מה זה טירוף המערכות הזה?

הרב אלי אלטושלר , כ"ו באב תשע"ט

דעות הרב אלי אלטושלר
הרב אלי אלטושלר
צילום: ללא קרדיט

מערכת המשפט (בתי המשפט, יועמ"ש) הפכה את עצמה לאחראית על המוסר והערכים של הציבור.

תארו לעצמכם שמערכת המשפט תקבע שמופעי דוגמנות מהווים פגיעה בכבוד האשה, באשר הם מחפיצים את גוף האשה, ועל כן הם סותרים את חוק יסוד כבוד האדם, ואין לרשויות המדינה לאפשר קיום מופעים כאלו במקומות שהמדינה משתתפת במימונם? נשמע לכם הגיוני?

לי דוקא זה הרבה יותר הגיוני מאשר המחשבה שהפרדה בין המינים – בציבור החפץ בכך – מהווה פגיעה בשוויון (שכזכור כלל לא מופיע בחוק יסוד כבוד האדם, אלא בית המשפט החליט "לקרוא" אותו לתוך החוק).

"נפרד אבל שווה"

עד אמצע המאה ה- 20 היתה מקובלת בארה"ב תפיסת ה"נפרד אבל שווה". לפי תפיסה זו, גם לשחורים מגיעות זכויות כמו ללבנים, אבל זכויות אלו יכולות להינתן בנפרד לשתי האוכלוסיות: מותר שתהיה אוניברסיטה ללבנים בלבד אם יש אוניברסיטה מקבילה גם לשחורים, מותרת תחבורה ציבורית ללבנים בלבד אם יש כזו גם לשחורים, וכו'.

בשנת 1954, לאחר תהליך ארוך, ניתן פס"ד בראון נגד מועצת החינוך. בפס"ד זה קבע בית המשפט העליון של ארה"ב שעצם ההפרדה בין הגזעים מהווה אפליה. דוקטרינת ה"נפרד אבל שווה" הוגדרה כסותרת את התיקון ה- 14 לחוקה האמריקאית, ומכאן ואילך נפסלה כלא חוקתית.

יש להבין את הרקע שקדם להחלטה הנ"ל: כל עוד שלטה בכיפה דוקטרינת ה"נפרד אבל שווה" המשיכה האיבה בין השחורים לבין הלבנים. שחורים שנקלעו בטעות לאזור מגורי לבנים היו עלולים להיות מותקפים פיזית. הקצאת המשאבים בפועל היתה רחוקה מלהיות שווה. רשויות מקומיות היו, לפעמים, כופות באיומים על בעלי חנויות לבנים להימנע מלמכור לשחורים.

כל אלו ביטאו תפיסה שהאדם השחור שייך לגזע נחות. אין לו זכויות ככל האדם. וגם אם נותנים לו זכויות – הוא לא יכול לדור בכפיפה אחת עם אדם לבן.

הרעיון המוסרי בדחיית דוקטרינת ה"נפרד אבל שווה" הוא רעיון פשוט וישר: כל בני האדם נבראו בצלם א-להים, ללא קשר לצבע עורם. אין כל סיבה עניינית להבחין בין אדם שחור לבין אדם לבן.

הפרדה בין גברים לבין נשים

היישום של תפיסה זו על הפרדה בין המינים הוא יישום טכני וגס, שלא מבחין בשרש העניין.

מדוע ברור (עדיין, לרוב הציבור) שבמקלחת משותפת בצבא, או בשירותים ציבוריים, ואף במגורי חיילים בצבא, יש להפריד בין גברים לנשים? מדוע זה לא נכנס לקטגוריית ה"נפרד אבל שווה" – הפסולה?

ברור לכל בר דעת שיש תחומים שבהם ההפרדה בין גברים לבין נשים היא עניינית. היא לא נובעת מתחושת עליונות של קבוצה אחת על קבוצה אחרת, ולא משקפת כל זלזול בקבוצה האחרת. ההפרדה האמורה מבטאת הכרה בכך שיש שוני בין המינים, לפחות פיזיולוגי. שוני זה מהווה בסיס למשיכה מינית. התפיסה היהודית רוצה לשמר את המשיכה האמורה למערכת יחסים בין איש לבין אשתו, ועל כן בהקשרים מסוימים רוצה הפרדה בין המינים.

זה לא מבטא כלל וכלל זלזול באחד המינים! שני המינים נמצאים בהופעה, ונהנים ממנה באותה מידה, אך על מנת לא לעורר את המתח המיני רוצה הציבור המסוים הזה בהפרדה. אפשר להתווכח אם זו הדרך הנכונה להתמודד עם המתח המיני, אבל אי אפשר לטעון כלפי ההפרדה הזו שהיא "גזעית", "מתנשאת" או כל טענה אחרת שנטענה ביחס לדוקטרינת ה"נפרד אבל שווה". אכן – בין שחורים לבין לבנים אין כל הבדל, אבל בין גברים לבין נשים – יש ויש. 

באופן פרדוקסלי, דווקא ההפרדה בבתי הכנסת, שבה (בינתיים) עוד לא מעזה הדמוקטטורה המשפטית שלנו לגעת, יכולה להתפרש אחרת: שם באמת לא נותנים לנשים מקום שווה לגברים, ומונעים מהן לעשות דברים שגברים עושים. אם זו היתה הביקורת – היה צורך להתמודד איתה באופן שונה. אבל המערכת המשפטית הדורסנית היא קהת חושים כלפי דקויות כאלו.

התחושה היא של טירוף מערכות מוחלט. יש לא מעט אנשים דתיים במדינה שמרגישים שמערכת המשפט הפכה להיות אויבת שלהם. באופן שיטתי. מנסה לכפות עליהם את ערכיה שלה. בלי שום רגישות והבנה. באופן פרדוקסלי דווקא המחוקק הפך להיות המקום שמנסה להגן על הזכויות של אנשים אלו לחיות לפי אמונתם, ולהגן עליהם מפני העריצות והכוחנות של מערכת המשפט. לצערנו המחוקק לא מצליח. הכוחנות של מערכת המשפט חזקה ממנו. 

סיפור הבריכה בקרית ארבע הוא תמונת מראה של הדיון הנ"ל: הרשות המקומית פתחה בריכה שלא מאפשרת רחצה מעורבת. הדיון הגיע לבג"ץ והוא כפה על הרשות המקומית לאפשר גם רחצה מעורבת, למעוניינים בכך. לדעתי, צדק בית המשפט בכך. אם יש ציבור משמעותי שדורש רחצה מעורבת – הרשות המקומית לא יכולה למנוע זאת ממנו. אבל למה אסור למנוע רחצה מעורבת למעוניינים בכך, ומותר למנוע מופע תרבות בהפרדה, למעוניינים בכך?

השלב הבא עלול להיות איסור על שעות רחצה נפרדות בחוף הים ובבריכה, בשם הפגיעה בשוויון. אם המשמעות המעשית תהיה שמאות אלפי אנשים יימנעו מלרחוץ בים בשל כך, כי זה פגיעה בדרך חייהם – זו בעיה שלהם. ואם בשל האיסור הם יסתכנו וירחצו בחוף לא מוכרז וללא מציל – עדיין זו בעיה שלהם. אנחנו נחנך אותם מחדש. נכפה עליהם רחצה מעורבת.

בולשביזם טהור.

ואי אפשר שלא לחזור ולהזכיר שההוראות שמפרסם היועץ המשפטי לממשלה הן חסרות בסיס חוקי. איש לא הסמיך אותו להורות לעירייה מה לעשות! כל כך התרגלנו אחרת, אבל זה פשוט לא נכון. היועץ המשפטי לממשלה, כמו כל גוף מנהלי אחר במדינה, מוסמך לעשות רק את מה שהחוק הסמיך אותו לעשות.

לא מילימטר אחד מעבר לזה. גם האמירה החוזרת ונשנית של בית המשפט שהיועמ"ש הוא הפרשן המוסמך של החוק – חסרת ביסוס חוקי. גם בג"ץ לא מוסמך להעניק סמכות לגוף מנהלי שהחוק לא העניק לו סמכות.

אבל בעידן שבית המשפט הוא המושל האמיתי במדינה, את מי זה כבר מעניין.

אין מילה אחרת. זו פשוט אלימות. גם כשהיא מכוסה במילים חוקתיות גבוהות ויפות, וחנוטה בחליפות ועניבות.