התבוסה המדינית -אסטרטגית החמורה ביותר בכל תולדותיה של ישראל היתה הסכמי אוסלו. ישראל הכניסה לארץ ארגון טרור מצורע שנשבע לחסל אותה, ואכן מחזיק עד היום בשיא רציחות היהודים מאז היטלר.
ישראל הסכימה לנרטיב המופרך של קיומו של "עם פלשתיני", נתנה לנציגו המפוקפק שטח, נשק, לגיטימציה ורשות אוטונומית, ונדהמה כשהטרוריסטים חוללו טרור, באותו סוג של הפתעה ואכזבה של צ'מברלין כשהיטלר רמס את הסכמי מינכן ופלש לפולין, ואכן, מנהיגי האויב, יאסר ערפאת ופייסל חוסייני, אמרו בדיעבד בפירוש שאוסלו היה סוס טרויאני לצורך חדירה לארץ.
הישות הזאת מפרה בקפדנות כל סעיף בהסכמים, מחנכת לטרור, מפארת מחבלים בכלי התקשורת הרשמיים, מתגמלת טרור ופועלת נגד ישראל בעולם ובכל תחום בארץ. שיתוף הפעולה הביטחוני נעשה כמי שכפאם השד, כי רק ישראל מסוגלת להגן על ממסד הרשות המושחת והשנוא ע"י תושביו, מפני "אחיהם" מהחמאס.
הפרת ההסכמים המדממת בשנת 2000 מנעה אסון שעלול היה להיות גדול יותר, כי המהלך המובנה בהסכמים הוביל להקמת מדינה פלשתינית, ורק חוסר יכולתם של "הפרטנרים" להיגמל מתאוות הדם שלהם עצר את התהליך והשאיר אותו כיום כאוטונומיה ערבית ב-40% מהשטח בשטחי A ,B הכוללים כמעט את כל האוכלוסייה הערבית, ושלטון ישראלי בשטחי C 60% מהשטח, הכוללים את כל ההתיישבות היהודית ומיעוט ערבי קטן.
למרות ההפרות השיטתיות והפעילות העוינת, ישראל אינה נוגעת בשטחי הרשות, בעוד שהרשות, בתמיכה אירופאית שערורייתית, מכרסמת ללא הרף בשטח הישראלי בניסיון ליצור עובדות בשטח שיובילו לשליטה ערבית בפועל ויצמצמו את השטח הישראלי.
הדוגמא הקלאסית היא חאן אל-אחמר, מאחז ערבי בלתי חוקי בנקודה אסטרטגית על הכביש הראשי ירושלים מירושלים לבקעת הירדן, שאפילו בג"ץ הסכים לפינויה. ישראל, מצד אחד מנמנמת נוכח ההשתלטות הזו, ומצד שני לא לקחה אחריות על תכנון בניה חוקית למעט הערבים החיים בשטחי C.
יש לקוות שהחלטת הממשלה מהימים האחרונים היא תחילתה של לקיחת אחריות ישראלית שלטונית הן על הזכויות המגיעות לערבים המקוריים שבאזור, והן על החובות הבסיסיים של הפסקת ההשתלטות על השטח, במסגרת קיבוע אזור C כשטח ישראלי.
מעבר לשמירה על השטח יש ליישבו באוכלוסייה יהודית גדולה. התיישבות היא אחיזה אסטרטגית, פתרון הצפיפות במרכז ובירושלים הגוררת עליית מחירי הדיור ואפילו האטת עלייה לארץ, והמהלך המכריע לחיסול האופציה הפלשתינית המסוכנת.