כי צדיק אתה 

הרב דניאל שילה , י"ב בחשון תש"פ

יהדות הרב דניאל שילה
הרב דניאל שילה
צילום: באדיבות המצולם

את דבר בחירתו של אברהם אבינו, כמסופר בפרשת ,  לך לך , אנו מזכירים בכל יום בתפילה, בפסוקים מספר נחמיה:

 (ז) אַתָּה־הוּא֙ יְקֹוָ֣ק הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֤ר בָּחַ֙רְתָּ֙ בְּאַבְרָ֔ם וְהוֹצֵאת֖וֹ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֑ים וְשַׂ֥מְתָּ שְּׁמ֖וֹ אַבְרָהָֽם:  (ח) וּמָצָ֣אתָ אֶת־לְבָבוֹ֘ נֶאֱמָ֣ן לְפָנֶיךָ֒,  וְכָר֨וֹת עִמּ֜וֹ הַבְּרִ֗ית לָתֵ֡ת אֶת־אֶרֶץ֩ הַכְּנַעֲנִ֨י הַחִתִּ֜י הָאֱמֹרִ֧י וְהַפְּרִזִּ֛י וְהַיְבוּסִ֥י וְהַגִּרְגָּשִׁ֖י לָתֵ֣ת לְזַרְע֑וֹ וַתָּ֙קֶם֙ אֶת־דְּבָרֶ֔יךָ כִּ֥י צַדִּ֖יק אָֽתָּה:

המילים האחרונות קשות. המלה "ברית" מבטאת את דרך ההתחייבות החזקה ביותר בין שניים. מדוע קיומה על ידי השם מנומק  ב"כי צדיק אתה"?.

בסידור    "אוצר התפילות", מובא הפירוש "עיון תפילה". הוא נזקק לשאלה זו ומשיב, כי על פי מקורות שונים בחז"ל, לא היו ישראל ראויים להיגאל ממצרים ולבוא לארץ, בהיותם חסרי זכויות ואף נגועים בעבירות. כך גם בספר יחזקאל: (ז) וָאֹמַ֣ר אֲלֵהֶ֗ם אִ֣ישׁ שִׁקּוּצֵ֤י עֵינָיו֙ הַשְׁלִ֔יכוּ וּבְגִלּוּלֵ֥י מִצְרַ֖יִם אַל־תִּטַּמָּ֑אוּ אֲנִ֖י יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶֽם: (ח) וַיַּמְרוּ־בִ֗י וְלֹ֤א אָבוּ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֵלַ֔י אִ֣ישׁ אֶת־שִׁקּוּצֵ֤י עֵֽינֵיהֶם֙ לֹ֣א הִשְׁלִ֔יכוּ וְאֶת־גִּלּוּלֵ֥י מִצְרַ֖יִם לֹ֣א עָזָ֑בוּ וָאֹמַ֞ר לִשְׁפֹּ֧ךְ חֲמָתִ֣י עֲלֵיהֶ֗ם לְכַלּ֤וֹת אַפִּי֙ בָּהֶ֔ם בְּת֖וֹךְ אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:  (ט) וָאַ֙עַשׂ֙ לְמַ֣עַן שְׁמִ֔י לְבִלְתִּ֥י הֵחֵ֛ל לְעֵינֵ֥י הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר־הֵ֣מָּה בְתוֹכָ֑ם אֲשֶׁ֨ר נוֹדַ֤עְתִּי אֲלֵיהֶם֙ לְעֵ֣ינֵיהֶ֔ם לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

הקב"ה יכול היה להתנער מהבטחתו, אך בכל זאת קיים אותה "כי צדיק אתה". הצדיק הינו "ממוקד מטרה" וגם כשיש לו עילה - לא יסור ממטרתו.

רעיון דומה אנו מוצאים בתחילת ספר שמואל, לגבי אלקנה.

שמואל א פרק א (א) וַיְהִי֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד מִן־הָרָמָתַ֛יִם צוֹפִ֖ים מֵהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וּשְׁמ֡וֹ אֶ֠לְקָנָה... (ג) וְעָלָה֩ הָאִ֨ישׁ הַה֤וּא מֵֽעִירוֹ֙ מִיָּמִ֣ים׀ יָמִ֔ימָה לְהִֽשְׁתַּחֲוֹ֧ת וְלִזְבֹּ֛חַ לַיקֹוָ֥ק צְבָא֖וֹת בְּשִׁלֹ֑ה וְשָׁ֞ם שְׁנֵ֣י בְנֵֽי־עֵלִ֗י חָפְנִי֙ וּפִ֣נְחָ֔ס כֹּהֲנִ֖ים לַיקֹוָֽק: (ד) וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיִּזְבַּ֖ח אֶלְקָנָ֑ה וְנָתַ֞ן לִפְנִנָּ֣ה אִשְׁתּ֗וֹ וּֽלְכָל־בָּנֶ֛יהָ וּבְנוֹתֶ֖יהָ מָנֽוֹת:

מקשה אברבנאל, באמרו "ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה' "ויקשה למה לא זכר עלי שהיה הכהן הגדול מאחיו וזכר בניו לבד? ומה היה התועלת בהזכירו זה אצל עליית אלקנה מימים ימימה להשתחוות ולזבוח לה' צבאות בשילה? ולמה הכניסו בתוך ענין העלייה בין אמרו ועלה האיש ההוא מעירו וגומר ובין ויהי היום וגו':

 וזו תשובתו: ואמרו ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה', הוא להגיד, שעם היות שחפני ופנחס שני בני עלי היו במקדש, והיו לוקחים הזבח בחזקה ושוכבים את הנשים, כמו שיזכור אחר זה, הנה עם כל זה לא נמנע אלקנה מבוא שמה שנה בשנה להשתחוות ולזבוח, כי חשש לעבודת האל יתברך, ולא חשש לרשעת הכוהנים, לגודל צדקתו..

למד אלקנה מבוראו, אשר על אף זוהמת בני ישראל במצרים, לא נמנע מלגאול אותם. כך אלקנה בבואו לאושש את מקום המקדש בקרב עם ישראל, לא נמנע מכך בגלל זוהמת הכוהנים במקום , "לגודל צדקתו".

כך עשה גדול ישראל בבא בן בוטא, כשיעץ להורדוס לבנות מחדש את בית המקדש, (בבא בתרא ד, ראה תירוצי הגמרא שם) וכך נהגו חכמים לאורך בית שני, שלא נמנעו מלקחת חלק בעבודתו, למרות שהכהן הגדול היה לעיתים ריק שבריקים אשר קנה את הכהונה הגדולה בכסף.

דילמה כזו קיימת גם היום, בקרב אנשים יראי שמים, אם לשתף פעולה במשימה חשובה עם אנשים רחוקים מתורה ומצוות. אנשי אגודת ישראל מצאו דרך לשתף פעולה באופן חלקי. הם פועלים בכנסת ובוועדותיה, ונמנעים מישיבה בממשלה.

אולם, הממשלה הינה הביטוי המוחשי ביותר של הריבונות היהודית בארץ ישראל, ולכן חשובה פעולה בתוכה.

על חשיבותה של ריבונות יהודית בארץ ישראל, עמדו גדולי תורה בדורות שונים.

הרב סולובייצ'יק זצ"ל, חמש דרשות עמ' 88 :"רמב"ן כבר ניסח את האמת, שריבונות מדינית בארץ ישראל היא מיסודות של ירושה וישיבה. "שנצטווינו לרשת את הארץ... ואל נעזבנה ביד זולתנו מן האומות, או לשממה. אי אפשר לפרש אחרת את דברי רמב"ן"

 קדמו לו:

רבי יהושע מקוטנא, מגדולי המשיבים באירופה, השיב בשנת תרנ"א, לפני 128שנים: אמנם גם לפי דעת הרמב"ן שחשב זאת למצוות עשה, מכל מקום, בעיקר המצוה אינו אלא הירושה והישיבה כאדם העושה בתוך שלו, לכבוש ארץ ישראל שתהי' תחת ירושתנו, לא על ביאה ריקנית של עתה.

וכך כותב הרמב"ם בהלכות חנוכה: וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום, והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני. 

ורבי מאיר שמחה מדווינסק ב"משך חכמה" על התורה: והנה עיקר הנס היה לנצחון מלכות אנטיוכוס וישראל קבלו מלוכה מאתים שנה (רמב"ם ה' חנוכה רפ"ג) ולזכרון צריך להאיר נרות

ובספר כלבו סימן מה : יש טעם אחר בגמרא (לאי אמירת הלל בפורים) דהיכי לימרו הלל הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן רוצה לומר, שבאותו הזמן היו בגלות עדין תחת יד אותו רשע, ואין לומר הלל כי אם על הגאולה שלמה כגון יציאת מצרים ונס חנוכה שחזרה להם המלכות. (הכלבו הוא מחשובי ספרי הראשונים, ושם מחברו לא ידוע בברור . מצוטט בשו"ע 170 פעם.)

בשו"ת הלכות קטנות לרבי ישראל יעקב חאגיז .חלק א סימן רנא [בערך 1620] שאלה: העומדים בירושלים ת"ו אם יאמרו והביאנו לירושלם עיר קדשך. תשובה: זו היא ביאה ריקנית, ועל אחינו ג"כ אנו מבקשים 

עליו נכתב פירוש "הלכה רווחת לר' בן ציון אלקלעי טבריה 1888: "ביאה ריקנית" פירוש – כיון שאין לנו חלק ונחלה בארצנו, ועדיין יד זרים מושלת בנו – לא מקרי "ביאה"..."והביאנו לירושלים ..בשמחת עולם" – הכוונה לשמוח בארצנו שתהיה תחת ידנו".

הקמת מדינת ישראל הייתה נס התקופה. הרב סולובייצ'יק זצ"ל אמר בדרשתו לפני יהודים בארצות הברית, על החלטת האומות המאוחדות להקים את מדינת ישראל : "מבחינת היחסים הבין לאומיים, לא יכחיש אף איש, שתקומת מדינת ישראל במובן הפוליטי, הייתה התרחשות כמעט על טבעית ...מי שהסתכל אז בעינו הרוחנית, הרגיש ביושב ראש שניצח על הדיונים, והוא –הדוד. הוא דפק בפטישו על השולחן! ..אם פלוני –אלמוני פתח את הישיבה לא הייתה נולדת מדינת ישראל, אבל אם הדוד דפק בשולחן הנשיאות –התרחש הפלא. (מתוך "קול דודי דופק").

הצבעה על הנס שהתחולל כאן, אנו מוצאי גם בספרו של הפרופסור בני מוריס, 1948. בני מוריס בא מחוגי השמאל. ספרו עוסק בהצגת עובדות ללא כל פרשנות "על טבעית". וכך הוא כותב אודות הועדה שנבחרה על ידי האו"מ, לדון ב"בעית ארץ ישראל". 

"הרכב הועדה לא הרנין את לבם של מנהיגי ההסתדרות הציונית. שלושה מחבריה היו נציגי מדינות מוסלמיות. ושניים היו נציגי דומיניונים בריטיים ...הערבים לא חששו ביותר מפני תוצאות כינוסה של העצרת הכללית (של האו"ם) , נוכח חברותן של חמש מדינות ערביות באו"מ ולידן מספר מדינות מוסלמיות שתמיכתן מובטחת... הם ציפו לניצחון קל... החלוקה התקבלה ברוב דחוק של שני שליש... מה חולל את המהפך הקוטבי הזה שהיה כה בלתי צפוי? תשובה נחרצת לשאלה זו אין.... שם, פרק 2.

 אנשים מאמינים ישיבו את תשובת הרב סולובייצ'יק.

מצינו ב מסכת סוטה דף ה עמוד א: "א"ר יוסף: לעולם ילמד אדם מדעת קונו, שהרי הקדוש ברוך הוא הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני, (והניח כל אילנות טובות והשרה שכינתו בסנה)".

הקב"ה הוציא את ישראל ממצרים ביודעו שגם קורח דתן ואבירם ודומיהם- יצאו אף הם. והוא גם הביא להקמת מדינת ישראל, למרות שידע מי יהיו בין הנמנים על "ראשיה שריה ויועציה". על כן, גם כל השוללים את המדינה מן הסיבות הנזכרות, חייבים לקבל את דין קונם ולפעול אתו. יהיו צדיקים כמוהו.