מקינות לתיקון

הרב יוסי יזדי , כ"ח בתמוז תשע"ט

יהדות הרב יוסי יזדי
הרב יוסי יזדי
צילום: באדיבות המצולם

פרשתנו מתחילה בפסוק "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם", ה'שפת אמת' זיע"א (מסעי, תרנ"ד) נותן כמה טעמים מדוע תלה הכתוב את המסעות ביציאת מצרים.

וזה לשונו: "בענין המסעות שתלה הכתוב ביציאת מצרים, נראה דכמו שנזכר יציאת מצרים נ' פעמים בתורה כמו שכתוב בזוהר הקדוש (חלק א רסא, ע"ב), לרמוז שיצאו ממ"ט שערי טומאה ונכנסו בנ' שערי בינה". 

וממשיך: "ולפי שכתבו חז"ל (ראש השנה כא, ע"ב) שנמסרו למשה רבינו עליו השלום נ' שערים חוץ מאחד, 'ותחסרהו מעט מאלקים' (תהלים ח,ו)".

היינו, שער החמישים מסמל את השלמות האלוקית, ומשה רבינו על אף שהיה מובחר מין אנושי (ערבי נחל, שמות א) הוא אינו מושלם ומכורח המציאות יש בו חיסרון. 

כותב רבי נחמן מברסלב זיע"א (ליקוטי מוהר"ן א, פט): "'וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלֹקִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ'. הִנֵּה יָדוּעַ, כִּי כָּל מַה שֶּׁחָסֵר לָאָדָם הֵן בְּרוּחָנִי הֵן בְּגַשְׁמִי, הַחִסָּרוֹן הוּא בְּהַשְּׁכִינָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱלֹקִים. וְזֶהוּ וַתְּחַסְּרֵהוּ, בְּוַדַּאי מְעַט מֵאֱלֹקִים, הַיְנוּ הַחִסָּרוֹן בְּוַדַּאי מֵאֱלֹקִים, הַיְנוּ בְּהַשְּׁכִינָה".

אנחנו נמצאים בתקופת שלושת השבועות שנקראים 'בין המיצרים', שזהו זמן שאנחנו מתאבלים על החיסרון שיש בעולם, אנו מצטערים על חיסרון גדול שיש במציאות הכללית והפרטית שלנו, ובעצם הקב"ה מספר לנו את החיסרון שלו, כל החיסרון שלנו נובע מכך שחסר לו בית שבו ישרה את שכינתו וידור בתוכנו, שזוהי המציאות השלמה שאליה אנו נכספים.

בגלל שהאות נו"ן מסמלת את השלמות ואת הדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר, וכלשונו של ה'שפת אמת' (שם) "גבוה מכל השערים", כשהיא נחסרת מאותיות התיבה זהו רמז לכך שיש פה חוסר כלשהו שדורש תיקון. 

לאור דברים אלו נוכל להבין את דברי רבינו (ליקוטי מוהר"ן א, רמז): "אִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (רַעֲיָא מְהֵימְנָא צַו כ"ז:) שֶׁ'תֵּיקוּ' הַנֶּאֱמַר בַּשַּׁ"ס הוּא בְּחִינַת מְחֻסַּר תִּקּוּן, דְּהַיְנוּ שֶׁנֶּחְסָר הַנּוּ"ן שֶׁל תִּיקּוּן וְנַעֲשֶׂה 'תֵּיקוּ'. וְדַע שֶׁזֹּאת הַנּוּ"ן פְּשׁוּטָה כְּשֶׁנֶּחְסֶרֶת מֵהַתִּיקּוּן וְנַעֲשֶׂה בְּחִינַת תֵּיקוּ כַּנַּ"ל, אֲזַי הִיא נִשְׁפֶּלֶת וְנִכְפֶּפֶת וְנַעֲשֶׂה מִזֶּה בְּחִינַת 'קִינוֹת' שֶׁהוּא אוֹתִיּוֹת תִּיקּוּן, רַק שֶׁהַנּוּ"ן נִכְפֶּפֶת כַּנַּ"ל. ה' יִגְאָלֵנוּ וְיִתְהַפְּכוּ 'הַקִּינוֹת' לְ'תִּיקּוּן', וְיִתְתַּקֵּן הַ'תֵּיקוּ' הַנַּ"ל".

ידוע שהיכן שמוזכר בגמרא 'תיקו' הכוונה לקושיה שאין עליה הכרעה ברורה בין חכמים.
ישנו ספק ואין עצה ברורה כיצד עלינו לנהוג, רצון ה' נעלם ונסתר מאיתנו. 

מסביר רבי נתן מברסלב זיע"א (ליקוטי הלכות גיטין, ג), שגם באדם עצמו יש בחינה של 'תיקו', אלו אותם זמנים שאין לו עצה שלמה וברורה כיצד לנהוג. לאדם ישנה קושיה- מצד אחד יש לו הוכחות וסברות להתנהג בצורה א', ומנגד, עולות לו מחשבות שסותרות את כל הסברות הראשונות ומוכיחות הפוך, והוא אינו יודע מה להכריע כרצון ה' באמת.

והתיקון הוא כדבריו: "כִּי מִי שֶׁרוֹצֶה לִכְנֹס בַּעֲבוֹדַת ה' בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל מְאֹד מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּזַכֵּהוּ לְעֵצָה שְׁלֵמָה אֲמִתִּיִּית, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה לָשׁוּב בֶּאֱמֶת. כִּי מִקֹּדֶם צָרִיךְ שֶׁיַּעַבְרוּ עָלָיו סְפֵקוֹת וְעֵצוֹת חֲלוּקוֹת הַרְבֵּה, כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, בְּוַדַּאי יֵשׁ שָׁם עֵצָה אֵיךְ לָצֵאת מִשָּׁם, רַק שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל הַרְבֵּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּזְכֶּה לֵידַע הָעֵצָה הַשְּׁלֵמָה, מְאֹד, וְתַּקָּנָתוֹ שֶׁיִּצְעַק עַל זֶה בְּעַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹרֵהוּ הָעֵצָה וְהַדֶּרֶךְ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בֶּאֱמֶת".

שער הנ' הוא כדברי רבי נתן (שם) "השכל הכולל", שהכוונה לעצה השלמה שיש לאדם באופן שהכל ברור ובהיר לו, שיודע איך להתנהג ומה לעשות כרצון ה' בלי ספקות, וכשאין בית המקדש קיים כולנו נמצאים בחיסרון, כי בבית המקדש הייתה יוצאת הוראה לישראל (תענית טז, ע"א). 

כתוב בתורה (שמות יא, ח) "וכל העם אשר ברגליך", ומפרש רש"י- 'ההולכים אחר עצתך'. 
נעליים מסמלות הליכה וצעידה בדרך בטוחה, ומציאות שהאדם יודע בוודאות לאן הוא הולך. מסביר רבי נתן דבר מדהים- מכיוון שבתשעה באב אנחנו מתאבלים על חורבן הבית, ואין לנו עצה והוראה ברורה כיצד לנהוג כפי שהיה בזמן שבית המקדש היה קיים, לכן יש ביום זה איסור נעילת הסנדל.

וכלשונו: "לְהוֹרוֹת שֶׁעַכְשָׁו אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהַמְשִׁיךְ הַשְּׁמִירָה שֶׁל הַמִּנְעָלִים וְעַל כֵּן אָז בֶּאֱמֶת אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה, כִּי מִסְתַּלְּקִין כָּל הַמֹּחִין וְאֵין לָנוּ עַל מִי לְהִשָּׁעֵן כִּי אִם עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ יְרַחֵם עָלֵינוּ וִיחַיֶּה אוֹתָנוּ עַל יְדֵי הַשֵּכֶל הַכּוֹלֵל בְּעַצְמוֹ הַמִּתְעַלֵּם וּמִסְתַּתֵּר אָז בְּעֹצֶם הַיְרִידָה". 

והתיקון למצב זה הוא לומר 'קינות' ומגילת 'איכה', ש'אֵיכָה' זה מלשון 'אַיֶּכָּה'. כי עיקר ה'תיקון' לאדם שנמצא במצב של חוסר ודאות, במציאות שהוא מרגיש רחוק מאביו שבשמיים בגלל שאינו יודע לשית עצות בנפשו מה לעשות כדי לצאת ממה שהוא צריך לצאת, ולהינצל מהרשת הפרוסה של יצרו הרע שמנסה לתפוס אותו בכל מקום שפונה, עיקר התיקון והעצה לאדם שיתפלל ויצעק לה' מקירות ליבו על גלות השכינה, על חלוקת העצה, על המוחין והדעת שלו שהסתלקו ממנו, וישאל את אביו שבשמים: אַיֶּכָּה? היכן אתה? 

כתוב "מים עמוקים עצה בלב איש, ואיש תבונה ידלנה" (משלי כ, ה), דווקא בתוך עומק הירידה, ההסתר והחושך הגדול ביותר בימים אלו שנקראים 'בין המיצרים', גנוזה האות נ' שהיא העצה השלמה שמונחת בתוך כל יהודי, ועל ידה יוכל לצאת מכל מיצרי הנפש. וזו התפילה שלנו בימים אלו לזכות לגילוי משיח שהוא 'פלא יועץ' (ישעיהו ט, ה) וגם נקרא איש תבונה ומכוון כנגד שער הנ' (השתפכות הנפש, עה).

מסיים רבי נתן: "וְזֶהוּ מַה שֶּׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁתֵּיק"וּ הַנֶּאֱמַר בַּשַּׁ"ס הוּא בְּחִינַת מְחֻסַּר תִּקּוּן וְהַנּוּן נִכְפֶּפֶת וְנַעֲשֵית קִינוֹ"ת, וְלֶעָתִיד יִתְתַּקֵּן הַכֹּל, וְאָז נִתְתַּקֵּן הַתֵּיק"וּ, כִּי יֻפְשְׁטוּ כָּל הָאִבַּעְיוֹת וְהַסְּפֵקוֹת וְאָז יַחֲזֹר וְיִהְיֶה נַעֲשֶה מִקִּינוֹת תִּיקּוּן".