צער המורחקים

הרב אריאל לוי , ח' באב תשע"ט

יהדות הרב אריאל לוי
הרב אריאל לוי
צילום: עצמי

כאשר היה בן המלך סמוך על שולחן אביו, לא נמנע ממנו כל טוב שבעולם. הוא  הורגל לחיות ברמת חיים גבוהה. עושר וכבוד היו מנת חלקו.

הרי בן מלך הוא! אך בשלב מסוים לא נהג בן המלך בנימוסי המלכות, ואביו נאלץ להרחיקו ולהגלותו מעל שולחנו. לימים תפסוהו חבורת שודדים ולעבד נמכר בן המלך. במקום הגדולה והכבוד שהורגל בהם בקטנותו, כעת ספג מכות והתעללות, השפלות וביזיונות בלי סוף.

במקום אורה עצומה שהיה רגיל בה, הושלך בן המלך במקום אפל וחשוך. במקום גובה וגדלות, הושלך למקום שפל. כל כך התגעגע בן המלך לימים בהם היה סמוך על שולחן אביו! בחצות ליל היה בוכה בכי חרישי.

בכי מלא געגועים לצור מחצבתו. איך הושלך? במקום ליהנות מהתפנוקים שגדל עליהם, כעת הפך להיות כלוא בבית הסוהר, והטוב שבו נכבש תחת שלטון זרים ואכזרים. אוי לו לבן שגלה מעל שולחן אביו! אוי לו לבן שנתרחק מאביו שבשמיים! ומה לו לאב שהגלה את בניו? 

"על זה היה דווה ליבנו, על אלה חשכו עיננו, על הר ציון ששמם, שועלים הלכו בו" אנו בני מלכו של עולם, במקום לשלוט ביד רמה בארמון המלוכה, הושלכנו מהר בית ה', וכל מחמדינו היה לחורבה. במקום להיות סמוכים על שולחן אבינו שבשמיים גלינו אל תרבות זרה ומוזרה, ושודדי הנשמות עושקים מנשמות ישראל את הטוב שכל כך טבעי להם, את קרבת אלוקים הנפלאה.  כמה צער וייסורים יש לכל כך הרבה נשמות טהורות, שבמקום לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, במקום לעלות ולהראות בהר ה' שלוש פעמים בשנה, הם משועבדים ומכורים למכשירים זרים אכזרים ורעים! 

ומנהמת לב אנו זועקים לאבינו שהורחקנו מארמונו: "למה לנצח תשכחנו, תעזבנו לאורך ימים?" איננו משלימים עם ההרחקה מהר הבית, איננו משלימים עם חסרון בית המקדש! איננו משלימים עם הריחוק מקדושה וטהרה!

"השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם!"