אחרי החגים יתחדש הכל
אחרי החגים יתחדש הכל

"אחרי החגים יתחדש הכל.
יתחדשו וישובו ימי החול
האוויר, העפר, המטר והאש
גם אתה,
גם אתה,
תתחדש"

נמצאים אנו בימים שאחרי החגים. אחרי ימי שיא - של שמחה, של קדושה, של אהבה ויראה, ימי שיא של התחלות חדשות ומרגשות. אך מה מזמן לנו העתיד? הרבה שגרה, יש שיאמרו מעט אפרוריות ועוד קצת שגרה.

אז על מה נעמי שמר מדברת במילים שבפתיחה? מה עוד יכול להתחדש פה בדיוק? או במילים אחרות, האם וכיצד ניתן לצקת לתוך השגרה חוויה ומהות של התחדשות?

יתכן ואת התשובה לכך נוכל למצוא במחוזות אחרים לגמרי. בריאת העולם.

הרמב"ם בשמונה פרקים מסביר עניין מהותי מאוד בנושא בריאת העולם: "כי אם החפץ היה בששת ימי בראשית, והדברים כולם נוהגים לפי טבעיהם תמיד, כמו שאמר: "מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שיעשה, ואין כל חדש תחת השמש". ולפיכך הוצרכו החכמים לומר, כי כל המופתים היוצאים מן הרגיל, שהיו ושיהיו על פי הייעוד, כולם קדם להם החפץ בששת ימי בראשית".

אומר הרמב"ם שעלינו להבין שכל הבריאה כולה וחוקי הטבע הנגזרים ממנה, כולם נובעים באופן ישיר ובלעדי מששת ימי בראשית. כלומר, הקב"ה ברא את העולם על כל היבטיו, טבעו וחוקיו – כבר בששת ימי בראשית. גם המופתים והניסים שחורגים מחוקי הטבע המוכרים – הושמו כביכול בתוך הטבע כבר בששת ימי בראשית. ובכל מקרה, אחרי הבריאה, אין עוד בריאות נוספות או התחדשויות נוספות בטבע התנהלות העולם – מכאן והלאה הכל עובד כבר "על אוטומט" פחות או יותר.

הבעל שם טוב מציג תפיסה אחרת לגמרי. לעומת התפיסה של בריאה היסטורית וחד פעמית של הרמב"ם, מציג הבעש"ט תפיסה שניתן אולי לכנות "בריאה מתמשכת". וכך מסביר את הדברים אדמו"ר הזקן בשער היחוד והאמונה: "הנה כתיב: ״לעולם ה' דברך נצב בשמים״, ופירש הבעל שם טוב זכרונו לברכה: כי דברך שאמרת ״יהי רקיע בתוך המים״ וגו', תיבות ואותיות אלו הן נצבות ועומדות לעולם בתוך רקיע השמים... כי אילו היו האותיות מסתלקות כרגע חס ושלום, וחוזרות למקורן, היו כל השמים אין ואפס ממש והיו כלא היו כלל, וכמו קודם מאמר ״יהי רקיע״ כו' ממש..."

על פי תפיסה זו, ששת ימי בראשית הם רק ראשיתו של תהליך הבריאה, אך בהחלט לא סופו. למעשה בכל יום ויום ובכל רגע ורגע הבריאה מתמשכת. "לעולם ה' דברך נצב בשמים" - בכל רגע ורגע הקב"ה כביכול ממשיך לברוא את העולם בעשרה מאמרות שבהם נברא העולם מלכתחילה. בניגוד לשיטת הרמב"ם, אין כאן שום דבר שעובד על אוטומט. הקב"ה ממשיך "לתחזק" את מה שברא בששת ימי בראשית, כל הזמן.

נדמה לי שניתן למצוא הרבה תקווה ונחמה בגישת הבעל שם טוב. כי אם העולם כולו נברא בכל רגע מחדש, אם הקב"ה "מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית", אז אולי גם לנו יש את הפוטנציאל לחדש ולהתחדש בכל יום מחדש.

ואם כך, אולי זו הכוונה במילותיה של נעמי שמר. דווקא אחרי החגיגות הגדולות, העוצמות, הגבהים והשיאים, דווקא כעת, בשגרה, חשוב לזכור שבכל יום אפשר להתחדש. אין יום שהוא אפור או חסר חשיבות. לכל יום ניתן לצקת משמעות של חידוש והתחדשות. ובמילותיה שלה בשיר אחר:

התינוקות פתאום יודעים ללכת
ובני השש יודעים פתאום לקרוא
והאופה אופה לי את הלחם
וזהו זה החג בהדרו
יש לי יום יום חג