הקיצו ורננו שוכני עפר

הרב יוסי יזדי , י"ח בתשרי תש"פ

יהדות הרב יוסי יזדי
הרב יוסי יזדי
צילום: באדיבות המצולם

במוצאי שבת הקרוב נכנס כולנו ליום הקדוש הושענה רבה. על מעלת יום זה כותב בעל הספר 'הלקח והלבוב' (סוכות) שהוא כולל בתוכו את ימי ראש השנה ויום הכיפורים.

וזה לשונו: "לדוד ה' אורי וישעי", חכמינו זכרונם לברכה דורשים במדרש (ויקרא רבה) 'אורי זה ראש השנה וישעי זה יום הכיפורים'.

ושם ה' מהפסוק הנ"ל מרמז על הושענה רבה כדברי רבינו בחיי שמיום תחילת הבריאה (כ"ה אלול) עד הושענה רבה יש כ"ו ימים כמניין שם הוי"ה. נמצא, הושענה רבה הוא יום ה' - שם הוי"ה שעולה בגימטריה כ"ו.

כל ימי ראש השנה, יום כיפור וחג הסוכות התפללנו "ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת", וביום קדוש זה מאיר על האדם שם ה' - הוי"ה בשלמות.

ומוסיף 'הלקח והלבוב': ויש להדגיש, כי יום הושענה רבה אינו מסתיים בסיום התפילה בבוקר, אלא כל היום הוא גדול, כאשר נקרא 'הושענה רבה', רבה לשון גדול. כי הוא יום גדול, יום נורא, הוא יום ה'. כאשר אמרנו כי בו ביום מתגלה על האדם שם הוי"ה, ולכן נקרא יום ה', כי הוא יום כ"ו מהבריאה, וכל היום עד השקיעה הוא נורא ומי יכילנו. ולכן צריכים לראות לקדש את היום כראוי ולנצלו, כי הרבה תלוי בעבודת היום הזה."

מובא בספר 'חמרא טבא': 'הושענא' ראשי תיבות של הפסוק (ישעיהו כו, יט) "ה'קיצו ו'רננו ש'וכני ע'פר" נא (לכן חובטים את הערבה בעפר ביום זה, יום החמישים ואחד מתחילת אלול).

הטעם למנהג שביום זה אנו לוקחים את הערבה בנפרד וחובטים אותה בעפר הוא, מפני שהושענה רבה מבטאת את ההתחזקות לכל אדם שבעולם- אפילו הוא כערבה, שנמצא במקומות ירודים ושפלים בעפר הארציות, אפילו הוא רשע גמור שאין בו שום טעם וריח של מצוות ומעשים טובים, אנו מנערים אותו מהתרדמה והשינה הרוחנית שהשתקע בה ואומרים לו הקיצו! התעורר! אל תתייאש! התחזק! הרם את עצמך!

מובא מצדיקים, שלכן אומרים תפילת 'נשמת כל חי' בהושענה רבה, כי יום זה מסוגל להחיות ולגאול את האדם הכי רחוק שכבר חס ושלום התייאש מהחיים, לחדש נשמתו על ידי טל אורות של תחייה ולהעמיד אותו על הרגליים.

יום זה מקיץ נרדמים ומחיה מתים, אלו שמתו על ידי מעשיהם הרעים. האדם נטהר מכל חטאיו ושב לראות פני אלוקים חיים. על יום זה נאמר 'מצמיח ישועה' וזוכים 'לרב להושיע' בזכות האושפזין של היום - דוד המלך שהוא חי וקיים 'לדוד ה' אורי וישעי'.

תיקונה של הערבה שמרמז על השפתיים, נעשה דווקא על ידי עצמו, להפציר בתפילות, תחינות ובקשות. לומר תהילים, לזעוק 'הושע נא', לחלות פני ה', להאמין בעצמו ובחייו שיש לו תקווה ותכלית, וכך מקבל סיוע ופתח להיכנס לחג הקדוש 'שמחת תורה'.

כידוע, לכל יהודי יש אות בספר התורה, כנרמז במילה 'ישראל' ראשי תיבות י'ש ש'ישים ר'יבו א'ותיות ל'תורה. האות מבטאת את הנשמה הטהורה השוכנת בקרבו של היהודי, וכשאדם חס ושלום עושה הפך הכתוב בתורה, אזי האות שלו - הנשמה שבקרבו, נחשכת. ואילו מידה טובה מרובה, כשמקיים את האמור בתורה האות של נשמתו מאירה.

בערב יום כיפור סובבנו עם ספר התורה לפני כל נדרי, וכל אחד ביקש מחילה מכל מה שעבר על דברי התורה הקדושה כל השנה, וזאת תחילת העבודה לתקן את הספר.

וזה לשון רבי שלמה מרדומסק זיע"א בספרו 'תפארת שלמה':

"ענין ההקפות בשמחת תורה, כי אחר גמר כל התיקונים אשר נעשו בחודש הזה, ירח האיתנים, מראש השנה עד היום הזה בתקיעת שופר, סוכה וארבע מינים, הנה בני ישראל האירו האותיות בתורה על ידי המצוות אשר נעשו להביא השמחה בתורה הקדושה. ולזה, בכל שבעת ימי הסוכות אנו מקיפין הספר תורה עם הלולב וארבע מינים כדי להאיר האותיות בתורה.

וביום שמחת תורה מקיפים התיבה עם ספר התורה כדי שהתורה תאיר בנשמות בני ישראל בשלמות וזו עיקר השמחה".