באה שבת, באה מנוחה

ההתנתקות המוחלטת מעסקי החולין מרוממת אותנו למנוחה עילאית וממלאת את המצברים הרוחניים, כפי ששום דבר אחר לא מסוגל לעשות.

הרב שמואל רסקין , י"ד באב תשע"ט

יהדות הרב שמואל רסקין
הרב שמואל רסקין
צילום: חב"ד קרן אור

בילדותי בקרית מלאכי, ידענו כי למרבה הצער אין מקומות עבודה רבים בעיר. אחד מהמפעלים הגדולים הבודדים היה "פלוקטקס" שהעסיק עשרות ופרנס אותם בכבוד, או כפי שכונה בפי האנשים "המפעל של זיילר". מה מביא שנים רבות אחורה יהודים מארה"ב להקים מפעל בקרית מלאכי? לפניכם הסיפור המופלא:

היו אלו הימים שלאחר מלחמת יום הכיפורים, הדי הקרבות והשמועות על מספר הקדושים שנפלו במחמה הגיעו מעבר לים אל ניו יורק, ופצעו את ליבו של ר' דוד דייטש, חסיד חב"ד אמיד מברוקלין. הוא נכנס לחדרו של הרבי מליובאוויטש וביקש את עצתו כיצד יוכל להגיש עזרה לעם היושב בציון.

"אם תהיה פרנסה טובה לתושבי הארץ, הכל יהיה קל יותר", השיב הרבי, "עליך להקים מפעל בארץ שיעניק פרנסה מכובדת לתושבים". הוא קיבל את המשימה ושלח את חתנו, מאיר זיילר, להקים מפעל לייצור בדים בקרית מלאכי כעצת הרבי. ההתחלה לא הייתה קלה כלל וכלל, אך הרבי הורה לו בכל פעם ששאל - תשאר ותמשיך לפעול.

על מנת לשווק את התוצרת החדשה כחול לבן אל מדינות העולם, החל להשתתף בתערוכות בדים יוקרתיות באירופה, בה הציג את הסחורה בפני סוחרי בדים מביני עניין. עמד בפניו אתגר: התערוכות התקיימו בדרך כלל בסופי שבוע, בימים רביעי עד ראשון, כך שהיה עליו לסגור את הדוכן למשך יממה יקרה בעיצומה של התערוכה. כיהודי מאמין ושומר מצוות הוא לא התלבט לרגע, ושעתיים לפני שבת היה תולה שלט על הדוכן, שהודיע כי המקום נסגר ליממה לרגל יום המנוחה היהודי.

בפגישה עם מזכירו של הרבי, סיפר זיילר על ההתמודדות שלו עם שמירת השבת בתערוכות הבדים. כעבור זמן קצר קרא לו המזכיר ואמר שלדעת הרבי הוא צריך לנהוג אחרת: "את השלט על השבת לא צריך לתלות שעתיים לפני כניסת השבת. יש לקבוע אותו כבר ביום רביעי, עם פתיחת התערוכה".

זו הייתה קודם כל דאגה לעסקים של זיילר, שבמקום שהקליינט יראה את השלט בשבת כשהדוכן כבר סגור והוא ימשיך הלאה, יראה אותו כבר יומיים קודם לכן וידע שעליו להקדים ולהכנס לזיילר לפני המתחרים. אבל באופן מעמיק יותר, הרבי העביר לו את המסר הבא: "אתה באמת חושב שה' שלח אותך לפריז או לרומא רק לצורכי פרנסה? הוא לא יכול לתת לך פרנסה בירושלים? אלא - אדם נשלח לקצה העולם בכדי להיות "שלט חי" על השבת, בכדי שיעבור לידו יהודי ויזכר - יש בורא לעולם!

בפרשת ואתחנן, מתארת התורה מחדש את מעמד מתן תורה ואת עשרת הדברות. אחד מעשרת הדברות הוא "שמור את יום השבת לקדשו כאשר צווך ה' א-לוקיך". מטרתה האמיתית של השבת היא להביא את האדם לסוג של מנוחה השונה בתכלית מהמנוחה האנושית הפשוטה. זו אינה מנוחה של הגוף בלבד, אלא בעיקר מנוחה של הנפש. ביום הזה אנו מתנתקים לחלוטין מכל מושגי החולין ועוברים לעולם רוחני נאצל, של לימוד ותפילה, של זמירות וקדושה. אין לנו דאגות: לא הפרנסה, לא המכונית, לא הגינה הזקוקה לטיפול, לא המנורה השרופה במרפסת. שבת היום, קודש לה'.

דווקא ההתנתקות המוחלטת מעסקי החולין ביום השבת, היא המרוממת אותנו למנוחה עילאית וממלאת את המצברים הרוחניים, כפי ששום דבר אחר לא מסוגל לעשות. בכדי להגיע להרגשה זו יש להיכנס לתוכה של השבת - לנקות את המוח ואת הלב מטרדות היום-יום, להיכנס לתוך התפילה, המזמורים, פרשת-השבוע. אז חשים כמה היא נפלאה. ה' יתברך לא נתן לנו את השבת בכדי לייסרנו ולהעיק עלינו, חלילה. הוא נתן לנו אותה כמתנה נפלאה שאין כמותה. 

אלא, שמתנה זו דורשת הכנה נפשית ומאמץ מסויים מצד האדם, כדוגמת אדם שהמלך היה חפץ לקדמו, והיה מכין את עצמו בכדי להתאים למעמד. העומק שבה אינו 'אינסטנט' כמו שסוחף אותנו העולם בעידן שלנו, והיא אינה עומדת במישור אחד עם משחק כדורגל ועם גלשן בים. היא נמצאת בעולם אחר לחלוטין, ושווה לאין-ערוך מכל הבילויים שהעולם מציע לנו. בכדי לחוש את מהותה האמיתית של השבת צריך לעצור לרגע, להבין את משמעותה האמיתית וליישם אותה באמת, כ"יום מנוחה וקדושה... מנוחת שלום, השקט ובטח, מנוחה שלמה שאתה רוצה בה".

שבת שלום,
הרב שמואל רסקין,
בית חב"ד קרן אור בודפשט