מותר לכרות עץ פרי לצורך בנייה?

בפרשת השבוע נקרא על האיסור לכרות עצי פרי. במאמר זה מתבארים עקרונות של איסור כריתת עצי פרי, והאם אדם שמעוניין להרחיב את ביתו - יכול לכרות את העצים לצורך הבנייה.

הרב ישועה רטבי , ג' באלול תשע"ט

יהדות נוף בארץ ישראל
נוף בארץ ישראל
צילום: יעקב אפללו

שאלה: 

אני גר בקומת קרקע, יש לי גינה עם עצי פרי, ואני מעוניין להרחיב את הדירה ולבנות חדרים נוספים. האם מותר לי לחתוך את העצים, בכדי שאוכל לבנות את החדרים הנוספים בשטח בו נמצאים העצים?

תשובה: 

א)- קיים איסור מהתורה לכרות עץ פרי שמניב 1.382 ליטר פירות לשנה (לפי הגר"ח נאה). מעבר לאיסור יש גם סכנה בכריתת עצי פרי. (ט"ז יורה דעה סימן קטז בס"ק ו). אומנם בעץ זית יש איסור גם אם העץ מניב 0.345 ליטר פירות בשנה. הרא"ש (מסכת בבא קמא פרק ח סימן טו) הוסיף: "וכן לכל אילן לפי חשיבותו". שבט הלוי (חלק ה סימן צה) הדגיש: הסכנה שייכת רק בכריתת אילן פרי, ולא בפירות שברכתם בורא פרי אדמה.

ב)- גם מי שכורת עצי סרק ללא סיבה - לא רואה סימן ברכה. (פסקי תוספות מסכת פסחים פרק ד בס"ק קלב).

ג)- בעץ מבוגר שלא מוצא פירות בכמות הנ"ל - אין איסור לכרותו, (ע"י גוי), אך צריך שתהיה ידיעה וודאית, שהעץ לא מוציא את הכמות הנ"ל, ולא ע"פ הערכה והשערה (חתם סופר יורה דעה סימן קב). לכן יש לבקש חוות דעת מגנן מומחה שיקבע שהעץ לא מניב פירות. (הגר"מ ברנדסדורפר בשו"ת קנה בשם חלק ב סימן מה).

ד)- לכרות עץ בכדי לפנות מקום לבנייה - אם מדובר על הרחבת דירה קטנה שהמקום דחוק לבני הבית - מותר לכרות את העץ ע"י גוי, אך אם מדובר על הרחבה במקום שאין דוחק - אסור לכרות את העצים. (שו"ת יביע אומר חלק ה - יורה דעה סימן יב). מומלץ לנסות להעביר את העץ עם גוש האדמה שמחייה את העץ למקום חלופי ע"י גוי. (החיד"א שו"ת חיים שאל חלק א סימן כג). כמו כן יש להפסיק את השקיית העץ לפני כריתתו. (שבט הלוי חלק ו סימן קיב). אומנם יש אוסרים זאת בגלל החשש לסכנה. (שאילת יעבץ חלק א סימן עו). 

ה)- נחלקו הפוסקים (מובא בדרכי תשובה סימן קטז ס"ק נא), האם ניתן להעביר את העץ עם גוש אדמה שהעץ זקוק לו למקום חלופי. לדעת השאילת יעב"ץ (ח"א סימן עו) אין בכך איסור, כי האיסור הא רק בקציצת העץ, ואם הוא מעבירו למקום אחר, לא נקרא שחתך את העץ. וכך פסקו הברכת יוסף (יו"ד סי' ל"ד), החיד"א (בשו"ת חיים שאל חלק א סוף סי' כ"ג) וכף החיים (יו"ד סימן קטז בס"ק פו), אבל החתם סופר (סימן קב) אסר זאת.

ו)- נציין שלפי החוק (פקודת היערות סעיף 15 א), קיים איסור לכרות עצים גם על עץ שלא נותן פירות. (כמובן שאסור להרעיל עץ בגלל סכסוך בין שכנים). החוק אוסר לכרות עץ גם אם מדובר בעץ פרטי שגדל בשטח פרטי. בכדי לכרות עץ יש להגיש בקשה לפקיד היערות (לאחר תשלום אגרה), ולכתוב את הסיבה לבקשה,  כמו כן יש להביא המלצה שמאשרת את הבקשה, מהאחראי לאילנות ברשות המוניציפאלית שבתחומה גדלים העצים. כמו כן על המבקש לממן נטיעת עץ חלופי במקום העץ שנכרת.

כריתת עצי פרי

התורה (דברים פרק כ פסוק יט) אסרה לכרות עצי פרי בזמן שהחיילים צרים על עיר: "כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ - לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן, כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת, כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר". (רש"י הבין שצריך לקרוא בתמיהה, האם העץ הוא אדם? העץ איננו אדם {חייל המעורב במלחמה} ואין סיבה לעוקרו. אבל האבן עזרא הבין כך: "כי חיי בן אדם הוא עץ השדה", העץ נותן חיים לאדם, ולכן אסור לעוקרו. הרמב"ן כתב על פירושו: "יפה פירש רבי אברהם").

בפסוק כ התורה מתירה לכרות עץ סרק: "רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא - אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ, וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ".

החינוך (פרשת שופטים מצוה תקכ"ט) ביאר: "שורש המצוה ידוע, שהוא כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת ולהדבק בו, ומתוך כך תדבק בנו הטובה ונרחיק מכל דבר רע ומכל דבר השחתה, וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותן לתורה, ולא יאבדו אפילו גרגר של חרדל בעולם".

הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ו הלכה י) כתב: לא רק על עצי פרי יש איסור להשחית, אלא בל תשחית נאמר על כל מי שמשחית דבר ללא מטרה, כגון אדם שקורע את בגדיו או שובר כלי בכעסו, או מאבד דברי מאכל ומשתה - עובר על בל תשחית. אומנם אינו לוקה אלא רק מכת מרדות מדרבנן. (רק על השחתת עץ פרי לוקה מהתורה).

בשולחן ערוך הרב (חושן משפט הלכות שמירת גוף ונפש ובל תשחית סעיף יד) מובא: "כשם שצריך להזהר בגופו שלא לאבדו ולא לקלקלו ולא להזיקו - כך צריך להזהר במאודו שלא לאבדו ולא לקלקלו ולא להזיקו. וכל המשבר כלים, או קורע בגדים, או הורס בנין, או סותם מעין, או מאבד מאכלות או משקין או ממאסם (או זורק מעות לאיבוד), וכן המקלקל שאר כל דבר הראוי ליהנות בו בני אדם - עובר בלא תעשה, שנאמר לא תשחית את עצה וגו'. (ואם הזהירה תורה על של נכרים שנלחמים עמהם - קל וחומר לשל ישראל, או אפילו משל הפקר"). מכאן שיש איסור גם לכרות עץ הפקר.

בגמ' במסכת בבא קמא דף צא עמוד ב מבואר, שמעבר לאיסור יש גם סכנה בכריתת עצי פרי: "א"ר חנינא: לא שכיב שיבחת ברי, אלא דקץ תאינתא בלא זמנה". (בנו של רבי חנינא ששמו שיבחת נפטר בגלל שחתץ עץ פרי. רבי חנינא מעיד שבנו היה צדיק, וזו העבירה היחידה בגינה הוא נפטר). שבט הלוי (חלק ה סימן צה) הדגיש: הסכנה שייכת רק בכריתת אילן פרי, ולא בפירות שברכתם בורא פרי אדמה.

הריקאנטי (דברים פרק כ) כתב: "כבר ידעת מאמר רבותינו ז"ל (בראשית רבה י, ו) אין לך כל עשב ועשב למטה וכו', והנה בהשחיתו למטה - פוגם למעלה". ובפרקי דרבי אליעזר (פרק לד) נאמר: "בְּשָׁעָה שֶׁכּוֹרְתִין אֶת עֵץ הָאִילָן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פֶּרִי - הַקּוֹל יוֹצֵא מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְאֵין הַקּוֹל נִשְׁמָע".

בפסקי תוספות (מסכת פסחים פרק ד בס"ק קלב) מובא: "הקוצץ אפי' אילן סרק - אינו רואה סימן ברכה". (מובא בדרכי תשובה סימן קטז ס"ק נא). כך מבואר בגמ' במסכת פסחים דף נ עמוד ב: "קוצצי אילנות טובות... - אינו רואה סימן ברכה לעולם". רש"י (ד"ה וקוצצי) ביאר: "קוצצי אילנות טובות - למוכרן לעצים, הכל תמיהים ומלעיזין עליהם, ומתוך כך עין (הרע) שולטת בהן, וצעקת בני אדם". הגמ' וודאי לא התייחסה לאילן פרי, כי באילן פרי יש איסור לכורתו, לכן ביארו התוס' שמדובר על אילן סרק, שאפ' הכורת אילן סרק - אינו רואה סימן ברכה.

הט"ז (יורה דעה סימן קטז בס"ק ו) כתב: "עוד אחר מצינו שאסרו חז"ל מפני הסכנה, שלא לקוץ אילן העושה פירות". הט"ז תמה על כך שהטור (והשולחן ערוך) לא התייחסו לדין זה כלל.

הדרכי תשובה (יו"ד סימן קטז בס"ק נא) כתב בשם מהרי"ט (קהלת יעקב בחלק תוספות דרבנן, ערך אות ל, סי' קסז): "אפילו אילן סרק - אסור לקצוץ (ללא סיבה), ואם קצצו - אינו רואה סימן ברכה, דאיכא משום בל תשחית".

ערוך השולחן (חושן משפט סימן תכז סעיף ח) כתב: "הרבה דברים אסרו חז"ל, מפני שיש בהן חשש סכנה, וכל העובר עליהם ואומר הריני מסכן עצמי, ומה לאחרים עלי, או איני מקפיד בכך - כתב הרמב"ם ז"ל דמכין אותו מכת מרדות. ואין כוונתו דזהו רק איסור דרבנן, דודאי יש בזה איסור דאורייתא, אלא שאין לוקין עליו כהרבה לאוין שאין בהם מלקות".

האדמו"ר ממונקץ' (מנחת אלעזר חלק ג סימן יג) סירב לפסוק להתיר כריתת עצי פרי, ושלח את השאלות לבית הדין המקומי: "וכמו שקבלנו מאבותינו הקדושים, (אביו הוא בעל הדרכי תשובה), שלא הזדקק להורות לקוץ אילן גם באופני היתר כנ"ל, ולחוש מפני סכנה. והיכא דהכרח להורות - ישלחו הוראה זו להבד"צ או למורה אחר".

מתי מותר לקצוץ עץ פרי

בגמ' במסכת בבא קמא דף צא עמוד ב מבואר, שיש איסור לכרות עץ פרי שמניב קב פירות בשנה, (1.382 ליטר לפי הגר"ח נאה). ובעץ זית יש איסור גם אם העץ מניב רבע קב פירות בשנה (0.345 ליטר). הרא"ש (מסכת בבא קמא פרק ח סימן טו) הוסיף: "וכן לכל אילן לפי חשיבותו".

חתם סופר (יורה דעה סימן קב) הדגיש, שצריך שתהיה ידיעה וודאית, שהעץ לא מוציא את הכמות הנ"ל, ולא ע"פ הערכה והשערה: "והנלע"ד דהכא צריך אזהרה טפי להזהר מספיקא, משום דלא אסרה תורה אלא כריתה דרך השחתה, וא"כ מי שחושב לפי אומדנא דיליה, שזה הדקל לא טעין קבא, או שקורותיו מעולים בדמים וקוצצו, אף על גב דאין הדבר ברור, ואולי טועה בדמיונו, מ"מ הקציצה איננה דרך השחתה, כי היה סבור להרוויח בקציצה, והווא אמינא דאין זה ספק איסור אלא ודאי היתר - קמ"ל קרא דאיכא קפידא אשר תדע, ולא זולת בשום אופן".

הגר"מ ברנדסדורפר (שו"ת קנה בשם חלק ב סימן מה) כתב, שמספיק מומחה יחיד שיאמר שהעץ לא מניב פירות: "נשאלתי על דבר אילן מאכל שכבר אינו עושה פירות... אם יש היתר לקצצו. ראשית אמרתי לקרוא לאומן המומחה ובקי בעבודת אילנות, שיבדוק את האילן, אם יש עדיין תקנה לתקנו שיחיה עוד כדמעיקרא, וכאשר אמרתי כן עשו. והוא באחת שכבר נתלע כל האילן והשרשים, וכבר זמן רב שאינו חי, חוץ ממה שניתוסף לו עכשיו שנשבר, וגם מחמת שבורה זו לבד ג"כ לא היה כבר תקנה להאילן, אלו דבריו". 

"ולפי"ז נראה דהיתר פשוט הוא לקוצצו... אפשר לסמוך על אותו בקי שכבר ראה את האילן, ואין צריכים לשאול לעוד בקיאים, שהרי בלאו עדותו כבר ידעו מקודם דהאילן אינו עושה פירות, רק כל זמן שעמד במקומו לא הוכרחו להשחיתו, וממילא לא ביררו את סיבתו למה אינו עושה פירות, והבקי הנ"ל בירר עכשיו סיבת הדבר, ובודאי נחשב זה לידיעה ברורה שאין האילן עושה פירות".

הגמ' התירה לכרות עץ פרי בשלושה מקרים:

א)- עץ שגורם לנזקים - עץ פרי שגורם לנזק לעצים יקרים שנמצאים לידו. ב)- כדאיות כלכלית - עץ יקר ששווי העץ (שיכול לשמש כחומר גלם עבור רהיטים וכד') - עולה על שווי הפירות שיוצאים מהעץ במשך שנה. וכ"פ הסמ"ג (לאוין סימן רכט): "אם היה מעולה בדמים, לבניין מלפירות - מותר". ג)- צורך מבצעי של החיילים - אם אין עץ סרק מותר לחתוך גם עץ פרי לצורך המצור. ד)- ישנם מקרים נוספים בהם דנו הפוסקים להתיר כריתת עצי פרי, כפי שמבואר בהרחבה במאמר המלא, באתר בית הדין של ישיבת מצפה יריחו.

לקצוץ עץ לצורך בנייה

הרא"ש (מסכת בבא קמא פרק ח סימן טו) כתב: "וכן אם היה צריך למקומו - נראה דמותר". לדעת הרא"ש מותר לכרות עץ פרי, אם הוא זקוק למקום בו נמצא העץ, למשל אדם שרוצה לבנות על מקום בו נמצא עץ פרי - יכול הוא לכרות את העץ ולפנות מקום לבנייה, כי האיסור לקצוץ עץ שייך רק כאשר כוונתו להשחית, אך אם יש צורך - ניתן לכרות את העץ. וכ"פ רבינו ירוחם (מישרים נתיב לא חלק ב דף צד טור ד).

כך גם פסק הט"ז (יורה דעה סימן קטז בס"ק ו): "ומזה (דברי הרא"ש) התרתי לאחד שהיה לו קרקע עם אילנות - לקוץ האילנות אף על פי שיש בהם פירות, כדי לבנות בית דירה עליה". וכך גם פסקו הצמח צדק (הקדמון סימן מא). וכ"פ ערוך השולחן (יורה דעה סימן קטז סעיף יג): "מדינא, אם צריך למקומו - מותר".

וכן פסק בעל הערוך לנר (שו"ת בנין ציון סימן סא): "והיוצא מזה לדינא, דהיכא דמעולה בדמים, או שצריך למקומו - מותר לקצוץ מי שיגיע לו הריוח, או ע"י עצמו או ע"י שלוחו, ואין כאן איסור או סכנה, אבל לישראל אחר שרוצה לעשות בשבילו לטובתו אסור". אומנם הערוך לנר המליץ להעביר את העץ למקום חלופי, ושהגוי יבצע את הפעולות הללו.

אבל בעל השאילת יעבץ (חלק א סימן עו) סייג, שמותר לקצוץ רק אם המבנה הקיים צר וקטן מלהכיל את בני הבית, אך אם רוצה להרחיב בלי שקיים דוחק - אסור. וגם כאשר יש דוחק וצפיפות - אין זה מידת חסידות לקצץ את העץ, ויתכן ועדיין יש בכך סכנה.

גם החוות יאיר (סימן קצה) הבין, שהרא"ש התיר רק כאשר המקום צפוף ויש צורך בהרחבה, אך אם הוא מעוניין בהרחבה שאינה הכרחית - אסור לכרות את העץ.

השאילת יעבץ הוכיח זאת מכך שרבי חנינא העיד על בנו שיבחת, שנפטר רק בגלל סיבה זו שחתך עץ פרי, משמע ששבחת היה צדיק וודאי שלא עבר על איסור תורה, אלא הוא קצץ את העץ בהיתר, או כי העץ היה יקר יותר משווי הפירות, או כי רצה להרחיב את דירתו, ובכ"ז נפטר "מפני שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה... מכל מקום אינה משנת חסידים, אף על פי שכך מותר מן הדין... שלפי שחסיד היה - נענש על זה במדה כנגד מדה שמת קודם זמנו, אף על גב דלכל אדם שרי".

לפי הסבר זה מובן מדוע רבא בר רב חנן לא הסכים לכרות את עצי הדקל שלו, למרות שמעיקר הדין מותר לחתוך עץ שגורם לנזקים, אך עדיין יש בכך סכנה וממידת חסידות לא לקצוץ.

למעשה, השאילת יעבץ לא התיר לכרות עץ גם במקרים בהם מותר לחתוך, אלא רק לצורך מצווה כמבואר לקמן. שבט הלוי (חלק ה סימן צה) כתב: "המנהג לחוש לדעת המחמירים לכתחילה".

גם הנצי"ב בשו"ת משיב דבר (חלק ב סימן נו) החמיר, לא לכרות עץ לצורך בנייה, כי יש סכנה בהשחתת אילן, ואין להתיר אלא רק מה שכתוב במפורש בתלמוד.

החתם סופר (יורה דעה סימן קב) כתב: אם אין וודאות שיש רווח בקציצת העץ יותר משווי הפירות - אסור לכרות את העץ, אבל אם יש רווח ודאי - מותר. ואם אפשר יש להעביר את העץ עם הגוש למקום חלופי.

החיד"א (שו"ת חיים שאל חלק א סימן כג) נשאל, האם מותר לכרות עץ פרי לצורך בנייה: "דראיתי בצוואות רבינו יהודה חסיד זצ"ל שכתוב שם (אות נג): אילן העושה פירות - אין לקצוץ אותו, ויש לצדד בזה דכונתו דהגם דמותר מן הדין לא יקוץ, כמו שרוב הצואות הם דברים המותרים לפום דינא, ועל קצתם אין העולם חוששין כלל... כלל העולה, דיכול ראובן לעקור האילן ממקומו, ולנוטעו במקום אחר, ויזהר להביא גוים אומנים, ויחפרו את הארץ הטב כל הנצרך להוציא שרשיו בשלימות, ותכף לנטעה במקום אחר. וליעביד ליה כי היכי דנחיה".

מרן הראשון לציון (שו"ת יביע אומר חלק ה - יורה דעה סימן יב) פסק: אסור לכרות עץ אלא רק "כדי להרחיב דירתו אשר היא כיום דחוקה ומצומצמת למשפחה ברוכת הילדים ה' עליהם יחיו, ואין בזה חשש סכנה כלל, ועל צד היותר טוב נכון לשכור גוי לקצוץ האילנות. ומכל מקום אם מרחיב דירתו לטיול ולהרוחה בעלמא, או לנוי וליופי - אין להתיר קציצת האילנות בשביל כך".

בשו"ת שבט הלוי (חלק ו סימן קיב) מובא, שנהגו להפסיק את השקיית העץ לפני כריתתו: "וגם בזמנינו אנו בארץ ישראל, לא זו דבנין עדיף ברווח, אלא לפי המציאות גם ירקות ושאר פרי האדמה לפעמים עדיף, (יש כדאיות כלכלית לגדל ירקות ולא אילנות פרי), מיהו הוא דבר המשתנה לפי הזמן והמקום, ומנהג העולם ליבש קודם קציצת האילנות".

הגר"מ ברנדסדורפר (שו"ת קנה בשם חלק ג סימן נ) פסק: "וכן הוריתי להלכה למעשה פה עיה"ק ירושלים תובב"א, שנשאלתי זה מקרוב, שהוצרכו להגדיל ולהרחיב גבולי בית מדרשנו ביהמ"ד תולדות אברהם יצחק, והיה בתוך החצר שם כו"כ אילנות עושי פירות, והתרתי באופנים הנ"ל, דהיינו למכור אותם לנכרי בקנין גמור, כמו שהעלה בשו"ת בית שלמה (שם), ורק באופן להוציא אותם עם עפרן שלא יפסק חיותן מהן כלל, ולחזור ולשתלן במקום אחר, וגם כי כל הפעולות דהיינו עקירת האילנות ממקומן, יעשה הנכרי ולא על ידי ישראלים, ואף גם זאת אעפ"י שבכה"ג היה נראה לי להתיר בפשיטות, אמרתי להם שלא יעשו שום פעולה מבלי לשאול ולבקש רשות על זה מהביד"צ פה קרתא דשופריא, כדי לצאת מכל חשש כל דהו".

להעביר את העץ למקום חלופי

הרמב"ם (בפירוש המשנה למסכת ערלה פרק א משנה ג) כתב: אילן שנעקר עם האדמה שהאילן יכול לחיות עמו - נחשב כאילו לא נעקר, ולא צריך לחזור ולמנות לאילן שנות ערלה, כי נחשב כאילו האילן לא נעקר.

הפתחי תשובה (יורה דעה סימן קטז בס"ק ו) הביא מחלוקת בין הפוסקים, האם ניתן להעביר את העץ עם גוש אדמה שהעץ זקוק לו למקום חלופי. לדעת השאילת יעב"ץ (ח"א סימן עו) אין בכך איסור, כי האיסור הא רק בקציצת העץ, ואם הוא מעבירו למקום אחר, לא נקרא שחתך את העץ. הדרכי תשובה (סימן קטז ס"ק נא) הוסיף: שכך פסק בשו"ת ברכת יוסף (יו"ד סי' ל"ד) וכתב שהוא עצה נכונה". וכ"פ החיד"א (בשו"ת חיים שאל חלק א סוף סי' כ"ג): "שעצה זו הוא נכונה, ומותר לעשות כן, רק שצריך לזהר לעשותו ע"י גוים אומנים, ויחפרו את הארץ סביב היטב, ולנוטעה תכף במקום האחר". וכ"פ כף החיים (יו"ד סימן קטז בס"ק פו) שאין בכך איסור, ויעשה זאת ע"י נכרי.

אבל החתם סופר (סימן קב) כתב: "לקולא - לא אעביד עובדא כהרב יעב"ץ הנ"ל, דשלא לצורך כלל למיעקרי - לא הייתי מתיר... אפי' למיעקר ולשתלינהו במקום אחר לצורך מקומם". החתם סופר התיר זאת רק לחומרא, כלומר במקרים בהם מותר לחתוך עץ (כגון אם צריך את המקום לבנייה) - עדיין יש צורך להעביר את העץ עם הגוש אדמה למקום חלופי.

הדרכי תשובה (סימן קטז ס"ק נא) כתב: בשו"ת עמק שאלה (יו"ד סימן כא) הסכים עם החתם סופר במקרה שהדבר אפשרי. כלומר אם ניתן להעביר את העץ למקום חלופי והוא יחיה שם - יש לעשות כך.

בשו"ת שואל ומשיב (מהדורה רביעאה חלק א סימן כח) התיר להעביר את העץ למקום אחר ע"י גוי כאשר צריך למקומו לבנות במקום העץ: "אך באמת ע"י עכו"ם ודאי מותר, דהיינו שהעכו"ם יעקור אותם עם שורש שלהם ולנטעם בביתו". (כלומר צירוף של שלושה דברים: א)- צריך למקומו (בנייה במקום העץ). ב)- גוי מבצע את העבודה. ג)- מעבירים את העץ למקום חלופי). וכ"פ בשו"ת שבות יעקב (חלק א סימן קנט).

התייחסות החוק לכריתת עצים

מי שמעוניין לכרות את העץ לגמרי, עליו לבקש אישור מפקיד היערות. כי לפי החוק, כל העצים הבוגרים מוגנים מפני כריתה, ואסור לכרות כל עץ בוגר ללא אישור מפקיד היערות של קק"ל. האיסור כולל בתוכו גם עצים שגדלים בשטח פרטי. (כמובן שאסור להרעיל עץ בגלל סכסוך בין שכנים).

בכדי לכרות עץ יש להגיש בקשה לפקיד היערות (לאחר תשלום אגרה), ולכתוב את הסיבה לבקשה: סכנה בטיחות מהעץ, (העץ קרוב לקווי חשמל, או שיש סכנה שהעץ ייפול בסערה), או אם האילן חולה, או שהכריתה נעשית לצורך בנייה ופיתוח. כמו כן יש להביא המלצה שמאשרת את הבקשה, מהאחראי לאילנות ברשות המוניציפאלית שבתחומה גדלים העצים.

בפקודת היערות סעיף 2 נאמר: "עץ בוגר" - עץ שגובהו שני מטרים לפחות מעל פני הקרקע, וקוטר גזעו, הנמדד בגובה 130 סנטימטרים מעל פני הקרקע, הוא 10 סנטימטרים לפחות".

בסעיף 15 א נאמר: לא יכרות אדם אילן מוגן או עץ בוגר... אלא אם כן קיבל תחילה רישיון לכך מפקיד היערות".

בסעיף 15 ב נקבע, שאין להתיר כריתת עץ, אא"כ המבקש יממן נטיעת עץ חלופי במקום העץ שנכרת, או לחלופין מימון נטיעת עץ חלופי. התשלום יהיה לפי שווי העץ בזמן הכריתה, כך שאם למשל העץ גדול ושווה אלפי שקלים - הכורת יצטרך לשלם סכום זה, ולא יוכל להסתפק בתשלום חוטר קטן בשווי נמוך.

בסעיף 17 (7) עוד נאמר: "הכורת אילן מוגן או עץ בוגר או מעתיקו שלא עפ"י רשיון שניתן ע"י פקיד יערות, דינו - מאסר ששה חדשים או קנס".

לשאלות בדיני ממונות - ניתן לשלוח מייל אל: bdmitzpeyeriho@gmail.com