חשיבות היסטורית למרד ביתר שנכשל, צויין על ידי תוספת ברכת "הטוב והמטיב", בסוף ברכת המזון. חז''ל אף שייכו זאת לט"ו באב (ברכות מח ע''א ותענית ל ע''ב). בכך ציין עמנו את ההמשך לאמונתנו בקיומו העצמאי, על אף היותו תחת המגף הרומאי ואחר כך תחת עול עמים נוספים.
הנס הגדול של שלמות החללים לאחר שלוש שנים, נצרב בתולדות האומה, בכל יום ! מדוע דווקא בברכת המזון? מבאר הריטב''א (בבא בתרא קכא ע"ב):
ויש מרבותינו אומרים כי לפי שברכת המזון קבעו בו ענינים של הודאה על הארץ הטובה ועל מלכות בית דוד, והיה זה הנס חשוב להם מאד, קבעוהו עמהם לברך עליו בנפש שבעה ובלב שמח.
האמונה בחזרה לארץ ומלכות בית דוד, הייתה במעמד של שמחה רגעית, בעת היות היהודי שבע ושמח, על אף המצב החיצוני הקשה, הסובב אותו.
גם אם המרד ההוא נכשל, הלכידות של כל העם מאחוריו, ומאחורי החכמים, ובראשם ר' עקיבא, הייתה משמעותית, כדברי הרמב''ם, הכותב על תמיכה גורפת של החכמים והציבור. (בהלכות תענית ה, ג והלכות מלכים יא, ג).
הראי''ה קוק ביטא את אמונת האומה למרות כישלון המרד, במאמרי הראיה / חלק א / במכתב לבני עקיבא:
ודוקא מפני שהחזון בשעתו נכשל, ובר כוכבא נפל ועמו נפל ישראל בבחינת חירותו הלאומית, בטוחים אנו כי תורת אמת אשר בפה קדוש יבוא תור לה, והתור הזה הולך ובא, ולא תקום פעמים צרה, ולא לחנם לחם ישראל מלחמת קיומו ונצחו עד דור אחרון ועד בכלל.
אכן, זכו חללים אלה לנס של קדושים, וגופם נשאר שלם.
לכידות זאת המשיכה בכל הדורות, אך כפופה לתנאי המצב הגלותי. עם חזרתנו לארץ, עלינו לחדש את הלכידות הזאת, בהרבה ענווה וחכמה, גם אם איננו חושבים בדיוק, אפילו במימוש האידאלי של כל פרטי התורה ומצוותיה. עדיף להתקדם בסבלנות לייעד הזה, אך לדעת כי לא רק בגאולה הפיזית אלא גם בגאולה הרוחנית, יש שלבים שונים.
דווקא בשבוע בו הצטער עמנו בהחמצת הכניסה לארץ, מתוך "ביטחון בצור ישראל", אנו שמחים בכמה אירועים של אחדות ישראל שהיו בט''ו באב: הותרו השבטים לבוא זה בזה: פסקו מתי מדבר למות.: הותרו לעלות לבית ד', בימי הושע בן אלה: הותר שבט בנימין לבוא בקהל (שם בתענית).
אירועים אלה לא היו דווקא בדורות שכולם היו צדיקים, בלשון המעטה !!! מכאן נלמד, שחיפוש המכנה המשותף הגדול בשאיפתנו לעצמאות, יהיה הבסיס, ועל גביו יש לעלות לשאיפות הרוחניות והקדושה, בחכמה ובענווה.