סבלנות – כן, התבוללות – לא!

הרב שמואל ליפשיץ , ט"ז באלול תשע"ט

דעות הרב שמואל ליפשיץ
הרב שמואל ליפשיץ
עצמי

מערכת הבחירות ממש כאן. בבוקר יום רביעי, כשוך החגיגות או נאומי ההפסד, כאשר עובדי הניקיון יסיימו לאסוף את הניירת – נתחיל להרגיש את ההשלכות של ההצבעה. תוצאות הבחירות יהדהדו עוד שנים ארוכות במציאות החיים היומיומית של כולנו, הבחירות אינן משחק פוליטי או חגיגה דמוקרטית.

הנה דוגמא: בשנים האחרונות מתרבים המאמצים לכרסם בזהות היהודית של תושבי הארץ. גורמים נמרצים שחוברים לגופים עתירי ממון מחו"ל, שמו להם למטרה לטשטש כל זהות יהודית ולגדוע את המאפיינים הייחודיים של עמנו. שאיפתם היא שנהפוך להיות עם ככל העמים, חלק מהרקמה האנושית האחידה. שנאבד את המאפיין הייחודי שלנו כיהודים.

מעניין: בדרך כלל מי ששם לו למטרה לטשטש את גבולות הזהות בין ישראל לעמים נלחם במקביל גם בגבולות הבטחון של ישראל. המאבק משולב זה בזה. המאבק בהישרדותינו הפיזית ו-הערכית-רוחנית הוא אותו המאבק.

אחד הפרויקטים שהושקעו בהם מאמצים רבים בתחום הכרסום בזהותינו הוא בתי הספר הדו-לשוניים. אלו משלבים תלמידים יהודים וערבים במוסד אחד, מתוך הנחה כי סביבת לימוד מעורבת בגיל צעיר תוביל למיזוג חברתי בעתיד.

חשוב להדגיש: אין מדובר כאן בסובלנות, אלא בטשטוש הזהות. לא מלחמה בגזענות בראש מעייניהם, אלא זהו קרב על האפיון העצמי של היהודי. המגמה היא מחיקת כל זכר וערך לחיינו כיהודים. זו מסתתרת תחת גלימת המאבק בגזענות, אבל יש להסיר את המסכה הזו.

*כשעיתון 'הארץ' מודה לזהות היהודית…*

והנה, באורח פלא לפני שבועות מספר פורסם בעיתון הארץ מחקר שנערך באוניברסיטת תל-אביב, ותוצאותיו הפתיעו את החוקרים לגמרי: בתי-הספר הדו-לשוניים אינם מצליחים להוביל לאינטגרציה חברתית בין התלמידים, אלא הבידול המובנה בין הקבוצות באוכלוסייה מוסיף להישמר גם בין כותלי בית-הספר, ואפילו בזמן ההפסקות. הקשר המיוחל בין התלמידים היהודים והערבים אינו נוצר.

הדברים פורסמו בעיתון 'הארץ', וכלשונם: ״לפי המחקר, שהוביל פרופ' יוסי שביט מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, בבתי הספר הרב־תרבותיים יש מעט אינטראקציות חברתיות בין הקבוצות האתניות – כלומר ערבים נוטים לשחק בהפסקות עם ערבים, ויהודים עם יהודים״.

מפני שהמציאות זועקת אמת אחת: זהות יהודית איננה דבר שניתן לאבד. היא איננה מרכיב חיצוני לאישיות של האדם, אלא היא האישיות בעצמה. זה ה-DNA העיקש, בן אלפי השנים, ששום כוח שבעולם לא הצליח להעלים. כל ניסיון כזה נועד לכישלון. זהו קרב אבוד מראש. יש לומר לכל הפילנתרופים והתורמים שמשקיעים כספים, משאבים ואנרגיה בבתי-הספר הדו-לשוניים: כשזה לא מצליח, זה לא מצליח! חבל על הניסיונות. הפרויקט נכשל.

סבלנות – כן, התבוללות – לא!

חשוב להבהיר: סובלנות היא ערך עליון. היהדות מאירה פניה לכל אומה ולשון שחפצה בחיים ובשלום. ויחד עם זה שהסובלנות ראויה, ההתבוללות בהחלט לא. והמסר הזה צריך להיות מופץ בכל מקום, בארץ ומחוצה לה.

את החוויות הקשות של ההתבוללות בארץ ישראל אנו, אנשי 'יד לאחים', חשים יום-יום. אנו עדים לכישלון החיברות חסר-הסיכוי בין יהודים ושאינם. השכנוע העצמי מסרב לקבל את הדין, שהרי כולנו בני אנוש, ומדוע שלא נוכל לייצר תערובת. אבל את התהום אליהן מידרדרים נישואי יהודיות וערבים אנו חווים יום יום, ויעידו על כך אלפי התיקים שבהם אנו מטפלים, ומתמצתים את הסבל שחוות אלפי נשים ובנות. יעידו על כך למעלה מ20  עובדות סוציאליות של יד לאחים שידיהן מלאות בעבודה ללא הפסקה בטיפול באותן נשים אומללות.

ערב יום הבחירות, חשוב להדגיש: מבלי להכנס לשאלה לאיזו מפלגה ראוי להצביע דבר אחד צריך להיות ברור לכולם: אף יהודי אינו יכול לשבת בביתו, בחיבוק ידיים, כשניתנת לו האפשרות להציל בקולו את עמנו במובן הפיזי, ביצירת גבולות בטחון פיזיים. ובמובן הערכי-רוחני, ביצירת גבולות לזהותנו.

בעבר, היו יהודים שהגיעו לעמדות השפעה והצליחו להציל קהילות שלמות מגזרות ופורענויות. איזו שמחה ואושר מילאו את ליבם, על שבכוחם הדל מנעו הכחדה של יהודים רבים. ממש כך יש להתייחס ליום הבחירות. אדם יכול, בקולו שלו, לייצר מנוף של עוד חינוך, עוד זהות, ועוד הצלה לעם ישראל. בכוח כולנו לייצר גבולות הגנה טריטוריליים וגבולות הגנה ערכיים לשנים רבות. ביד כולנו הדבר.