דרוש אומץ במשרד הבריאות
דרוש אומץ במשרד הבריאות

באחרונה פורסמה רשימת התרופות והטכנולוגיות שהוגשו למשרד הבריאות וצפויות לעלות לדיון, שוב, לקרב השנתי סביב וועדת סל התרופות.

מדי שנה הציבור בישראל וקהילת הבריאות קוראים אודות מאות התרופות והטכנולוגיות שמתוכן נבחרות בודדות ע"י ועדת הסל ורק אלה יהיו זמינות לציבור החולים. 

השנה יועלו לדיון יותר מ-400 תרופות חדשות וקרוב ל- 100 טכנולוגיות מתחומי רפואה שונים כאשר עלותן הכוללת יחד יכולה לעבור את מיליארד השקלים, זאת בעוד שתקציב הסל מוגבל ועומד על 460 מיליון שקלים בלבד כשמחציתו בדרך כלל - לתרופות אונקולוגיות. 

ההכרזה השנתית על תוצאות הוועדה הפכה לריטואל שגרתי, שגרתי מדי. הדיון בנושא הופך להיות נקודתי ועוסק בכמות במקום באיכות, בשאלות דוגמת "איזו תרופה עוזרת יותר" או "כמה חולים יש ברגע נתון במחלה כזאת או אחרת" ו"כמה זה עולה?".

כמו נושאים כלכליים אחרים במדינת ישראל נדמה כי גם הדיון בסל התרופות נצמד לשאלוני הערכה ודיונים קרים בניסיון לקבל החלטה אובייקטיבית. הדיון נעדר חשיבה יצירתית וחדשנית, חשיבה אסטרטגית ארוכת טווח, כזו שתשים את ישראל במקום מוביל בעולם בדאגה ממשית לאוכלוסית החולים בה. 

אחד הקריטריונים הקיימים כיום אותם מנהיג משרד הבריאות ולאורם פועלת וועדת הסל הוא כי אם ישנה תרופה שהיא "מצילת חיים" - היא תמצא את דרכה להיכלל בסל התרופות. לעומת זאת, תרופה בעלת פוטנציאל "הארכת חיים" של החולים - לא בהכרח תיכנס לסל התרופות.

הלכה למעשה, מדובר במדיניות שהאוכלוסייה הראשונה שנפגעת ממנה היא אוכלוסיית חולי הסרטן ובמיוחד אלו שמחלתם במצב מתקדם. בישראל כ-40,000 חולי סרטן במצב מתקדם נכון להיום והמספרים במגמת עלייה שנתית. 

כבר היום יש בעולם תרופות לסרטן שקיבלו אישור של מנהל התרופות והמזון האמריקאי (ה-FDA) אך לא יזכו להיכנס לסל התרופות בישראל כיוון שכל חטאן הוא שהן מאריכות חיים של חולי סרטן מתקדמים או שהן האריכו את הזמן עד להחמרת המחלה תחת הטיפול בהן, אך המחקרים לא הוכיחו כי יש ביכולתן גם להביא לכדי הצלת חיים באופן מוחלט.

יש לזכור כי שתי מטרות הטיפול המרכזיות בחולי סרטן במצב מתקדם או בעלי סוגי סרטן אלימים במיוחד, הן להאריך את חיי החולים ולשמר או לשפר את איכות חייהם ולכן אלו המטרות של המחקרים הקליניים באוכלוסיות אלו. מכאן, שמראש אין מחקר בחולי סרטן גרורתי, למשל, שיבדוק ריפוי, הצלת חיים ואם אין מחקר כזה - מן הסתם, לא תהיה הוכחה כזו שאפשר להציג לוועדת הסל ולכן, תרופות מאריכות חיים נשארות פעמים רבות, מחוץ לסל והחולים נותרים ללא מענה לצורך המרכזי שלהם - להאריך חיים. 

נדרש שינוי אסטרטגי במדיניות שמתווה משרד הבריאות בישראל לוועדת הסל. שינוי שיוכל להביא לרווח כפול: גם לסייע לאוכלוסיית חולים חדשה, כזו שלצערנו הולכת וגדלה, ובמקביל גם לסייע בנטרול לחצים חיצוניים וכוחות שעניינם לעשות רווח כלכלי או פוליטי ולאו דווקא טובת הציבור.

על אותן תרופות שהוכחו והוכרו בעולם כמאריכות חיים להיכנס באופן ישיר לסל התרופות מבלי לעבור את המשוכה הקיימת של אישור הוועדה. שכן אם אלה יועמדו לאישורה, ייתכן ולעולם לא ימצאו את דרכן אל הסל הנכסף. 

כידוע מערכת הבריאות והביטוחים בארה"ב שונה במהותה מזו הנהוגה בישראל, אך עדיין זו תוכל לאמץ, ולו חלקית, את ההיגיון מאחורי המודל האמריקאי, במסגרתו חולים שמחזיקים בביטוח רפואי ובביטוח לאומי זכאים למימון תרופות מסוג זה שעברו אישור של ה-FDA. 

משרד הבריאות צריך לגלות אומץ בכל הנוגע לוועדת הסל. מאחר ומדובר בדיני נפשות של ממש וכל הכרעה היא הרת גורל לחולה ולמשפחתו, אסור להמשיך להתנהל בשיטה של "מה שהיה הוא שיהיה".

על מדינת ישראל ליטול לידיה את האחריות על מימון תרופות מאריכות חיים ולהקציב עבורן תקציב מיוחד ונפרד. שינוי התפיסה בנושא הוא לא הליך פשוט אבל הוצאתו לפועל תסייע לקדם את וועדת הסל בשנים הקרובות ולהגביר את אמון הציבור הישראלי בה.