בגלל פגם שיש בבניין המשותף - ניתן לחייב את וועד הבית להשתתף בהוצאות הרחקת היונים. כמו כן וועד הבית מחויב לטפל בלכלוך או בנזקים שיש בנכס המשותף.

מנהג מקומי לטפל בהרחקת יונים

אם נהוג במקום מסוים לממן הנחת רשת או קוצים כנגד יונים, ומקובל בבניינים באותו איזור לטפל בבעיה זו - ניתן לחייב את וועד הבית (כלומר את כלל הדיירים) להשתתף בהוצאה זו כמנהג המקום.

תרומת הדשן (סימן שמב) כתב: "וכל דבר שרבים מצורפים יחד - צריכים למיזל בתר מנהגא דידהו, וכפי הסדר שעושים לעצמן לפי צרכיהם לפי עניינם, דאי מצרכתא להו למיזל בתר דין תורה בכל דבר לעולם - תהא מריבה ביניהם, מש"ה מעיקרא מחלו אהדדי לוותר על דין תורה, וגמרי ומקני למיזל בתר סדר מנהג דידהו. וכעין זה כתב מהר"ם, דשותפים קונים ומקנים ומתני בהדדי באמירה בעלמא בלא קניין, משום דבההיא הנאה דצייתי אהדדי גמרי ומקני". וכ"פ הרמ"א בקצרה בסימן קסג סעיף ג: "והכל לפי המנהג".

הדיירים בבניין משותף נחשבים לשותפים, וכבר ברכישת הבית הם רכשו על דעת מנהג המקום, ואם המנהג הוא לממן את הרחקת היונים - המנהג תקף, במיוחד במקום שיש חשש למריבה בין הדיירים כדברי תרומת הדשן.

וכך גם מובא בשו"ת בנימין זאב (סימן רצג): "רוב מיסים וארנוניות - תלויין במנהג בני העיר שנהגו מקודם, וראוי ללכת אחר מנהגם, דאם תצריך להם ללכת בכל דבר בדינא דתלמודא - יהיה ביניהם ריב וקטט ומשום הכי מחלו אהדדי למיזל בתר מנהגם".

החזון איש (בבא בתרא סימן ד ס"ק ט) כתב (על דברי הגמ' [במסכת בבא קמא דף קטז עמוד ב}: "ולא ישנו ממנהג החמרין"): "נראה דהטעם הוא, דהמנהג הוא עדות שכן הסכימו הולכי השיירות, וחיילא הסכמתם, כמו שפי׳ רמב״ן, שיש להם כח בית דין". כלומר למנהג יש כח מחייב, כי המנהג נחשב לעדות על הסכמה מוקדמת להתנהג כפי המנהג, ולמנהג יש כח של החלטת בית דין. 

האגרות משה (חושן משפט חלק א סימן עה, וכן בחלק ג סימן כו) חידש, שגם מנהג מקומי נחשב למנהג מדינה ויש לו תוקף: "והנה כ"ז הוא אף בלא ידוע מנהג המקום שאין מסלקין בלא טענה אלא לעצם הדין, אבל בידוע מנהג המקום, או אף רק מנהג בית החרשת, או אף רק מנהג האיש הזה שכששוכרין פועלים - אין מסלקין אותם בלא טענה... ואין חלוק בין אם נעשה המנהג ע"פ חכמי העיר או נהגו מעצמן... מנהגים כאלו שאם היו מתנים היה מהני מעצם הדין - גם המנהג הוא עצם הדין ממש דהוי כהתנו".

ניתן להוכיח כדברי האגרות משה, שמדינה הכוונה למחוז או לעיר גדולה, מדברי המשנה במסכת בבא בתרא דף לח עמוד א: "שלש ארצות לחזקה: יהודה, ועבר הירדן, והגליל... אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה אחת". (וכן מובא במשנה במסכת כתובות דף קי עמוד א: "שלש ארצות לנשואין: יהודה, ועבר הירדן, והגליל"). וכך כתב רש"י (מסכת גיטין דף ב: ד"ה אי נמי): "ממדינה למדינה בארץ ישראל - כגון יהודה וגליל".

הרמב"ם (הלכות מגילה וחנוכה פרק א הלכה ד) כתב: "איזה הוא זמן קריאתה? ...כל מדינה שהיתה מוקפת חומה בימי יהושע בן נון". וכן נראה מדברי הדרכי משה באבן העזר סימן קכח ס"ק ה: "אין לכתוב מדינה אלא כשכל הפלך נקרא על שם אותה העיר".

במקום שיש מנהג להרחיק את היונים - ניתן לחייב את הדיירים לממן זאת ע"פ דברי הנתיבות בסימן קעח ס"ק ג:  כי דיירי הבניין מוגדרים כשותפים, וניתן לחייב שותפים בדבר שמקובל לטובת השותפות. לכן גם אם דייר אחד לא מעוניין לממן זאת - ניתן לכפות עלעו לממן את הרחקת היונים. (כאמור, ניתן לכפות רק במקום שנהוג ומקובל להרחיק יונים, אך לא ניתן לכפות על מימון הרחקת היונים, במקוות בהם אין מנהג ידוע). 

בספר פתחי חושן (נזיקין פרק טו הערה פא) מובא: "ובזמננו רוב הדברים תלוים במנהג המקום, ואי אפשר לתת כללים בהלכה זו, וכמה דין ודברים יש בין השכנים בענין הוצאות בבית ובחצר משותפין, ואנסה להזכיר כמה דברים כפי הנלענ"ד, במקום שאין מנהג. ואם יש מנהג הולכין אחריו...הוצאות נקיון נראה שבזמננו הוא כדברים שהם לצורך, וכופין לשלם".

"...וכבר נתבאר לעיל שכל זה במקום שאין מנהג ידוע, או שהמנהג אינו ברור, אבל במקום שיש מנהג ברור הולכין אחר המנהג, וכן יש לפעמים רשות לועד הבית לקבוע, אם לועד יש סמכויות עפ"י ההלכה, ויש בזה הרבה פרטים, ואין כאן מקומו, ועי' ספר משכנות ישראל הרבה פרטים בדין חלוקת הוצאות בבית משותף".

לסיכום: אם מקובל בבניינים באותו איזור לטפל בהרחקת היונים - ניתן לחייב את וועד הבית להשתתף בהוצאה זו כמנהג המקום.

לשאלות בדיני ממונות - ניתן לשלוח מייל אל: bdmitzpeyeriho@gmail.com