בין הספין לפלפול

לציבור אין ברירה אלא לעשות את עבודות העיתונאות בעצמו ולחפש מקורות מידע אלטרנטיביים כדי להצליב פרטים

איילת מיטש , ט' באלול תשע"ט

דעות איילת מיטש
איילת מיטש
צילום: עצמי

ספק אם חילונים הצופים בחדשות המשודרות בטלוויזיה מבינים את ההבדלים שבין הפלפול המדרשי לבין המאוחר יותר או מהן שיטת החילוקים ושיטת הפלפול, אבל הם ללא ספק יודעים מהם ספינים בתקשורת, משום שזה מה שאנחנו מקבלים בה למכביר. 

הספין התקשורתי אינו נחשב לשקר, למרבה הפליאה, אלא למניפולציה מגונה אך לגיטימית בעובדות. המניפולציות מקבעות בתודעת הצופה את המחשבה שאליה הוביל אותה יוצר הספין, העיתונאי במקרים אלה.

הכוונה המוצהרת היא ליצור תמונה, פאזל ממשפטים מנותקים מהקשרם המקורי ומעובדות חלקיות, שאותה אפשר להבין רק בדרך אחת משום שלא כל העובדות מובאות לפני הצופה, בכוונה. בניגוד לפלפול המקורי בישיבות ובבתי המדרש, ספין אינו מחויב לרצף המחשבה ולהבאת טענה מול היפוכה כדי להוביל למסקנה מלומדת, אלא הוא מחלק את הרצף ומהפך בחלקיו עד שהם מסתדרים לו באופן מגמתי כדי לעוות את הדיון המקורי.

ספין הוא שימוש לרעה בתקשורת בדמוקרטיה

כשהצופה מתיישב לצפות בחדשות הוא עושה זאת כדי להתעדכן במידע אמין שהוא יכול לסמוך עליו. לשם כך נכרת חוזה ותיק בין הקהל לבין העיתונאים, ולפיו כל מה שמובא מפיהם הוא אמת לאמיתה כפי שנגלתה להם בעת שהסיפור הגיע אליהם. תקנון האתיקה של מועצת העיתונות קובע כי "עיתון ועיתונאי יפעלו ביושר, בהגינות וללא מורא" כדי שנדע כי עיתונאי לא ייבהל לעולם לחקור את האמת. 

באותו תקנון, הסעיף "נאמנות לאמת" קובע כי "לא יפרסמו עיתון ועיתונאי ביודעין או ברשלנות דבר שאינו אמת, אינו מדויק, מטעה או מסולף". עוד הוא דורש מהעיתונאי כי "לא יובאו דברים בשמו של אדם אלא אם הם מובאה ישירה ומדויקת מפיו או ממסמך בכתב". 

בשבועיים האחרונים אנחנו עדים לכמה ספינים תקשורתיים מקוממים שהפרו את החוזה הזה וגרמו להידרדרות נוספת של אמון הציבור בחדשות שמובאות אליו שלא על פי כללי האתיקה העיתונאית. כאן, הכרסום באמון הציבור נגרם לא רק בגלל רשלנות של עיתונאים ועורכים, אלא יש חשד מפורש לכך שזה נעשה במזיד ומבלי לשמור על האתיקה העיתונאית הבסיסית. 

אם כעסתם בשם מי שסילפו את דבריו והכפישו אותו זה משום שדיווח עיתונאי אינו רק מכוון רק ליכולת השכלית שלנו להבדיל בין טוב לרע, אלא גם אמור לחזק את ההזדהות שלנו עם הנכון והצודק לעומת השגוי והעוול. ספין, סחריר בעברית תקנית, הוא כל מה שהפוך ומנוגד לעיתונאות טובה ואמיתית. יש כאן ויתור על האתיקה העיתונאית במודע כדי לדווח ידיעות מוטות אג'נדה, שאינן מבוססות על אמת אלא רק חלקים ממנה. זוהי לא עיתונות. זוהי פוליטיקה של סיתות התודעה של הקהל על ידי שימוש לרעה של כוחה של התקשורת במדינה דמוקרטית, בפשטות.

הספינים של גיא פלג ועמרי מניב

בשני מקרים שעוררו רעש לקחו ציטוטים חלקיים או שינו את החיבור ביניהם כך שנוצרה תמונה מסולפת לגמרי. לא ברור למה, אבל עיתונאי חדשות 12 גיא פלג הביא ציטוט שגוי של עדות שלמה פילבר נגד רה"מ נתניהו:" ברור לי שהמיזוג הזה הוא אסון לאומי. אסור לי לעשות אותו בשום פנים ואופן אבל אף אחד לא אמר לי את זה", למרות שהציטוט המקורי היה הפוך:" אף פעם לא היה ברור לי שהמיזוג הוא אסון לאומי. זה לא שמישהו אמר באיזה שלב שהעניין הזה זה איזשהו אסון לאומי". 

עיתונאי חדשות 13 עמרי מניב הביא ציטוטים של הרב אסף נאומבורג ממכינת "עוצם" שהתברר כי הוצאו מהקשרם וחדשות 13 הודו כעת כי "אכן מדובר בתרגיל מחשבתי של איפכא מסתברא". האירוניה היא שציטוטי הרב היו למעשה פלפולים או תרגילים אינטלקטואליים שהיו אמורים לחדד את המחשבה של תלמידיו, להניע אותם לעבר האפשרויות הקיצוניות ביותר רק כדי לשוב מהן אל המחשבה הנורמטיבית, ההתנהלות האנושית והסבירה ביותר. 

אלא שלא זו בלבד שההסבר לשיטת הדיון הזאת נשמט מהדיווח, אלא שמניב יצר תמונה מסולפת מחלקי הציטוטים, אולי כדי לשרת השקפת עולם שהתקבעה זה מכבר שבמכינות רק מסיתים נגד חילונים ונגד המדינה. נכון, ברור שהרב אמר זאת, אבל לא, הסינרגיה הייתה הפוכה לגמרי. הרב התכוון לומר בדיוק ההפך. מי שאינו מורגל בשיטת פלפול זו ומסוגל להתרכז רק לכמה שניות שלוקח לקרוא ציוץ בטוויטר לעולם לא יוכל להבין זאת, כי הכתב לא הביא את התמונה המלאה אלא רק חלקים ממנה. 

ספין ההתנצלות

ההתנצלויות של פלג ומניב לאחר שנחשפו הספינים לא הועילו במיוחד להירגע משום שפלג התנצל רק בפני פילבר ולא בפני נתניהו שהוצג כמושחת, מה שמשתלב היטב בלוחמה הפסיכולוגית של הפרקליטות נגד משפחת נתניהו והנחקרים האחרים בפרשיות האלפים. גם מניב לא התנצל בפני הרב נאומבורג אלא רק על כך שלא דייק ולא הבין, לדבריו, מה הוא רואה. טענה תמוהה לנוכח הודאתו בפני חנן עמיאור מפרספקטיבה, שחשף את שקר ההסתה, שאכן צפה בשעות של הסרטים. כך שלא ברור איך לא הבין אם צפה במשפטים לפני ואחרי מה שהביא כקטעים. 

הספין מתעצם עוד יותר אצל שניהם משום שמניב הצר על כך שיש פוליטיקאים ששמחו לאיד על כי נכשל, ופלג מפנה אצבע מאשימה נגד הציבור הזועם על הסילוף שלו. כשאני קוראת את ההתנצלויות החסרות אלה לא נותר לי אלא להסיק, כקהל, שאולי לא נעשו בלב שלם אלא רק כדי לצאת ידי חובה. הן ממשיכות את הספין התקשורתי ומטות את מרכז הכובד של הסיפור מהכוונות הזדוניות של המדליפים לפגוע במושאי הכתבה במקום להתמקד בהן, ולכן גם אינן מפזרות את העכירות של התמונה כולה. 

כיום, לציבור אין ברירה אלא לעשות את עבודות העיתונאות בעצמו ולחפש מקורות מידע אלטרנטיביים כדי להצליב פרטים ולקבל את התמונה השלמה שגופי התקשורת המרכזיים אינם מספקים לו. זו הפגיעה האמיתית בדמוקרטיה, לא רבני מכינות שיוצאים נגד המדינה. 

בעידן שבו המידע קובע את הגישה שלנו ואיזה פתק נטיל בקלפי, רוב האנשים לא יטרחו לחפש זאת בעצמם, אלא אם יביאו להם זאת, ובצדק. על היכולת המוגבלת הזאת בדיוק מתבססים מחוללי הספינים כשהם מסלפים מידע חיוני לאזרח. עד שמישהו יחשוף אותם הם כבר נהנים מקיבוע התדמית המושחרת של מושאי הכתבות שלהם, והם כבר לא יינקו במהרה.