ועוד מעט ואין רשע
ועוד מעט ואין רשע

בפרשתנו נאמר "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ". מפרש רש"י: "אמר להם הקב"ה לישראל, 'הסתכלו בשמים שבראתי לשמש אתכם, שמא שינו את מידתם, שמא לא עלה גלגל חמה מן המזרח והאיר לכל העולם וכו'".

היינו, שהקב"ה אומר לעם ישראל, למדו מהשמים והארץ, כמו שהם עושים רצוני באופן מוחלט בלי שינויים, כך אני דורש מכם שתהיו נאמנים לי ולמצוותי.

מקשה על כך בעל ספר 'הלקח והלבוב' (אלול), מה הראיה משמים וארץ שאדם צריך לעבוד את קונו, הרי הם נוצרו בלי בחירה וזו היא המציאות שלהם. מה שאין כן האדם, שיש בידו בחירה בין יצר טוב ליצר הרע שמסיתו לעשות הפך רצון הבורא.

ועונה על פי דברי ה'שפת אמת' זיע"א (נצבים, תרל"א), שמשמים וארץ אנו למדים שדרך טבע כל דבר בעולם במהותו להיות נמשך רק אחר ה' יתברך. אם כך, ודאי לא נגרע האדם מטבע זה. 

יסוד הטבע של האדם במקורו הוא כמו השמים והארץ, שטבוע בו בשורשו הרצון והמשיכה לעשות רק ציווי הבורא יתברך. רק שההבדל הוא, שאצל האדם יש בחירה האם להיות נאמן לעצמו ולמי שהוא באמת, או ללכת אחר עצת היצר ולהתנתק ממקורו הטהור. 

אם לא יעשה האדם פעולות להיות נמשך אחר יצרו הרע, ולא יטה לבבו אחר רצונות זרים לעשות נגד רצון בורא עולם, ממילא, מצד עצמו יהיה נמשך אחר הטוב שטבוע בו ככל הנבראים, מפני שביסודו הוא טוב גמור ונמשך מעצמו לרצון ה' בלבד.

וזו היתה טענת הקב"ה לישראל, שילמדו משמים וארץ ולא יימשכו אחר היצר הרע, אלא ישארו כפי שנטבע בהם מטבעם הטוב, וממילא יעשו רק רצונו יתברך. 

בשבוע שעבר קראנו את הפסוק (כו, ו) "וירעו אותנו המצרים". נשאלת השאלה, מה הלשון 'אותנו', היה מן הנכון לכתוב 'וירעו לנו', כאומר שמצרים עשו לנו רע.

ומובא בספרים הקדושים שהכוונה שעשו אותנו לאנשים רעים, ואמרו עלינו שיש לנו מחשבות רעות לעשות דברים רעים.

פרעה הרשע שמסמל את היצר הרע בעולם, ידע היטב שבשביל שעם ישראל יתרחקו מאביהם שבשמים, עליו להחליש את רוחם כדי שיאבדו תקווה, ואז יהיה ביכולתו לנצח אותם ולהעבירם מחיק היהדות.

לכן רצה פרעה להכניס בהם ייאוש שלא יאמינו בעצמם על ידי שיחשבו שהם ביסודם אנשים רעים, וממילא כבר אין להם סיכוי להשתנות. כי גם אם הם עושים איזה מעשה טוב, זה בדרך מקרה, והרי שוב יחזרו לטעותם. וזו הכוונה 'וירעו אותנו', היינו, שעשו אותנו כאילו אנו רעים באופי שלנו. 

את הפסוק "יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו" (ישעיה נה, ז) מבאר הצדיק רבי חנוך העניך מאלכסנדר זיע"א בספרו "חשבה לטובה" (מאמר לחודש אלול), שיעזוב את המחשבה שרשעות היא דרכו ואין לו ברירה ואופן לשנות את עצמו, ושזה כאילו כל מהותו להיות רשע. אלא יעזוב את הרעיון הפסול הזה. רק ידע, שהמעשה לא טוב, אבל לא הוא עצמו, כי הפנימיות של יהודי הוא קודש לה' ועצמותו הוא כולו טוב. 

אנו מתקרבים לימי ראש השנה, ובתפילות החג מבקשים "ותעביר ממשלת זדון מן הארץ". בעל ספר 'הלקח והלבוב' מביא בשם הרמח"ל זיע"א (מאמר החכמה) שהכוונה לממשלת עמלק. 

ה'אמרי אמת' זיע"א כותב ש'עמלק' סופי תיבות הפסוק "רק' רע' כל' היום'" (בראשית ו, ה). כי כל עניינו של עמלק לגרום לאדם שיסתכל על עצמו בעין רעה ממש, ושיחשוב שכאילו כל מהותו היא רעה, וכך לקרר אותו מעבודת ה', מפני שלא יאמין שיש לו ולמעשים הטובים שלו ערך וחשיבות, וזו השיטה של עמלק לגרום לאדם להתרשל מקיום מצוות. 

כותב ה'שפת אמת' זיע"א (שלח, תר"ס) בשם הזוהר הקדוש המבאר את הפסוק "וידו אוחזת בעקב עשו" (בראשית כה, כו), שחודשי 'תמוז אב אלול' היו בחלקו של עשו הרשע, ויעקב אבינו חטף את חודש אלול מחלקו. וזו הכוונה "וידו אוחזת בעקב עשו", שיעקב אבינו אחז בחודש אלול שהוא 'עקב'- סוף חודשי השנה.

כותב 'הלקח והלבוב': "ומן הנראה שלא היה זה רק לשעתו, אלא בכל שנה יש מלחמה זו. עשו הרשע רוצה שאלול יהיה בחלקו, ויעקב אבינו נלחם עמו, ומלחמה זו נערכת באדם עצמו כל שנה בבוא חודש אלול. וצריך האדם לידע שנדרשת בזה מלחמה, כי אם לא ילחום באלול אזי יתגבר כוח הרע ועשו ישלוט חס ושלום על 'אלול' שלו".

ומסביר, שיסוד המלחמה שבין עשו הרשע ליעקב אבינו הוא בעיקר על צורת ההסתכלות של האדם על עצמו. עשו בא להילחם עם יעקב אבינו "וארבע מאות איש עמו" (בראשית טו, יג), ופירש רבינו בחיי שמספר ארבע מאות עולה בגימטריה 'רע עין', וזה כוחו של עשו, שהאדם יסתכל בעין רעה ושלילית על עצמו ועל חברו.

מנגד, יעקב אבינו מגלם את מידת 'עין טובה', כפי שאמר "יש לי כל" (בראשית לג, יא), רוצה לומר שיש לו מידת ההסתפקות, כפי שפירש רש"י 'כדי סיפוקי', שיש לו כל מה שצריך וזה נובע מעין טובה.

ימי חייו של יעקב אבינו היו קמ"ז שנה, וכותב הגר"א זיע"א על הפסוק (משלי כב, ט) "טוב עין הוא יבורך", שימי חייו קמ"ז עולים בגימטריה כמניין 'טוב עין', וכן 'יש לי כל' עולה בגימטריה ארבע מאות, שזהו הכוח של הקדושה של מספר ארבע מאות לבטל כוח הטומאה של עשו.

כשיהודי רוצה בחודש אלול לעשות תשובה, עלולה קליפת עמלק- עשו לגבור עליו. היא מזכירה לו את העבר הלא ראוי שלו, ונותנת לו "הוכחות" כמה הוא כולו רע ואין לו שום סיכוי לתקן את עצמו, ושאין שום סיבה שהקב"ה ימחל לו על עוונותיו, ובאלו פנים הוא ניגש בראש השנה להכתיר ולהמליך את מלך מלכי המלכים- אביו שבשמיים.

החיזוק הוא, ללכת בדרכו של יעקב אבינו ולהיות בעל 'עין טובה', עין טובה על עצמו.

כותב ה'בני יששכר' זיע"א ש'אלול' בגימטריה 'בינה', לפי דבריו נלמד שעבודת האדם להתבונן ולמצוא בעצמו נקודות טובות ששם אינו רשע, כפי שכותב רבינו הקדוש בליקוטי מוהר"ן (חלק א תורה רפב) על הפסוק בתהילים (לז, י) "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו".

שצריך למצוא גם ביהודי הרחוק 'מעט' טוב ששם הוא בחינת 'ואין רשע', ואז ממילא 'והתבוננת על מקומו ואיננו', כי העלית אותו מכף חובה לכף זכות, על ידי שהוצאת אותו ממעגל הרוע ופתחת לו פתח שיוכל להוציא את עצמו מהדימוי העצמי השלילי שלו על עצמו, וכמובן שזה סובב ופועל גם על האדם עצמו.

עוד נאמר בפרשה הקודמת (כו, ה) "ארמי אובד אבי". בהגדה של פסח כתוב "בקש לבן לעקור את הכל, שנאמר ארמי אובד אבי". והפירוש הוא - איך ביקש לבן לעקור את כל היהדות מאיש הישראלי, על ידי שמאביד ומשכיח ממנו שהוא בנו של מלך מלכי המלכים, ושמכניס במוחו מחשבות שכביכול כל הקומה והאישיות שלו היא רעה לחלוטין. 

אבל באמת, כל זמן שיהודי זוכר שהוא בן מלך, והוא יודע את מעלתו וערכו, זוכר שמונחת בתוכו נשמה אלוקית, חלק אלוק ממעל, נשמה טהורה שהקב"ה נפח בו והיא תמה ונקיה ללא רבב, על ידי ידיעה זו יהודי יכול להרים ולחזק את עצמו מכל מקום שיהיה.

ובימים אלו שיהודי בא לתקן את מעשיו, עליו לדעת שמה שגרם לו לטעות וליפול שוב ושוב באותו חטא הוא, שגמר בדעתו שבחטא הזה הוא 'רשע' ואין באפשרותו לצאת ממנו, ועיקר התשובה היא להתנתק מהחותמת שהדביק על עצמו, להפנים ולהאמין בלב שלם שהוא ביסודו ובמהותו טוב וצדיק גמור, ומתוך אמונה זו יוכל לתקן ולרומם את המעשים הצריכים תיקון ולזכות לתשובה שלמה.