הרצל אמר: להפוך את הרמב"ם על ראשו

הרצל הוא היהודי הראשון בעידן החדש, שעשה את הבלתי אפשרי.

מנחם רהט , ט"ו בתמוז תשע"ט

דעות לבחון מה נשאר מחזון הרצל
לבחון מה נשאר מחזון הרצל
צילום: עצמי

1.

בשבוע הבא, כ' בתמוז, ימלאו 115 שנה להסתלקות גדול היהודים בדורות האחרונים, ד"ר בנימין זאב הרצל, האיש שהציל את היהדות מפני כליה מוחלטת – כך, כך בפירוש! – והוביל את העם היהודי בחזרה למולדתו, בשליחות ההשגחה העליונה, עד כי יש המשווים אותו למשה רבינו (עם כל ההבדלים העצומים, כמובן, ביניהם).

הרצל הוא היהודי הראשון בעידן החדש, שעשה את הבלתי אפשרי. תוך תקופה קצרה הוא הפך את מיליוני היהודים הפזורים ומפורדים בעולם, ותחילה במזרח אירופה, לעם של ממש, עם שאיפות לאומיות ושיבה למולדת ההיסטורית, ארץ אבות האומה. עד שעשה זאת הרצל, בשליחות ההשגחה ללא ספק, אז היינו רק שבטים, זעיר פה זעיר שם, שאמנם חיברה ביניהם, תורה אחת, אך נטולי שאיפות לאומיות ורגשות בריאים של עם במשפחת העמים. חשוב היה לקהילות השונות, לעבור את היום בשלום, לצלוח איכשהו, במין כפיפות קומה, את ההשפלות והדיכויים ולבלוע בחוסר אונים את מנות המרורים והדם, השחיטות והפורעניות, הגירושים והפרעות, האינקוויזיציות וההשמדות, שצצו שוב ושוב לאורך כמעט אלפיים שנות. ולהתפלל את התפילה העתיקה שהתגשמה לעינינו ממש: "אבינו אב הרחמן, הראנו אות לטובה - - -", ומהי אותה אות שייחל לה היהודי הגלותי בתפילתו? – רק אחת ויחידה: "אבינו אב הרחמן, הראנו אות לטובה וקבץ נפוצותינו מארבע כנפות הארץ".  

2.

כך זה נמשך כמעט אלפיים שנה, עד שקם היהודי הענק הזה וחולל את המהפכה התחיה, שאין לה אח ורע בתולדות האומות, ולא היתה יכולה להיות לה היתכנות אלמלא הסיוע משמיא. לכאורה, יכול היה הרצל, שכאב באמת ובתמים את צרת היהודים, לשבת כמו כל המנהיגים האחרים בכל הדורות החיבוק ידיים, ולטעון בפני מצפונו הקודח, שממילא לא יעלה בידו לסובב את גלגל ההיסטוריה היהודית. אבל האיש הענק הזה נהג אחרות: הוא יצא לקרב, עם ידיים ריקות ועם הרבה חזון, לשנות נגד כיוון ההיסטוריה. וכך פעל להעמיק את תודעת הלאום בקרב בני עמו, ולסלול את הדרך לתקומת ישראל בארץ ישראל ולסיום הגלות, 1,878 שנה אחרי שנגזרה עלינו ופיזרה אותנו ברחבי תבל.  

    הוא נלחם זקוף קומה נגד עולם ומלואו. המעצמות הגדולות מחוץ, והחרדים והמתבוללים מבית. אבל הוא, שלבו נשרף בקרבו מחמת כאבו את צרת אחיו, הנאנקים תחת עול מלכויות ודלות משוועת – קם לעשות מעשה. נפגש עם קיסר גרמניה, מלך איטליה, האפיפיור, ממשלות בריטניה ורוסיה, שרי השולטן העות'מני, ועוד – והכל תחת מכבש הזמן הדוחק המאיים לעשות כליה ביהודים ובבריאותו הרופפת, שלבסוף אכן הכריעה אותו בדמי ימיו, והוא רק בן 44 שנה. הוא זה שפתח את חלון ההזדמנויות לתקומת עם ישראל. 

3.

הרצל הוא היהודי הראשון שהפך את הרמב"ם על ראשו. כן, הנשר הגדול התהפך תחת ידיו. הרמב"ם, מגדולי כל הדורות, דירג את שלבי הגאולה כך: תחילה לכל, ביאת המשיח; שלב שני - החזרת מלכות בית דוד; 3 – בניין המקדש; 4 – קיבוץ נידחי ישראל. זה סדר שלבי הגאולה על פי הרמב"ם (הלכות מלכים, פרק י"א, א').

הרצל הוביל מהלך הפוך, מהסוף להתחלה. תחילה כינוס נידחי ישראל, חילוצם מתחת להב הסכין השוחטת בהם כמעט אלפיים שנה. החרדים, שממילא לא הבינו את דרכי ההשגחה שבחרה דווקא באדם חילוני להציל את עם ישראל (ושכחו שגם משה רבנו, להבדיל, צמח בבית עובדי עבודה זרה ממש), מרדו בסדר החדש שהציע הרצל.

הרצל אמנם לא היה הראשון שהציע סדר הפוך משל הרמב"ם. קדם לו מרן הגר"א שגרס שרק 'איתערותא דלתתא' (התעוררות של עם ישראל מלמטה, שתשפיע על מהלך ההיסטוריה) תחיש את שיבת ציון. וגם הבעש"ט ששלח חסידים ליישב את ערי הקודש, ומקצת מאדמו"רי התקופה, שלא המתינו לבוא המשיח תחילה. אבל רק הרצל ניהל את המהלך ביד רמה, בהיקף כוללני, מול אומות העולם, והכל בקומה זקופה, ללא  שפיפות קומה מתנצלת, עם גאווה ואצילות שמקורם מן הסתם במלכות בית דוד.   

4.

החוקר הרב ד"ר ראובן אוריה הכהן, מחבר הספר 'סודו המשיחי-מיסטי של הרבי מלובביץ'', מסביר שהרבי מלובאוויטש התרחק מן הציונות, ואף מן המדינה הציונית, שמוגדרת בפי הציונות הדתית 'ראשית צמיחת גאולתנו', מפני שהציונות הפכה את סדר הגאולה שברמב"ם. הרבי, כמו קודמיו בממלכת לובאוויטש, סבר שרק המשיח יוציא את עם ישראל מהגלות. קודמו הריי"צ התבטא כך: "לא מרצוננו גלינו מארץ ישראל ולא בכוחותינו אנו נשוב לארץ ישראל. אבינו מלכנו הגלנו כו' והוא יתברך יגאלנו" (מקור: 'דבר מלכות', גליון שבת צו תשע"ב [2012], ע' כ"א).  

לכן קבע הרבי מלובאוויטש, בשיחה למשל עם פרופ' ישראל אלדד המנוח (ע"פ עדות בנו פרופ' אריה אלדד), כי "הרב קוק טעה", בכך שראה בשיבת ציון המודרנית, בת זמננו, גילוי של אתחלתא דגאולה וסיום הגלות. ולכן חסידי הרבי מלובאוויטש, כמו חוגים חרדים אחרים שמחזיקים באותה דעה באשר לסדר הגאולה, מחקו מסידורי התפילה שלהם את התפילה לשלום המדינה. הם סברו כי מקומו של עם ישראל בגלות, עד בוא המשיח. לעלייה לא"י אין כל מעלה, ואולי גם יש איסור בדבר. 

איך נכנה סוג זה של העצמת הגולה? – ירחם ה'.  

5.

קטונּו מלחלוק על הרמב"ם ועל הרמ"מ מלובאוויטש. גם לא על רבים מגדולי הדור הקודם, שאסרו על צאן מרעיתם לעלות לא"י, וסופם שנכחדו בארובות אושוויץ. אבל הרי הרמב"ם עצמו, מפקפק בנכונות השלבים שהוא עצמו קבע: "וכל אלו הדברים [ענייני הגאולה], וכיוצא בהן, לא יידע האדם איך יהיו, עד שיהיו, שדברים סתומים הן... ואין קבלה בדברים אלו".  

הנשר הגדול אפילו הזהיר שאין טעם לקבוע מסמרות בסוגיה זו, בבחינת 'כזה ראה וקדש', מפני שאינה עיקר היהדות. ובלשון הזהב שלו: "יש מחלוקת בדברים אלו... ואין סידור הוויית הדברים עיקר בדת!!!".  

6.

בניגוד לרמב"ם, קבעו אנשי כנסת הגדולה, מסַדרי התפילה, מאות שנים לפניו, שלבים אחרים לגמרי בסדר הגאולה: תחילה קיבוץ גלויות (זו הברכה ה-10 בתפילת העמידה, שיהודי שומר מצוות אומר שלוש פעמים ביום!), ואח"כ בניין ירושלים (בברכה ה-14 של העמידה), ואח"כ חידוש בית דוד (ברכת 'צמח דוד' נדחקה למקום ה-15), וכמעט בסוף מיקמו את התפילה לבנין המקדש וחידוש הקרבנות (ברכה 17 מתוך 18 ברכות העמידה שלימים הפכו ל-19). הרצל העדיף את שיטת מסדרי התפילה: תחילה קיבוץ גלויות ובניין ירושלים.   

7.

ב.ז. הרצל, הראשון שהגדיר בעת החדשה את ישראל כעם בעל זכויות לאומיות, ודווקא בארץ ישראל, הציל אם העם מכליה ממש. רק במדינת ישראל יש תוחלת לעם היהודי, מול גלי ההתבוללות הענקיים בגלויות השונות, שמתגבהים לכדי 80% ויותר. מצמרר.   

רק בשבוע שעבר עסקה הממשלה בנושא, ונדהמה לגלות שתוך שנים מעטות איבד עם ישראל, רק בארה"ב, שישה מיליון מבניו, שהתבוללו ואבדו לעם ישראל לדורי דורות, רק מפני שנשארו בגולה. לב מי לא ידאב לשמוע שהגולה הארורה מאבדת עצמה לדעת. כל 8 יהודים מתוך 10 בארה"ב התבוללו, נשאו נשים (או בעלים) נוכריים וילדיהם אבדו לעם ישראל. 

הרב ישראל מאיר לאו קרא לאובדן הזה 'שואה לבנה'. שר החינוך הרב רפי פֶּרֶץ פָּרַץ בישיבת הממשלה בזעקה גדולה ומרה: "שואה שניה!"

ד"ר הרצל מכובדנו, מי יגלה עפר מעיניך?! צדקת מול כל שוטמיך. אילו חיכינו על נהרות בבל וההדסון, אנא היינו באים??? 

(באדיבות שבועון 'מצב הרוח')