הקשר בין התנהלות כלכלית נכונה למסעות בני ישראל במדבר

שמעון וולף , כ"ח בתמוז תשע"ט

יהדות שמעון וולף
שמעון וולף
צילום: באדיבות המצולם

בפרשתה האחרונה בחומש במדבר מובא סיכום מסודר של מסעות בני ישראל. התורה מקדישה ארבעים ותשעה פסוקים לתיאור המסעות, ומגדילה לעשות בכתיבתה כל מקום חנייה פעמיים. המקום מוזכר כשישראל הגיעו לחנות בו, ומצוין בשנית ביציאתם ממנו אל היעד החדש, כדוגמת: "וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם; וַיַּחֲנוּ, עַל-יַם-סוּף. וַיִּסְעוּ מִיַּם-סוּף; וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר-סִין" (במדבר לג, י-יא)

אם בכל זאת נחוץ הפירוט, מדוע לציין את כל המקומות? די היה לציין את המקומות בהם היה אירוע מיוחד, ולא את כל המסעות?

הקושי לצאת לקראת הבלתי ידוע ולצידו גם הקושי לעצור את המסע ולהתארגן לחנייה. מה בכל זאת מאפשר את היציאה לדרך בכל פעם מחדש? החזון, המטרה, האידיאל..

דרכו של אדם לעולם איננה חלקה וישרה, כשם שגם בדרכם של ישראל ברור שהיו כמה סיבובים בדרך; הם הולכים צפונה, ואחר כך פונים שוב מזרחה, ודרומה ומערבה.....

גם אדם פרטי בסופו של דבר עובר את המסעות האלה והולך בדרך הזאת. 'אלה מסעיהם למוצאיהם' - של כל בני האדם, אלא שאנחנו לא יודעים איך קוראים לתחנות. 'ויסעו מהר שפר ויחנו בחרדה' - מתי אדם עובר מהתחנה הזו לתחנה הזו? אלה שתי תחנות עם שמות שיותר קל לראות את משמעותם - מתי אני נמצא בהר שפר ומתי אני נמצא בתחנה של חרדה? מתי אני נמצא בתחנה של מטה ומתי אני נמצא בתחנה של מעלה? מתי אני נמצא על הר ומתי לא? (הרב עדין ישראל אבן ישראל)

המסר מהפרשה - אדם לא יוכל להתקדם ולהגיע למדרגה גבוהה מבלי שיתחיל במסע. המסע מלווה בנפילות ובמשברים, בעליות ובהישגים, ולצד כל אלו יהיו לאדם במהלך חייו תחנות שלכאורה לא קידמו אותו לשום מקום – אך גם הן חשובות, כדי להגיע אל היעד אני חייב לעבור דרך כל התחנות בדרך, כשבכולן אני חייב ל"נסוע" ליעד הקרוב ו"לחנות" וחוזר חלילה. אני חווה כישלונות לצד הצלחות, משברים לצד הישגים. 

כששואלים אדם מן היישוב כמה סעיפי הוצאות חודשיות יש לו, הוא ישיב שרק 10-20, כשבפועל קיימים הרבה יותר מחשבונות חשמל, מים וארנונה, משכנתא, ביטוחים, גני ילדים, חוגים, מזון וביגוד, ועד מוניות, ניקיון לבית, מנוי לעיתון, תקשורת, מתנות לחתונות, ימי הולדת ועוד.

עד כמה המעקב והרישום הוא קריטי?

בלי מעקב, אי-אפשר להגיע לניהול כלכלי נכון, במידה ולא יקדיש מזמנו למעקב אחר ההתנהלות הכספית שלו, כל הכנסתו מעבודתו יכולה לרדת לטמיון. 

עבודה קשה, וניצול הכנסות נכון ישרתו אותנו נכון יותר. אנשים נלחמים כדי לקבל תוספת שכר, עובדים יותר שעות, אבל לא מתאימים את ההכנסות להוצאות. במקרים רבים, תוספת השכר תשלם את הריבית על המינוס או על הטעויות בחשבון. 

אז מה ההמלצה? להקדיש זמן לניהול נכון של ההוצאות המשפחתיות מול הכנסות.

גם שכירים צריכים לנהל את הוצאותיהם, ולקבוע לעצמם יעדים ולבדוק שליטה בהכנסות והוצאות.

וכשמתגלה חריגה?

אין נוסחאות פלא חייבים לפעול בהתאם ולתקן ברמה החודשית, שאם לא כן - הגירעון יצטבר, וכל מה שהרווחנו מעבודתנו ילך לכיסוי החובות במקום לחסכון.