בלוק טכני או התבצרות בעקרונות?

בעז שפירא , ח' בתמוז תשע"ט

דעות בעז שפירא
בעז שפירא
צילום: עצמי

לקראת הבחירות בהן איש אינו מעוניין אבקש לדון בסוגיית הבלוק הטכני על מנת להבהיר הבהר היטב את מהות החיה המשונה הזו אותה רבים מדי לא מבינים, כך על פי התרשמותי. אתמקד באגף הלאומי במפה הפוליטית, אם כי הדברים נכונים מן הסתם לגבי כולי עלמא, בוודאי במשטר "הגושים" בו אנו מתבוססים מזה שנים ארוכות.

הבסיס לרעיון מושתת על הרצון של מפלגות קטנות לצלוח את אחוז החסימה מחד, ומאידך האינטרס של הכלל (במקרה זה המחנה הלאומי) למנוע בזבוז קולות  ואובדן מנדטים יקרים. כך למשל במערכת הבחירות האחרונה איבד המחנה הלאומי בין שבעה לשמונה מנדטים שערכם לא יסולא בפז לאחר שהימין החדש וזהות של פייגלין לא עברו את אחוז החסימה. 

התוצאה – חוסר יכולת של המחנה הלאומי לכונן ממשלה המתיימרת להיות לאומית. כל מי שעוקב אחר האירועים כאן מבין מדוע אני נוקט לשון "מתיימרת". בנייה ערבית לא חוקית וענפה בישו"ב (יהודה שומרון ובנימין) שאיש אינו מונע אותה, הפיכתה של דרום תל אביב לאריתריאה, הרס דווקני של כל אחיזה יהודית בקרקע (אפילו אוהל), והתנהלות חלשה ורופסת בתחום הביטחון – כל אלה רחוקים מאד מאד ממה שהיינו מצפים מממשלה לאומית.

הבעייתיות שתוארה לעיל, בצירוף עניינים נוספים, נוגעת מאד לעניין ההתכנות של יצירת בלוק טכני, כזה שימנע אובדן מנדטים למחנה כולו. שהרי "המחנה" אינו עשוי מקשה אחת ואחידה. יש בו צדדים ממלכתיים שבכל מקרה יכילו כמעט כל מעשה ממשלתי (כפי שחזינו עד כדי ריקוד עם המגרשים). יש בו כאלה שהריסת יישוב הוא עילה לפרישה על אתר מממשלה או קואליציה. יש במחנה מי שמוכן לליברליזציה (רפורמה....) ביהדות בעניינים שונים (נישואין וגירושין, צביון השבת, גיור ועוד...) ולעומתם כאלה הרואים  את ההלכה היהודית כנכסי צאן הברזל - כזה ראה וקדש. ואלה רק מקצת הבעיות.

אם כך, כיצד ניתן לרבע את מעגל הזה? הניתן לחבר לגוף אחד, ולו לשעה, את הליברלים של נפתלי בנט עם סמוטריץ' וחסידי הרב טאו שליט"א? האם הרב פרץ הממלכתי יוכל להסתדר (בשלמות ובלא התנשאות) עם מרזל, בן גביר וגופשטיין? ובאם יתברר שאיילת שקד מצליחה בהובלת האיחוד הזה לייצר סחף של קולות לטובת הבלוק – האם ייאותו רבני המגזר כדוגמת הרב אבינר ונוספים – להסכין עם היות אישה "חילונית" בראש? 

אשוב מכאן אל מהות המושג "בלוק טכני".

דימוי נכון סיפק השבוע נפתלי בנט וברשותו ארחיב מעט בתיאור הפרטים. למה משול בלוק טכני כזה? לכמה אנשים המבקשים לעבור במחסום המוצב בדרכים. באם ינסו לעבור, כל אחד בנפרד ייאלצו לעבור בידוק, תשאול ופסילה. ידוע מראש שלא כולם יעברו. באם ייכנסו כולם לתוך אוטובוס אחד יעבור כל האוטובוס במחסום. וכאן הרבותא – לאחר המעבר, ירדו הנוסעים וכל אחד מהם ימשיך במסלול הליכתו המתוכנן, באופן עצמאי וללא הפרעה מצד השותפים לנסיעה.

וכך גם בבלוק הטכני. כל מהותו לצלוח את המחסום (אחוז החסימה). מיד לאחר הבחירות ובהיות שלל המנדטים מונח בכיס כל אחת מהמפלגות שחברו יחדיו ל"נסיעה" הזו תמשיך כל מפלגה בפעילות על פי עקרונותיה הצרופים (ככל שאלה קיימים) למימוש המצע, החזון וההבטחות לבוחר.

אציין כי בפני הקמת בלוק טכני כזה ניצבים כמה מכשולים שחלקם התבררו דווקא בבחירות האחרונות כמהותיים מאד.

תנאי ראשון ליצירת בלוק טכני כזה הוא משחק הוגן. הדבר נוגע גם ליצירת הבלוק ומיצוב המועמדים מהמפלגות השונות ברשימה  וגם לקיום ההסכמים כלשונם ועל פי רוחם. סוד גלוי הוא שבבחירות האחרונות גילו אנשי עוצמה יהודית גמישות מופלגת (יש שיכנו זאת אצילות) עת הסכימו לטובת העניין (ארץ ישראל ועם ישראל) להיות מקופחים בסדר הצבת אנשיהם ברשימה. כיום, לאחר מעשה ובהיות הכול מודעים לכך שללא עוצמה יהודית היו הרב פרץ כמו גם בצלאל סמוטריץ' מחוץ לכנסת ולממשלה, יש לצפות שתהיה יותר הגינות מבעבר וכי ה"תקלות"  הנובעות מחולשות אנושיות תתקונה. כך גם באשר לקיום ההסכמים לאחר הבחירות – תחושת אי הצדק לה שותפים רבים (השר פרץ בממשלה ובן גביר אינו בכנסת) אסור שתתקיים.

ועוד .....הכול מכריזים ש"צריך להניח את האגו בצד". נוצר הרושם שלמעט יחידים (בצלאל סמוטריץ ואנשי עוצמה), יתר המכריזים באמת מתכוונים לדבריהם – ובלבד שהאחרים הם שינהגו על פי ההמלצה הזו, אחרים ולא הם. פתרון אפשרי להשתחרר מ"פלונטר האגו" הוא להסכים על בדיקה של גורם חיצוני עליו יסכימו כולם (מותר להגיד את המילה סקר?...) שיבצע בירור יסודי שתוצאותיו מחייבות את כולם, ללא סייג וללא ערעור. השאלה היחידה הרלוונטית – הנהגתו של מי תביא הכי הרבה מנדטים !! על פי תוצאות הבירור תוכרע שאלת ההובלה.

יימצאו מי שיתבצרו בעניינים העקרוניים (בהם אינני מזלזל חס וחלילה). את אלה אפנה שוב אל משל האוטובוס שהובא לעיל. נאחל הצלחה לכל הנוגעים בדבר – הצלחתם הצלחתנו, שלא לומר הצלתנו.