משפט קאדי של שופטי בג"ץ

שלטון החוק הפך למושג חסר משמעות במסדרונות הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, אולם מי שאשם בכך הוא בית המשפט העליון ושופטיו.

עו"ד שמחה רוטמן , כ"ח בתשרי תש"פ

דעות עו"ד שמחה רוטמן
עו"ד שמחה רוטמן
צילום: שימוש חופשי

הציטוט המזעזע הבא, שצריך לשפשף את העיניים כדי להאמין שנכתב, הוא של המשפטן ברק מדינה: "אין גורם שמוסמך להעביר ראש ממשלה מתפקידו במובן הזה. אבל אני חושב שבסופו של דבר ההחלטה היא החלטה מהותית ולא החלטה פורמלית. אם בית המשפט יחשוב שלא ראוי מבחינה ציבורית שראש ממשלה ימשיך לכהן בתפקיד כשיש נגדו כתב אישום, ואני חושב שזה מה שבית המשפט יחשוב, הוא ימצא את העוגן הפורמלי."

מדינה, רקטור האוניברסיטה העברית ופרופסור למשפטים, אמר את הדברים בראיון שעסק בהשלכות של הגשת כתב אישום על כהונתו של בנימין נתניהו. התפיסה הזו, שקנתה לה שביתה בקרב משפטנים בישראל, היא איום אמיתי על שלטון החוק.

חוק יסוד: הממשלה קובע במפורש כיצד יש לנהל הליך פלילי נגד ראש ממשלה מכהן, וגם קובע מתי תפקע כהונתו במקרה של הרשעה חלוטה.

מטרתם של מחוקקי חוק היסוד ברורה. ראש הממשלה הינו גם חבר כנסת, נבחר ציבור בפני עצמו, וגם האיש שחברי הכנסת בחרו לעמוד בראש הרשות המבצעת. היציבות השלטונית והעקרונות הדמוקרטיים הבסיסיים ביותר מחייבים שהפסקת כהונתו תהיה רק על ידי 61 חברי כנסת המבטאים את רצון העם.

שלטון החוק, הדורש ש"כללי המשחק" יהיו קבועים וידועים מראש, ולא נתונים לגחמה של איש, הפך למושג חסר משמעות במסדרונות הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, אולם מי שאשם בכך הוא בית המשפט העליון ושופטיו.

הלכת דרעי-פנחסי משנות התשעים, שחייבה את ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל לפטר מהממשלה את השר דרעי וסגן השר פנחסי בשל הגשת כתבי אישום נגדם, הייתה מופת של אקטיביזם שיפוטי חסר גבולות, והניחה שלבית המשפט העליון יש יכולת להיכנס לנעליו של ראש הממשלה ולקבוע את הרכב הממשלה.

את ההתפרצות חסרת הרסן לתוככי הרשות המבצעת ואת רמיסת הפרדת הרשויות, נימק בית המשפט דאז בכך שחוק יסוד: הממשלה באותם ימים שתק ולא קבע הסדרים לגבי השעיה או הפסקת כהונה בשל הליכים פליליים. בית המשפט טען שהוא בסך הכל ממלא חסר, לקונה, בחוק, וקבע קביעה קטיגורית שכתב אישום חמור, בעבירות שיש עימן קלון, מחייב את ראש הממשלה לזנוח כל שיקול אחר, חשוב ככל שיהיה, ולפטר את השר.

החסר בחוק היסוד הושלם על ידי המחוקק, ובתחילת שנות ה-2000 הוכנסו לחוק יסוד: הממשלה הסדרים מפורטים לגבי ניהול הליך פלילי כנגד שר. המחוקקים קבעו במפורש שכהונתו של שר תפקע רק לאחר הרשעה.

מאז התיקון הוגשו מספר עתירות שדרשו לפטר שרים בשל הליכים פליליים וכתבי אישום, ובאף אחת מהן לא קבע בית המשפט שיש לפטר את השר. אבל, במקום לדחות את העתירות על הסף ולהודיע בקול ברור שבמדינה דמוקרטית בית המשפט מכבד את החוק ואת המחוקק, ולא יהיה מוכן לעסוק בנושא, המשיכו שופטי בג"ץ לטעון שבכוחם וביכולתם לבדוק את סבירות ההחלטות הפוליטיות של מינוי שרים ופיטוריהם.

מקס וובר, תיאורטיקן המשפט, הגדיר בדרך שהיום תיחשב כנטולת תקינות פוליטית, את משפט הקאדי כמערכת משפט לא פורמלית, שפסקי הדין שלה מוכתבים על ידי תפיסות ערכיות לא כתובות של השופטים. לתפיסתו, חברה מודרנית ורציונלית, לא יכולה לחיות בשלום עם מערכת משפט שכזו.

כאשר משפטנים ופוליטיקאים מבקשים לזנוח את חוקי היסוד ולכפות במקומם על המערכת הדמוקרטית הישראלית משפט קאדי של שופטי בג"ץ, כדאי להסב את תשומת ליבם למרחב הגיאוגרפי שלנו. ישראל היא וילה בג'ונגל, ואולי יש דברים שלא כדאי ללמוד מהשכנים.