אנחנו מאמינים בתפילה?

הרב יוני לביא , ז' בחשון תש"פ

יהדות גשם
גשם
צילום: סיגל בדלוב

כשתושבי הבניין בן שבע הקומות באינדיאנה גילו שמתחת האף שלהם מתחילים לבנות מועדון ריקודים הם כעסו מאוד. כמעט כל הדיירים היו יהודים דתיים וממש לא התאים להם שמול פרצופם יוקם מוקד בליינות, שעלול להשפיע לרעה על האווירה והציביון של השכונה.

הם החליטו לעשות הכול כדי לעצור את הפרויקט. החתימו עצומה, לחצו על העירייה, פנו לראש העיר, לעיתונות. 

אבל לשווא. האישורים כבר היו חתומים ולא ניתן היה לעצור את הבניה שהתקדמה בקצב מהיר.

בערב שלפני ההשקה החגיגית של המועדון תושבי הבניין נאספו ובצר להם ערכו תפילה משותפת לביטול הגזירה.

באותו לילה מזג האוויר נעשה סוער פתאום וקולות רעמים וברקים מילאו את האוויר. 

בשעה שתיים לפנות בוקר זה קרה. ברק פגע בדלת המועדון ובמקום התלקחה דליקה שתוך דקות ספורות התפשטה לכל עבר וכילתה אותו עד היסוד.

תושבי הבניין שמחו מאוד, אבל לא חלף זמן רב והם גילו שהוגשה נגדם תביעה בבית משפט (!). הבעלים של המועדון טען בלהט שבגלל התפילה שלהם הגיע הברק ששרף את רכושו.

הדיירים מיהרו להגיש כתב הגנה וטענו להגנתם: זוהי מחשבה הזויה לומר שבגלל התפילה שלנו בא הברק וגרם לשריפה במועדון.

השופט הנכבד שמע את הטיעונים ואמר להם כך: 

עדיין איני יודע מה יהיה פסק הדין הסופי שלי, אבל דבר אחד פה לא הבנתי: 

איך זה שבעל המועדון האתיאיסט מאוד מאמין בכוח של התפילה, ואילו הדתיים שערכו כינוס תפילה כנגדו לא מאמינים בה בכלל?!

***********************************

ובמעבר חד מאינדיאנה לארץ הקודש – אתמול בלילה התחלנו לבקש גשם. בתוך כל אחת משלוש תפילות שמונה עשרה אנו מוסיפים: "ותן טל ומטר לברכה".

הדתיים שבינינו רגילים לריטואל החורפי הזה עוד מאז היו ילדים קטנים, אך אינם שמים לב שמשהו חשוב השתנה אצלם עִם השנים. יותר מדויק: הלך לאיבוד...

כי כשהיינו קטנטנים ושמענו שה' "משיב הרוח ומוריד הגשם" - לא היה לנו ספק לרגע איך זה עובד: אלוקים יושב לו במרומים, שט על ענן ומלטף את זקנו הלבן. הוא אוחז בידו משפך גדול ומפזר לו את הגשמים לאן שרק נושבת הרוח. 

כשגדלנו ונפקחו עינינו התפלאנו כמה תמימים וטיפשים יכולנו להיות. אלוקים לא יושב על ענן ואין לו שום זקן, ומי שאחראי למזג האוויר הם הלחצים האטמוספריים והשקעים הברומטריים ולא התפילות והמצוות שלנו. 

ממילא, הכתובת הבלעדית לדעת איך הולך להיראות חורף 2019 היא דני רוּפ, ושום דבר שנמלמל או נעשה לא יוכל לשנות את זה. 

במילים אחרות, הפכנו את הגשם לגשמי בלבד ואת אלוקים בעטנו למעלה הרחק אל מעבר לאטמוספירה. מבלי להרגיש הפכנו ל"אתיאיסטים דתיים". נושאים את שם ה' על שפתיהם אבל מציאות החיים שלהם מנותקת ממנו. בראשית אולי ברא אלוקים את השמים והארץ, אבל מאז אנחנו דאגנו להפריד אותם...


מה האלטרנטיבה, אתם שואלים? פשוט להתבגר. להפסיק להסתפק במס של מילים ובדתיות שטוחה ולהחזיר לעצמנו את אלוקים שאבד לנו. 

איך עושים את זה?

קודם מבינים כל שהעולם שלנו וכך גם האדם - בנוי מרבדים. 

שיש לו גוף אבל מאחוריו נמצאת גם נשמה. 

שהטבע אולי נראה במבט חיצוני כמערכת סגורה המזינה את עצמה והאדם נדמה כמו דגם משודרג של שימפנזה ממוצע, אבל מי שיידע להתבונן לעומק ולהרגיש ולהקשיב, יגלה מעבר למסך של הטבע עולמות מופלאים עם מרחבים אינסופיים. 

מהדיווחים בעיתון נראה תמיד שהעולם מתנהל בתוהו ובוהו - אבל האדם המאמין יודע שגם אז רוח אלוהים מרחפת על פני המים.

כן, אדם כזה יקשיב לתחזית כדי להחליט האם לקחת מטריה בבוקר.

אבל הוא יידע שלדני רופ אין יותר השפעה על כמות המימטרים שיֵרדו החורף מאשר אתה ואני, ושהתפילות והמעשים שלנו הן בדיוק הרוח שהופכת אחר-כך לגשם והתווים שמהם נוצרת מנגינת החיים.

שיהיה לכם שפע ברכה משמים!