דרוש אנטי ספקטור

לטייסים הסרבנים עדיין אין סיבה להיבהל מנחשול הגינויים של המכתב המפורסם. הוא אמנם מוכיח שהחותמים הם מיעוט מבוטל, משהו בסדר גודל של קבוצת נשים בשחור

חגי סגל , י"ג בתשרי תשס"ד

נפרד. חגי סגל
נפרד. חגי סגל
צילום: אלירן אהרון
לטייסים הסרבנים עדיין אין סיבה להיבהל מנחשול הגינויים של המכתב המפורסם. הוא אמנם מוכיח שהחותמים הם מיעוט מבוטל, משהו בסדר גודל של קבוצת נשים בשחור, אבל גם מסגיר הישג מרשים שלהם: הסרבנים הצליחו להוכיח שאפילו המטה הכללי של צה"ל והדרג המדיני שמעליו כבר לא כל-כך מאמינים בצדקת הדרך.

מי שיעיין בהודעות הגינוי החריפות, בתמלילי זעקות השבר, בקושי ימצא שם ויכוח עם השקפת העולם של טייסת ספקטור. הטרוניה המרכזית של המגנים והמוכיחים נוגעת לעצם הסירוב, לא למניעיו. רובם ככולם סבורים שהבעיה העיקרית במכתב הסרבנים היא העירוב המסוכן בין פוליטיקה לצבא או הפגיעה באשיות המשמעת של צה"ל.

אם ספקטור היה ממשיך לטוס, אך מוקיע בחריפות את הכיבוש ואת החיסולים הלא ממוקדים, הוא היה מצליח לזכות באהדת רוב מגניו.

הרמטכ"ל, למשל, הודה במשתמע שהוא עומד בראש צבא כיבוש. הוא לא התווכח עם טענת הסרבנים, לפיה שליטת ישראל ביש"ע היא בלתי מוסרית בעליל, ורק מחה על כך שחיילי מילואים עושים לו הפגנות בתוך הבסיס.

מפקדים בכירים אחרים הזכירו בנימה צדקנית, שישראל נמנעה לאחרונה מלהטיל פצצה של טון על הנהגת החמאס, ובזאת כאילו הסכימו עקרונית עם ספקטור, שחיי ילדיו של מוחמד דף יקרים יותר מחייהם של ילדי נגוהות או של נוסעי קו 2 בירושלים.

אפילו האלוף דן חלוץ, אחת מנקודות האור הבודדות בעלטה הכללית כאן, עשה רושם שהוא בעיקר נעלב מכך שהסרבנים לא באו לדבר איתו לפני שיצאו לתקשורת.

ואם הם היו באים אליו, אז מה? מערך הפיקוד והחינוך של צה"ל אנוס היום לנהל את מאבקו בסרבנות באמצעות טיעונים אגביים בלבד, אדמיניסטרטיביים כמעט. אסור לו לחלוק אפילו ברמז על הנחות היסוד של מכתב הסרבנים, פן יואשם גם הוא בהחדרת פוליטיקה לצבא. הוא מנוע מלהכריז שצה"ל אינו צבא כיבוש או לומר בפה מלא שפעולת החיסול של שחאדה הייתה מעשה ראוי למרות המחיר הסביבתי הכבד שלה.

לפי האקסיומה המוסרנית שהתנחלה כאן בשלהי שנות השמונים, הפלשתינים הם עם כבוש, ענישה קולקטיבית היא תמיד מעשה פסול, ומי שחושב אחרת הוא טיפוס בלתי מוסרי מהימין הקיצוני.

כידוע, אקסיומות לא צריך להוכיח, אבל אפשר להפריך. זה הזמן להתחיל לייצר ויכוח חזיתי עם הסרבנים ועם אבותיהם הרוחניים. אי אפשר להתפלמס איתם כל השנים רק על חובת הציות, ולהתעלם מהנראטיב השקרי שלהם על תולדות הסכסוך הישראלי-ערבי. הוא אוכל כאן כל חלקה טובה. אסור גם לאפשר להם לקבוע את כללי המשחק. צה"ל רשאי וחייב להוכיח שהוא אינו צבא כיבוש.

בקריית הממשלה או במטכ"ל חייב לקום ספקטור נגדי, אמיץ פי כמה, שיתחיל לנפץ את עלילות הכיבוש ולעשות קצת סדר בענייני מלחמה ומוסר. אם רוצים לבלום את תופעת הספקטוריזם בעודה באיבה, מוכרחים לספר לפרחי הטיס החדשים שהעם הפלשתיני הומצא הרבה אחרי המצאת המטוס.

רובם סבורים, לתומם, שכבר בתקופת יהושע בן-נון הייתה רשות פלשתינית ברמאללה. אם לא נגלה להם שבית-אל וחברון הן ארץ-ישראל לפחות כמו גבעת ברנר, הם יסרבו יום אחד לטוס אפילו מעל מערב ירושלים.