הכוח של מצוות הציצית

למה גם במאה ה21 אנחנו עדיין צריכים להקפיד על קלה כחמורה ובכלל זה נראה שיש מצוות שכבר לא בדיוק עומדות במבחן הזמן. 

אבינועם הרש , ט' בתשרי תש"פ

יהדות ציצית
ציצית
עצמי

אחת מהשאלות השכיחות ביותר בסמינריונים לבני הנוער היא הקושי בקיום המצוות:

למה גם במאה ה21 אנחנו עדיין צריכים להקפיד על קלה כחמורה ובכלל זה נראה שיש מצוות שכבר לא בדיוק עומדות במבחן הזמן. 

אחת כזו הידועה כקשה במיוחד עבור הנערים היא מצוות ציצית שמשום מה נוטה להעלם כשמדובר בשיעור ספורט המצריך נוחות מרבית מצד התלמידים.            

ונזכרתי במחנך שלנו בישיבה התיכונית שלא הסכים להוריד את הציצית שלו גם כששיחק כדורסל והיא ממש הפריעה לו:

"הציצית היא סמל היחידה והגאווה שלי. לא מורידים גאווה גם אם היא קצת מפריעה".

ואז חשבתי על דודה של אשתי שתחי', רב"ט מוטי פוירשטיין הי"ד שנפל במלחמת יום כיפור במתחם אורקל והוכרז תחילה כחלל שמקום קבורתו לא נודע עד שבסוף נמצאה גופתו בשטח האויב והציצית מונחת על גופתו

וכמה סימבוליקה יש בסיפור של שני החיילים האלו, שמן הסתם היה להם הרבה יותר קל להיפטר מהציצית שלהם או לפחות להניח אותה בכל מיני מצבים שהם לא כל כך נוחים להם ובכל זאת הקפידו לשמור עליה ולקיים את המצווה הכל כך חשובה הזו

ואותה ציצית, היא זו שבסופו של דבר עזרה בזיהוי הגופות וכמו גמלה להם על ששמרו עליה.

יהי זכרם ברוך.