איילת שקד, שיקול דעת ולא סערת נפש

הרב דניאל שילה , י"ח בתמוז תשע"ט

הרב דניאל שילה
הרב דניאל שילה
צילום: באדיבות המצולם

המחשבה להעמיד את אילת שקד כמובילת רשימת "איחוד מפלגות הימין" , הדליקה "נורת אזהרה חינוכית" אצל תלמיד ישיבה צעיר, והוא התעורר לפעול. 

כ"עץ קטן המדליק את הגדול" הוא עורר את רבו, וזה גייס חתימות של עשרות רבנים כנגד רעיון זה.

אכן החשש ל"דוגמא בלתי חינוכית" על ידי העמדתה בראש של מי שאינה שומרת מצוות מובן, חרף העובדה שהיא מזוהה  עם מטרותיה הפוליטיות של הציונות הדתית ותרמה רבות להן ככל שסמכותה אפשרה. אולם,  המצוקה האלקטוראלית של  "איחוד מפלגות הימין" ואף של הימין כולו,  מחייבת עיון רציני.

שאלה זו כבר נשאלה בדברי ימי ישראל, ואנו יכולים לקיים בה "צאי לך בעקבי הצאן".

כרוז הרבנים בנושא זה יצא בין שתי שבתות בהן מופיע יפתח הגלעדי גיבור החיל. בהפטרת קורח מצאנו:   שמואל א פרק יב פסוק יא   וַיִּשְׁלַח יְקֹוָק אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב

ואומר על כך רלב"ג, מן המפרשים המקובלים "וידמה שלא זכר אלו הארבעה, כי אם לבאר להם שמרוב חסדי השם יתברך היה שהושיע את ישראל מאויביהם פעם על ידי הבלתי שלימים מאד, אף על פי שלא היו ראויים לזה מצד עצמם ופעם הושיעם על יד השלמים מאד". 

ולא באתי אני הקטן לומר מי נכנס בימינו תחת איזו הגדרה, אך על הפוסלים לשים לב, שכבר באו ישועות גם על ידי כאלה שלא נראו ראויים לכך בעיני אחרים.

 גם בתקופה מאוחרת יותר הייתה תמיהה דומה. "כך אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, כל נסים שעשית לי על ידי כורש, לא היה מוטב לעשותן לי על ידי דניאל, ועל ידי אדם צדיק !"   (שיר השירים רבה   פרשה ה) אך ההמשך הוא קבלת הישועה בהשלמה.

על גודלה של אחריות נוכל ללמוד מאירוע היסטורי נוסף. פנחס נזכר בפרשה האחרונה כגיבור מוערך בידי שמים. אך בחלוף הימים, הוא נזכר כמי שנכשל כישלון חמור.

יפתח גיבור החיל נודר בצאתו למלחמה נדר חמור אשר בבלי דעת גוזר גורל מר על בתו. מדוע לא הותר הנדר? כך מדרש רבה: בראשית) פרשת חיי שרה פרשה ס:

ולא היה שם פינחס שהיה מתיר לו את נדרו? אלא פינחס אמר הוא צריך לי ואני הולך אצלו? ולא עוד אני כהן גדול בן כהן גדול ואני הולך אצל עם הארץ! יפתח אמר: אני ראש קציני ישראל ואני הולך אצל פינחס!  בין זה לזה  אבדה הנערה   ושניהם נענשו בדמה. 

בימינו תולים כל התנהגות ב"אגו". אין הדבר מוכח, והוא לעיתים תכופות בגדר של דיבה. פנחס סבר שתפקידו מחייב אותו גם בשמירת כבוד התורה וכבוד הכהונה, ולכן אל לו ללכת אל יפתח. יפתח סבר שעליו לשמור על כבוד השלטון, ולכן אל לו ללכת אל פנחס.  

שניהם נענשו, מפני שסכנת חומרת התוצאה, הייתה במקרה זה, צריכה  לגבור  על העיקרון.  כך גם רבי זכריה בן אבקולס, שעמידתו על העיקרון הביאה לחורבן בית שני.  גיטין נו.

כישלון בבחירות הללו, עלול להביא תוצאות הרות אסון לשנים רבות. ניצחון השמאל בבחירות הביא את הסכמי אוסלו שהם בבחינת "אסון רב דורי". כך נצחונו של אריאל שרון , אשר הביא את חורבן גוש קטיף. זאת ועוד. אין לך ציבור שכישלון בבחירות עלול להביא עליו הרס של יסודות קיומו כפי שהדבר קיים ב"ציבור הסרוג". ציבור זה הינו המותקף ביותר מכל כיוון .

השנאה והקנאה בו, גורמות לכוחות שונים רצון לקצץ בנטיעותיו. הם עלולים אם יהיה בכוחם, לפגוע בחינוך, בתנועות הנוער, במכינות הקדם צבאיות, בשרות הלאומי ובכל מה שיעלה על דעתם. ישנם פוליטיקאים ואנשי תקשורת, אשר השנאה מלהיטה אותם עד כדי כך, שהם בבחינת "מוכנים להקריב שתי עינים כדי לעקור לשני עין אחת".  

זאת ועוד: בשנים האחרונות, הן השמאל והן הימין מוסרים את ייצוג התורה בארץ בידי החרדים. אלה יוצרים את האווירה כאילו תורת ישראל מתנגדת למדינה, לציון יום העצמאות, לשרות בצבא, להשתלבות גברים במעגלי הפרנסה.

ייצוג דל לציונות הדתית יביא להמשכה של מגמה זו להציג את תורת ישראל כמתייחסת במעוות לאירועי התקופה.

כבר ראינו בעבר שמנדט אחד או שניים יכולים לקבוע את אופן השלטון ואת התנהגותו. שאלת מספר המנדטים היא המכרעת  בבחירות הללו.

הרב רפי פרץ, תלמיד חכם, מחנך בחסד וקצין בצהל, הוא בהחלט דמות מייצגת כראוי את הציונות הדתית. ההתנפלות המרושעת עליו כבר גונתה על ידי אנשים הגונים מכל המחנות. "המעולה הוא מי שסופרים טעויותיו", אמר רבי יהודה הלוי.  

אולם, מה שאמור לקבוע בבחירות הללו, הוא מי יביא את הקולות. על כן, אם איילת שקד היא זו שתביא אותם, אזי יש למסור את ההובלה בידיה. אילת הצטיינה עד כה בשליחותה למען הציונות הדתית, ולא התנשאה להתערב בדברים שאינם מעניינה. היא ודאי תמשיך לנהוג כך. שיקולים "עקרוניים חינוכיים" אינם יכולים להכריע במצב הנתון.

התפלגותה בבחירות האחרונות לא צריכה למנוע זאת. אנו במצב שאיננו מרשה חשבונות, נקמנות או נטירות.

כדברי "משוררנו האהוב" כפי שהגדירו ראי"ה קוק : לעזרת העם! במה? אל תשאלו, באשר נמצא, במי? אל תבדוקו! מי צרת האומה בלבבו נגעה, המחנה יאסף אל נא נבדילנו!

באתי להזהיר הן את המועמדים והן את המצביעים. אחריותכם כבדה. שיקולים מוטעים של טהרנות, כעס או נקמנות הינם בלתי נסלחים. ה' יזכנו בעצה טובה מלפניו.