בחירות 19' מועד ב': לקחים ראשונים

אין כל דמיון בין האחווה, השלום והרֵעות, ששררו בקרב כלל שלומי אמוני ישראל בבחירות לכנסת ה-1, לעומת המשטמה שחשפה מלתעותיה בקמפיין הבחירות לכנסת ה-22

מנחם רהט , י"ט באלול תשע"ט

דעות מנחם רהט
מנחם רהט
צילום: עצמי

1.

הבחירות לכנסת ה-22 מאחורינו, וזה הזמן לתחילתו של חשבון נפש נוקב, בעניין השיסוי והביזוי וחירחור המדנים, שהתרחשו בתוך המחנה הדתי/חרדי בקמפיין האחרון. מדהים להיווכח עד כמה עמוק השוני בין עידן החזית הדתית המאוחדת, שהתמודדה בבחירות לכנסת הראשונה בטבת תש"ט, לבין ימי החירופים והנאצות דהאידנא, 70 שנה אחרי. 

הפעם חווינו הידרדרות לתהומות של סחי ומיאוס, אבל רק מכיוון אחד. מפלגות הציונות הדתית 'ימינה', 'עוצמה' ונעם, לא הפעילו קמפיין נגטיבי, משסה, כנגד ש"ס ו'יהדות התורה'. לא זכור לי שמפלגות אלה, שמייצגות את כל הקשת הרחבה של הציונות הדתית לגווניה, השתמשו אי פעם בקמפיין האחרון, במונחים כמו פרזיטים, נצלנים, סחטנים, מתחמקים, או שאר ביטויי הכפשה, ששימשו את תועמלני השמאל. ככלות הכל, אנשים אחים אנחנו. שלומי אמוני ישראל.   

2.

לעומת זאת חשו הפעם המפלגות החרדיות סוג של שיכרון כוח, שדירדר חלק מפעיליהן לשפל המדרגה. כשניתנה רשות (האמנם?) למשחית, ריססו חלק מפעיליהן גם בתוך הנגמ"ש. 

כך למשל פירסמו תומכי ש"ס (ולעולם לא נדע אם 'בסמכות וברשות', או שמא ביוזמת אינשי דלא מעלי) פשקוויל ניבזי, ניקלה, עלוב, שהעיד יותר על נחיתותם של כותביו, מאשר על מעמדם של בני הציונות הדתית. אלה האחרונים כונו בפשקוויל המחתרתי למחצה, שוב ושוב, בתארי נאצה 'מיסרוחניקים' ו'עמלקים', והכל בחסות שמם של הרב עובדיה יוסף זצ"ל ויורשו הרב שלום כהן (אכן נכון שהרב בשלום כהן התבטא בפומבי כנגד הסרוגים וכינה אותם עמלקים, וכדי ביזיון וקצף. 

קוראי טור זה בוודאי אינם זקוקים להבהרות באשר לגורל שהועידה התורה לעמלקים. רק בשבת שעברה קראנו בפרשת כי תצא: "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם"... זה מה שאתם מועידים לסרוגים כשתהיו גדולים?

או בפשקוויל חצי מחתרתי שנועד לעודד את מצביעיה הפוטנציאליים של 'יהדות התורה' (ואין יודע מי עמד מאחוריו), שבו נאמר: "יתכבדו הרוסים אוכלי החזירים לשרת בצבא. גם האתיופים יכולים למלא את המיכסות, וכן המסרוחניקים הטיפשים החושבים שזה מצווה לשרת בצבא, וגם הפרענקים החילונים שחושבים שגולני זה כבוד". 

3.

על רקע גלישת הקמפיין לדיוטה כל כך תחתונה, לתת-רמה של מי אפסיים, ראוי להיזכר שפעם היה כאן הכל אחרת. בבחירות לכנסת הראשונה, בינואר 1949, התלכדו כל הקהילות הדתיות/חרדיות תחת דגל יהודי-תורני אחיד: 'חזית דתית מאוחדת', שסימנה ב'. תחת המטרייה הזו מצאו מקומם המזרחי, הפוהמ"ז, אגו"י ופא"י.  

כל רבני ישראל, כל האדמו"רים וכל ראשי הישיבות, תמכו בה. "כל המונע עצמו מהשתתפות בבחירות", קבעו כולם, "גורם לחיזוק שלטון מרימי יד בתורתנו הק' ומסייע לעובדי עבירה". 

4.

לקראת הבחירות 'הראשונות מזה אלפיים שנה', התפרסמו מטעם החזית המאוחדת שלושה כרוזים מרכזיים. רבני ישראל כתבו תחת הכותרת 'דעת תורה': "נודה לד' על שזכינו ברוב רחמיו וחסדיו לראות את הניצנים הראשונים של האתחלתא דגאולה, עם הקמתה של מדינת ישראל". ועל זה חתמו גם ר"מים בישיבות החרדיות עץ חיים, חברון, מאה שערים, קול תורה ועוד – ובהם דמויות הוד כהרב שלמה זלמן אויערבך, הרב משולם ראטה, הרב יחיאל מיכל טיקוצינסקי, הרב שלמה יוסקוביץ (בשם האדמו"ר מגור), הרב יחזקאל סרנא ועוד.

כרוז נוסף היה בחתימת כל אדמו"רי הארץ: האדמו"ר רבי אהרון רוקח מבעלז, האדמו"ר רבי ישראל אלתר מגור, האדמו"ר רבי שאול טאוב ממודז'יץ, האדמו"ר רבי אברהם יעקב פרידמן מסדיגורא ועוד ועוד.  

והיה גם כרוז של ראשי הישיבות מכל הזרמים: ראשי ישיבות מאה שערים ושפת אמת, חכמי לובלין וסלבודקה, לצד ראשי ישיבות מרכז הרב, תורה ומלאכה וכפר הרוא"ה, וכן על זו הדרך, שקראו כאחד ש"על פי דין תוה"ק מחוייבים כל איש ואישה... לתת את קולם למען רשימת החזית הדתית המאוחדת – רשימה ב". 

5.

ערב הבחירות הראשונות לכנסת הראשונה, שאל הרב בנימין פלדמן, מכותבי הירחון החרדי 'ההד', את הרב יעקב משה חרל"פ, מגדולי חכמי ירושלים בעת ההיא, לדעתו על הריצה המשותפת, שאולי תגרום לטישטוש הציביון הייחודי של קהילות המזרחי (כך נקראו הסרוגים דאז) וקהילות החרדים.

    תשובתו של מרן הרב חרל"פ, 'שירת הים', על אודות דמותו ופעילותו, בזו הלשון: "מעלת כבוד הסופר הנכבד ר' בנימין נ"י.

    "נדהמתי מנוסח השאלה אם האיחוד בחזית הדתית היה דבר בעתו וחזיון בריא או רעיון מוטעה ונפתל. אם כל תקוותנו מאז ומעולם, היא לזכות ליום אשר 'אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ וְרוּחַ לֹא יָבוֹא בֵינֵיהֶם'... הרי שיום בשורה היה לנו היום הזה, בו זכינו יחד עם ראשית צמיחת ישועתנו, גם לנפלאות ישועת קדשו בקיום היעוד של 'אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ד' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ', שמזה ודאי יבֹא לנו גם הייעוד של 'וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם', שכל שבטי ישראל יתאחדו כולם לעבדו שכם אחד בלב אחד ובאהבה אחת, וכולם כאחד יעזבו את המשטמה וישכחו את כל פרשת העבר.

    "אם אחרי אמת וצדק זה מתעוררים היסוסים כאלה לחשוב כאילו הכל מוטעה ונפתל, מוכרח אני להגיד כי עוד לא השכילו להשתחרר לצאת מכבלי עול הגלות, ולהשתחרר מקללת המשטמה ומחרפת השנאה אשר אכלו אותנו בכל משך שנות גלותנו.

    "אין זאת אלא חתירה תחת כל קדשנו ומזימה לשבור את ישראל לרסיסים, לא זו הדרך אשר בחר בה ד'. יראי ד' מוכרחים לסלוח איש לרעהו ולהעריך רק את הטוב שבזולתו, לשכח את כל ויכוחי העבר, ולו אף אם בצדק יסודם, להתפייס זה עם זה כיוסף עם אחיו ולהתאחד בלב אחד כאיש אחד וכחטיבה אחת, ולצאת שלובי יד למען גילוי שם ד' ותורתו בארץ קדושתו.

    "ואין הכוונה לטשטוש הגבולות שכן לכל שבט תפקיד מיוחד ומגמה מיוחדת, אבל הכול בשלום ובמישור לקיים מה שנאמר 'וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ'".

6.

עוד רבה העבודה לפנינו להגשמת תקוותו של הרב חרל"פ זצ"ל ליישום הייעוד של חזון נביאי ישראל: "אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ וְרוּחַ לֹא יָבוֹא בֵינֵיהֶם", "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ד' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ", "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם", ברוח עמדתו הכלל יהודית של הרב חרל"פ: "שכל שבטי ישראל יתאחדו כולם לעבדו שכם אחד בלב אחד ובאהבה אחת, וכולם כאחד יעזבו את המשטמה וישכחו את כל פרשת העבר.

    "אם אחרי אמת וצדק זה, מתעוררים היסוסים כאלה... אין זאת אלא חתירה תחת כל קדשנו ומזימה לשבור את ישראל לרסיסים... יראי ד' מוכרחים... לשכֹח את כל ויכוחי העבר... ולהתאחד בלב אחד כאיש אחד וכחטיבה אחת, ולצאת שלובי יד למען גילוי שם ד' ותורתו בארץ קדושתו".