"רק אני קובע פה"

אל"מ במיל' טל בראון , י"ב בתמוז תשע"ט

דעות להט"בים (אילוסטרציה)
להט"בים (אילוסטרציה)
ערוץ 7

"מעולם לא תצטער על ראיון שלא נתת", זהו אחד הכללים הראשונים שלומדים במחוזותינו, בין אם מניסיון אישי צורם או מניסיונם העגום של אחרים.

החברה הישראלית המורכבת כשלעצמה, בפרט בעת הזו שלפני הבחירות החוזרות והטעונות, משולה בעיני לפקעת עצבים רגישה עד מאד.

גורמים רבים בעלי אג'נדות שונות מניחים "מוקשים" מסוגים שונים בשדה הקרב הפוליטי והמתוקשר, שבין שני המחנות הגדולים מימין ומשמאל, הערוכים זה מול זה וקרובים ליום פקודה- הוא יום הבוחר.

בשני המחנות הפוליטיקאים "הלוחמים" ועוזריהם, היועצים ואנשי התקשורת "תומכי הלחימה", מצחצחים את חרב לשונם, מלהטטים הם במילים ובמשפטים כדי להימנע מלעלות על אותם מוקשים, בעודם אומרים הרבה ולא כלום. חושפים הם דעות (או שמא מוקשים) ושיניים חדות, שלעיתים נראות צחורות אך לא אחת נמצאות הן כרקובות. מפעילים הם לוחמה פסיכולוגית ("פייק ניוז" לדוגמא) ושליחים מיומנים ומזוהים לא אחת, עם פיתיונות שונים, הלוחצים ומלחיצים בשאלות, חקירות וחשיפות, במטרה להסיט לא אחת את דעת הקהל ולאפשר לצד האחר לצבור הון פוליטי יקר, לפני שיהיה מאוחר.

"אנחנו החלטתי"

בחברה הישראלית ישנם לא מעט גורמים שחושבים לתומם שאם מעמדם מיוחד ותפקידם הוא כשל מעצבי דעת קהל, אזי זכותם להשתיק דעות שאינן מקובלות עליהם, ובמקביל להעצים ולהטיף לדעתם "האמיתית, הנכונה והצודקת" לכאורה, זאת תוך ניצול הפלטפורמות העומדות לרשותם במניפולציה תקשורתית, בעריכה צינית ובחוסר תום לב. נכון הדבר בעיסוק בתחומים ובשדות המדיניים, החברתיים, הביטחוניים, הכלכליים והאחרים.

הפלורליזם, הליברליזם ועוד כמה "מילים נאורות" לכאורה מעין אלו, נחשבות כנחלתם הבלעדית לשימוש והגייה של תומכי צד אחד במפה, הדבקים באחדות ובלעדיות הדעה שלהם על פני הצד האחר, ללא סייג וללא מורא.

הרי רצונם של הדיקטטוליברלים והחד-פלורליסטים מימין ומשמאל, הוא לשלוט במחשבות של ציבור שלם כך שיתמוך בדעתם- היא האמת הנצחית והבלעדית. להאשים בחוצפתם זו את הכופרים בדעתם על היותם חשוכים ולא דמוקרטים או לא ערכיים וחסרי סבלנות וסובלנות לאחר, משום שכל חטאם הוא כי חשבו אחרת בהתבססם על חינוך, ניסיון ומסורת קצת אחרת.

על כל זאת ועוד כבר נאמר במקורות עברנו "החשוך" לכאורה, ש"כל הפוסל במומו פוסל", ובמקורות אחרים מוזכרים אלו החוטאים בחטא היוהרה, הרואים עצמם כמורמים מעם שרק דעתם "כשרה" והשמש זורחת ותמשיך לזרוח בזכותם או שמא מאחורי גופם המוצנע.

זהירות- טירונים פוליטיים בחזית

מאז ההכנות לבחירות האחרונות לכנסת העשרים ואחת, שנערכו ביום 9 באפריל 2019, עדים אנו להצטרפותם לזירה הציבורית של טירונים פוליטיים עם דרגות קצונה בכירה, שאותם נושאים חלקם בגאווה וחלקם בצנעה, זכר לשירותם ארוך השנים בצבא.

טירונים פוליטיים אלו שהצטרפו מתוך תחושת שליחות עמוקה וראויה, הוטלו היישר לחזית הפוליטית המתוחה והחמה, מכורח המציאות שנוצרה במדינה. יצאו הם למערכת הבחירות בעודם עומדים בראש מחנותיהם, ללא הכשרה מלאה, מספקת או נאותה לכאורה. מוצאים הם את עצמם אומרים לא אחת אמירה קצרה וברורה, כשם שהורגלו במתן פקודה או הנחיה בצבא, ואז נאבקים, זוחלים ונאנקים במשך ימים, שבועות וחודשים כדי להסביר למה הייתה באמת כוונתם הטהורה, תוך שחולפת במוחם המחשבה והתקווה שזו תהיה האמירה, או שמא "הפליטה", הישירה, הברורה והכנה האחרונה... לעת עתה.

ניכר כי הפוליטיקאים "הטירונים" מנסים לפרק, לאחר הכשרה קצרה עד מועטה אם בכלל, מוקשים פוליטיים ישנים כחדשים, שהונחו בזירה לפני שנים, לעיתים בתחכום ובעורמה רבה. שוכחים הם לעיתים שמדובר בזירת מטענים רבי עוצמה שבהפעלתו של מטען קטן יחסית, יפעיל זה את הזירה שתקטול פוליטית אותם, את מפלגתם ואף את בני בריתם באיבחה.

פוליטיקאים מתחילים לא מעטים נופלים בפח זה, במוקדם או במאוחר. על כן אם כבר נגזר על החדשים להתמודד עם האתגר, עדיף שיעשו זאת בשום שכל ובמאוחר, לאחר שצפו, למדו ורכשו כלים לצאת מהבור, אליו כנראה נפלו אם היו ונחשבו כפיקחים, או הופלו אליו אם היה חכמים ולו רק בלילה.

חופש הביטוי

במדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, ובכלל זאת בפוליטיקה ובתקשורת הישראלית לגווניה, יש מקום למגוון דעות ועמדות העומדות בגדר החוק והנורמה. דעות שמן הראוי לבטא ולשמוע מתוך כבוד הדדי, סבלנות וסובלנות לזולת. יש לכבד את מביע הדעה, אף אם דעתו שונה, כל עוד ביטאה בצורה נאותה ונימקה כהלכה, באומץ ובתבונה, גם אם ניכר לצופה ולשומע שההבדל בין אומץ לטיפשות דק כחוט השערה, לכאורה.

חופש הביטוי וההבעה הוא זכותו של כל אדם במסגרת החוק, גם אם הוא שר בממשלה או חבר קהילת הלהט"ב או מנהיג תנועה, להביע את דעתו ולומר את שברצונו, מבלי שיוטלו עליו הגבלות, ישמעו איומים, חירופים ונאצות, בכל הדרכים החוקיות בהן יחפוץ.

סיכום: יש מקרב בני עמנו שלהם הנני מבקש להזכיר כי חופש הביטוי נחשב בעולם המערבי, ולא רק במדינת ישראל, למימושו של חופש הדעה והמצפון, שטעמם ניטל אם נשללת האפשרות לבטא אותם.

אי לכך, ניסיונות להשתיק בדרכים שונות, מנהיגים פוליטיים ונבחרי ציבור המייצגים בזכות וכחוק קהל בוחרים משמעותי- הינו מעשה פסול, אנטי חברתי ואנטי דמוקרטי.

אמירה ברוח דברים אלו, מיוחסת לפילוסוף והסופר הצרפתי וולטר, שטען כך: "אינני מסכים למילה מדברייך אך אהיה מוכן להיהרג על זכותך לומר אותם".

כולי תקווה שעם ישראל ישכיל לשמוע בבטחה וללא רתיעה, מגוון דעות ועמדות, התואמות את לשון החוק ולאו דווקא את לשון פרשני התקשורת הדעתניים או דעת מן דהוא החושב אחרת, כדי לקבל החלטות ראויות, מושכלות ודמוקרטיות ביום הבוחר הקרב ובא.