בעלי תשובה גדולים מצדיקים גמורים

הרב עזריאל זילבר , כ"ב באלול תשע"ט

יהדות הרב עזריאל זילבר
הרב עזריאל זילבר
צילום: עצמי

מפורסמים למדי דברי הרמב"ם בהלכות תשובה על יתרונם של בעלי התשובה ביחס לצדיקים :"ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה אין הדבר כן אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו.

אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם". [רמב"ם הלכות תשובה פרק ז הלכה ד]

מקור דברי הרמב"ם הוא בגמרא במסכת ברכות , שם נחלקו ר' יוחנן ור' אבהו בדבר זה :"וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלהים זולתך, ופליגא דר' אבהו, דא"ר אבהו מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין שנאמר: (ישעיהו נז, יט) "שלום שלום לרחוק ולקרוב" לרחוק ברישא, והדר לקרוב. ורבי יוחנן אמר לך, מאי רחוק, שהיה רחוק מדבר עבירה מעיקרא, ומאי קרוב, שהיה קרוב לדבר עבירה ונתרחק ממנו השתא".

הרמב"ם פוסק כדעת ר' אבהו, ובניגוד לדעתו של ר' יוחנן, שהעדיף את הצדיקים הגמורים שלא חטאו. 

מדוע פסק הרמב"ם כר' אבהו ולא כר' יוחנן?

ר' יוסף רוזין, רבה של קהילת החסידים בעיר דווינסק לפני השואה, בספרו 'צפנת פענח' על הרמב"ם מבאר שמקור דברי הרמב"ם בגמרא במסכת קידושין. שם נאמר :"על מנת שאני צדיק, אפילו רשע גמור – מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו". הגמרא פוסקת שאפילו רשע גמור, האומר לאישה הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק, והכל יודעים שהוא רשע, בכל זאת חוששים לקידושיו שמא הרהר בתשובה. 

לכאורה, אפילו אם הרהר תשובה הוא לכל היותר בעל תשובה, אך לא צדיק כפי שאמר לאישה, אם כן, מדוע לחשוש לקידושיו? עולה מגמרא זו כדעת ר' אבהו, שבעל תשובה עדיף על צדיק, או לפחות שווה לו, בניגוד לדעתו של ר' יוחנן, שבעל התשובה הוא פחות מצדיק. לכן פסק הרמב"ם כר' אבהו. 

ניתן אולי לדחות ראיה זו בשני אופנים. ראשית, באבחנה שבין 'צדיק' לבין 'צדיק גמור'. בגמרא במסכת קידושין מדובר על האומר על מנת שאני 'צדיק', אך אינו אומר שהוא 'צדיק גמור'. ייתכן שר' יוחנן מודה שמעלת השב בתשובה אינה פחותה ממעלת הצדיק, אך איננה מגיעה למעלת 'צדיק גמור' הנקי לגמרי מכל חטא. לפיכך אין סתירה בין דברי ר' יוחנן לגמרא במסכת קידושין. 

אופן נוסף הוא התבוננות במכלול הדברים במסכת קידושין. שם נאמר :"על מנת שאני גבור, אין אומרים כאבנר בן נר וכיואב בן צרויה, אלא כל שחביריו מתיראים ממנו מפני גבורתו. על מנת שאני עשיר, אין אומרים כרבי אלעזר בן חרסום וכרבי אלעזר בן עזריה, אלא כל שבני עירו מכבדים אותו מפני עושרו. על מנת שאני צדיק, אפילו רשע גמור מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו". 

עולה מדברי הגמרא שהמקדש אישה בתנאי שהוא גיבור או עשיר, לא צריך להיות ממש גיבור ועשיר, אלא די שבמקומו ייחשב ככזה. לפיכך ייתכן שגם בתנאי של 'על מנת שאני צדיק', לא צריך להיות ממש צדיק, אלא די בכך שהוא בעל תשובה. אם כנים אנחנו, גמרא זו לא תסתור את דברי ר' יוחנן. 

בן עירו ובן דורו של ר' יוסף רוזין, היה בעל 'אור שמח' על הרמב"ם, ר' מאיר שמחה הכוהן, מחבר ספר 'משך חכמה' על התורה, שהיה הרב של קהילת ה'מתנגדים' בעיר. 

לטעמו, הרמב"ם מסתמך על גמרא אחרת. בגמרא במסכת סוטה נאמר :"אמר רב חנא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא, יוסף שקידש שם שמים בסתר, הוסיפו עליו אות אחת משמו של הקב"ה. יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא, נקרא כולו על שמו של הקב"ה". ליוסף הוסיפו אות אחת :"עדות ביהוסף שמו", כלשון ספר תהילים, הוסיפו לו אות אחת. אות ה'. יהודה אחיו כולל בשמו את כל אותיות שם ה'. 

מסביר "אור שמח", יוסף הוא הצדיק, שלא חטא, ויהודה הוא בעל התשובה שהודה 'צדקה ממני'. והנה הגמרא מעדיפה את יהודה על יוסף. מכאן המקור לרמב"ם שבעלי תשובה גדולים. 

ניתן אולי לומר טעם אחר בשיטת הרמב"ם. פשט לשון הפסוק "שלום שלום לרחוק ולקרוב" מורה יותר כר' אבהו. מסתבר יותר ש'רחוק' הוא כינוי למי שהיה רשע, ולא למי שהיה רחוק מעיקרו מדבר עבירה. הפסוק בישעיהו [נז, יט] הקדים את הרחוק לקרוב, ומכאן למד ר' אבהו, ובעקבותיו הרמב"ם, שבעל התשובה עדיף.