יותר מסורתי, יותר דתי, יותר ימני – ופחות חילוני

אמנון שפירא לשעבר מזכ"ל בנ"ע וכיו"ר 'מעלה', המרכז לציונות דתית על התהליכים בציונות הדתית.

אמנון שפירא , ט"ז בחשון תש"פ

דעות אמנון שפירא
אמנון שפירא
צילום: ללא קרדיט

השבוע פרץ לתקשורת "מחקר חדש" הטוען לחילון גדול, כביכול, בציונות הדתית. אלא שהנושא נבחן, וחזר ונבחן, בשנים האחרונות, והתוצאות מראות להיפך, כי אדרבא, קיימת התחזקות דתית.

להלן אציג בקצרה שמונה מחקרים בלתי תלויים זה בזה, שבדקו תחומים שונים, במינוח מגוון, ושהגיעו לתוצאות שונות זו מזו, אבל בהצטברותם – הם מגיעים למסקנות דומות. ארבעת הראשונים יציגו מחקרי 'חילון' בתוך הציונות הדתית; החמישי ידון ב"דתיים-הלאומיים" כקבוצה; ושלושת האחרונים ידונו בנוער הישראלי הכללי.   

1. לסלוי-בר לב,  1999

ב-1990 נערך "המחקר המקיף ביותר על החינוך הממלכתי הדתי" (מתי דגן, להלן, עמ' 170): ד"ר לסלוי ופרופ' בר-לב חקרו את כל תלמידי י"ב בחינוך הדתי לסוגיו. לאחר 10 שנים, ב-1999, נערך מחקר נוסף, מדגמי, עם שאלות זהות לקודם, גם הוא בקרב תלמידי י"ב בחמ"ד. התוצאות הראו, כי בתש"ן הגדירו עצמם כדתיים (באחוזים): 71 מהבנים, ו-76 מהבנות.

בתשנ"ט הגדירו עצמם כדתיים 73 מהבנים ו-80 מהבנות. מסקנה: עלייה מתונה באחוז התלמידים הדתיים. במחקריו אלה של מוטי בר-לב ז"ל גם התברר יתרון הבנות על הבנים: לטענתו המוכחת, "בנות יותר דתיות מבנים", ומחקרים נוספים גילו, שהתופעה היא עולמית. 

2. מתי דגן, 2006

ד"ר מתי דגן ז"ל, בהיותו ראש החמ"ד, ניתח בספרו החינוך הציוני-דתי במבחן הזמן... (2006), את החינוך הממ"ד לדורותיו. דגן מציג בכאב את מחלוקת חז"ל: "בית שמאי אומרים: אל ישנה (=יְלַמֵד) אדם אלא למי שהוא חכם ועניו ובן אבות ועשיר, ובית הלל אומרים: לכל אדם ישנה, שהרבה פושעים היו בהם בישראל ונתקרבו לתלמוד תורה ויצאו מהם צדיקים, חסידים וכשרים" (אבות דרבי נתן, פ"ג).

דגן מציין בכאב לב גדול, כי "הערכותיהם של בית הלל לגבי האוכלוסיות הפושרות והלא דתיות, מתקיימות היום בפועל. על אף עמדה ברורה זו, חלק מן הציבור התורני [בימיו, ולצערי גם בימינו, א.ש.] עדיין ממשיך לדגול בדרכם של אנשי בית שמאי".

לטענתו, בעוד שהחילון בציונות הדתית בדור הקודם נאמד ב-22% בערך, הרי באוכלוסיית החמ"ד כיום "קיימת קבוצה גדולה של תלמידים – המוערכת בשיעור של 30% בקירוב – שמקורה בבתים מסורתיים וחילוניים" (עמ' 170). כלומר, "הנתונים המחקריים שפורסמו מוכיחים, שיותר תלמידים חילוניים נכנסים לחינוך הדתי בהשוואה לשיעור החילוניים בין הבוגרים, דבר המעיד על הצלחת החינוך הדתי... של תלמידים חילוניים ומסורתיים" (עמ' 219).

בשעתו, שאלתי את דגן כך: "מדבריך עולה, שעל כל בן או בת שהציונות הדתית "מפסידה" לחילוניות, היא "מרוויחה" ממנה 1.3 בנים או בנות"? ותשובתו הייתה חיובית מהדהדת. מסקנתו, שמוסדות החמ"ד הם "התנועה הגדולה בעולם של חזרה בתשובה".

אמנם, לפי מחקר מטריד שהציג מתי דגן (אגוזי, 1981), "יותר ממחצית בתי הספר הדתיים מוגדרים כטעוני טיפוח, בעוד שבחינוך הממלכתי רק 11 מביה"ס הם כאלה" (עמ' 165). כלומר, החמ"ד קולט מראש אוכלוסיות יותר חלשות סוציו-אקונומית, ולתופעה זו ממילא השפעה שלילית בנושא החילון.   

3. 'קֹהֶלֶת' 2017

ב-2017 פרסמו ד"ר מיכאל שראל, ראש פורום 'קֹהֶלֶת לכלכלה' ועמיתיו, מחקר על השאלה: "האם מתקיים מעבר נטו של פרטים בין קבוצות הדת השונות בישראל"". הוגדרו חמש קבוצות: "חרדים, דתיים, מסורתיים-דתיים, לא דתיים, חילוניים". במחקר הוצגו מעברים מגיל 15 ומעלה, ונותחו תחזיות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס). באשר ל"דתיים" – הסקר התייחס לשנים 2015-2013, ויש בו תיאורי מגמה, שהם:

א) "בקבוצה שנסקרה ב-2009, "בקרב החילונים – מעל 20% לא היו חילונים בבית הוריהם (בגיל 15). בקרב 20% אלו רובם הגדול היו מסורתיים ומיעוט מהם היו דתיים" (עמ' 13).

ב) "בעמודה המייצגת את קבוצת הדתיים ניתן לראות שהייתה כניסה לקבוצה זו בעיקר מקבוצת המסורתיים" (עמ' 13). 

ג) בקבוצה ה'דתית' עולה, ש-30% ממנה לא גדלו בבית דתי (בגיל 15).

ד) "יתכן שממצא זה מרמז על שוני בין-דורי: בעוד שבני הדור המבוגר נטו להפוך לפחות דתיים, בני הדור הצעיר נטו להפוך ליותר דתיים" (עמ' 15).

4. עידו ליברמן, 2018 

ד"ר עידו ליברמן הוא מרצה וחוקר בחוג לסוציולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי, ומנהל מדעי של מכון 'מסקר' המתמחה במחקרים בציונות הדתית. אשתקד פנה רפי קפלן, מנכ"ל "מעלה - המרכז לציונות דתית" אל ד"ר אברהם ליפשיץ, יו"ר החמ"ד, ושניהם הציעו לד"ר ליברמן לבחון לעומק את סוגיית החילון.

ואכן, מחקרו בחן בקרב 1500 בוגרי החמ"ד את תהליכי ההתבגרות בעשר השנים הראשונות שלאחר סיום ביה"ס, ותוצאות המחקר, המורכב והמעודכן ביותר ל-2018 – הוצגו בתמצית ב'מוצ"ש' מקור ראשון, כ' בטבת, 28.12.18. מחקר זה מאשר – בהכללה – את העמדה האופטימית שבה פתחנו, וזו תמציתו: 

הסקר בחן את כל סוגי בתי הספר, וכצפוי, יותר בנים 'יוצאים בשאלה' (18%) מאשר בנות (10%), וממוצע ה'יוצאים בשאלה' הוא 14%. הסיבות ל'יציאה בשאלה' מגוונות: רוב הנשאלים (53%) טענו, כי הסיבות הבולטות הן "דתיות נוקשה", "אדישות וחוסר עניין בדתיות", "רצון לחוות את החיים המודרניים" ועוד.

סיבות אחרות הן "תיאולוגיה ופילוסופיה", "מערכת החמ"ד", ואף ה"משפחה". לפי הסקר, 85% מן התלמידים באו מבית דתי [ומשתמע בעקיפין, שרק 85% מהתלמידים הנכנסים לחמ"ד הם דתיים מלכתחילה], ואילו 15% באו מבית מסורתי או חילוני [ומשתמע בעקיפין ש-15% מתלמידי החמ"ד מלכתחילה אינם מוגדרים 'דתיים'].

לסיכום המחקר, תופעת הדתל"שיות מוערכת ב-14%, עם ירידה בדתל"שיות בין המחזורים הוותיקים יותר (2014-2006) שבהם יש תופעת חילון של כ 15% לבין המחזורים הצעירים (2017-2015) שבהם יש רק כ 10%. אמנם, כיוון שהמחזורים הצעירים עדיין בתהליכי התבגרות, ייתכן כי אחוז החילון שלהם יעלה מעט.

5. תמר הרמן, 2014 

פרופ' תמר הרמן, מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, פרסמה ב-2014 מחקר שלא עסק ישירות בחילון, אלא במעמדם של ה"דתיים-הלאומיים" בישראל. לפיו, 22% מהיהודים בישראל דיווחו כי הם משתייכים “במידה רבה” או “רבה מאוד” למחנה הדתי-לאומי, ו"נתון זה הוא אחת ההפתעות הגדולות של המחקר, בעיקר על  רקע ההערכות הקודמות באשר לגודלו של מחנה זה, שעמדו על כ-10% מהאוכלוסייה היהודית... נתון זה מבטא לדעתנו את התקדמותו של מחנה זה למרכז הבמה החברתית בישראל ואת הפיכתו למוקד התייחסות זהותית-ערכית מעל ומעבר לאורח החיים ההלכתי-אורתודוקסי".

לפי הגדרת עצמם עולה כי 31% מתוכה מגדירים את עצמם דתיים־לאומיים, 6% חרד"לים/תורניים ו-12% דתיים/ליברלים/מודרנים". האחרים הם 24% מסורתיים־דתיים, 9% מסורתיים לא־דתיים, 11% חרדים, ו 3% חילוניים.

6. תנועות הנוער, 1999 

ב-1999 פורסם מחקר-עומק רחב מאוד ביזמת משרד החינוך על תנועות הנוער בכלל ("חולצה כחולה ..."), שלא היה לו כל קשר לחילון, ונועד "לבחון את ההיבטים החברתיים הקשורים בתנועות הנוער ואת מעמדן בחברה הישראלית, כפי שאלה נתפשים ע"י בני הנוער עצמם". המחקר בוצע בידי פרופ' רינה שפירא מאוניברסיטת ת"א, ופרופ' חיים אדלר מהאוניברסיטה העברית, והקיף מדגמית של 100 בתי"ס, חילוניים ודתיים; השתתפו בו 2300 תלמידים, ונבחנו בו עולם הערכים של כל תנועות הנוער, מימין ומשמאל, ביחס לעצמן וביחס לחברה הסובבת.

מהמחקר עלה במובהק, ואגיד זאת בעדינות, כדי שלא אכשל ביוהרה, שהתנועות הדתיות-הימניות עולות, בכל פרמטר חברתי שנבחן, על  החילוניות-השמאליות, ו'בני עקיבא' עלתה על כולן באופן מובהק כל כך, עד שהחוקרים ציינו בפליאה, שיש צורך בדיון מיוחד כדי לפצח את "העוצמה החינוכית הניכרת כל כך, המסתמנת בנתונינו לגבי תנועת בנ"ע" (עמ' 25).

בגרף מסכם (עמ' 21), מוצגים תריסר קריטריונים המבטאים עמדה ערכית ביחס לכלל החברה בישראל, מ'זהות ישראלית' ועד 'קליטת עליה', ובכולם צוין, ש"גוש הימין" הוא בעל נכונות גדולה יותר לפעול. כך בסעיף "קליטת עליה במחיר פגיעה ברמת החיים", שבו המסקנה, כי "ימניים יותר – מגלים נכונות רבה יותר".

לסיכום ביניים: חמש הערות (א.ש.) על החינוך הלא-פורמלי 

א) דני הירשברג, מזכ"ל בנ"ע הקודם, סיפר, כי בכנסת הקודמת ארבעים (40) ח"כים היו בוגרי בנ"ע (מאלי ישי ועד איתן כבל ובוז'י הרצוג), ולפני "שבת הארגון" הופיע בכנסת עם חולצות התנועה, וכולם שמחו ללבשן ולשיר יחד "יד אחים"; ללמדנו על מקומה ההולך וגדל של הציונות הדתית בכלל החברה הישראלית.

ב) אמנם המחקר לעיל עסק בתנועות-נוער, אבל כיוון שהללו מתחנכים בחינוך הפורמלי, נוצרה ממילא – ומבלי שהחוקרים התכוונו לכך – השוואה ערכית בין מערכת החמ"ד ומערכת החינוך הכללית בישראל, וזו בלטה לטובת החינוך בחמ"ד, ובמובהק.

ג) גם המחקר הראשון לעיל (לסלוי-ברלב, 1999) כלל סעיף השוואתי בין החמ"ד ובין החינוך הממלכתי, ובו נחקרה 'ערכיות' כמו רמה מוסרית, עזרה לזולת וגיוס לצבא. ומסקנתו: "נראה, כי החמ"ד זוכה ליתרונות בתחומים הערכיים, הלאומיים והחברתיים" (עמ' 178). עולה, ששני מחקרים בלתי תלויים זה בזה, ופורסמו באותה שנה (1999), הגיעו לתוצאות דומות.

ד) לפני שנה נערך טקס הוקרה לתורמי-כליות בעמק בית שאן (בו הקיבוץ הדתי הוא במיעוט] והתברר, שעשרה מתוך עשרה תורמי כליות הם דתיים. תופעה דומה ארצית, בתחומי-נתינה קרובים – ידועה; ואני שוב מתפלל שלא נחטא ביוהרה.

ה) סקר אחרון של אחוזי הגיוס לצבא בתיכונים מלמד, ש- 8 מתוך 10 בתי"ס ראשונים בארץ היו דתיים; ועם זאת, ולפי הידוע לי [וזאת בהכללה, א.ש.) – אין בנוער הדתי-לאומי מיליטריזם ולא לאומנות.       

7. "ידיעות אחרונות", 2017 

במאי 2017 פורסם מחקר "גדול במיוחד", ובו 1264 נבדקים, של 'ידיעות אחרונות', בידי ד"ר מינה צמח, ד"ר רובי נתנזון וד"ר דליה שינדלין; מחקר, שבדק את עמדותיהם האישיות והלאומיות של בני הנוער הכללי, מטעם מרכז מאקרו לכלכלה מדינית וקרן פרידריך אברט בישראל, לאורך 18 שנה. וזה, בסדרת מחקרים החל מ-1998 שמטרתם לבחון את עמדות הנוער (גילאי 15־18) והצעירים (21־24) בישראל, וגם לבחון כיצד כל דור שונה מקודמו.

המחקר מלמד, שהנוער בישראל נעשה חילוני פחות, דתי יותר וימני יותר: ד"ר נתנזון: "העובדה שזו הפעם הראשונה שמתקיים בארץ מחקר בהיקף כל כך גדול מאפשרת לא רק לבחון את עמדות הנוער והצעירים לאורך זמן, אלא גם לסייע למקבלי ההחלטות לעצב מדיניות שתתמודד עם התהליכים האלה". או: "העבודה עם נתוני העבר מאפשרת לנו ללמוד כיצד בני הנוער של אתמול, [שהם] המבוגרים של היום, ניתנים להשוואה עם האנשים שהם כעת המנהיגים של מחר" (ד"ר שיינדלין).

ממצא בולט במחקר הוא שהאוכלוסייה הצעירה היהודית הפכה לדתית יותר. על השאלה, "איך אתה מגדיר את עצמך מבחינה דתית"?  שני סקרים בהפרש של 18 שנה, מ-1998 ועד 2016, הראו כך: פחות חילוניים (ירידה מ-49% ל-40%; מיעוט במדינה), יותר מסורתיים (עלייה מ-29% ל-35%), יותר דתיים (עלייה מ-9% ל-10%),  ויותר חרדים (עלייה מ-9% ל-15%).

על פי עורכי המחקר, הסיבה להתקרבות לדת נובעת לא רק מהילודה: "גם הנסיבות הסביבתיות משפיעות. באווירה החברתית והלאומית שנוצרה בישראל בשנים האחרונות, עולה הצורך להגדיר את הזהות העצמית, במיוחד בקרב הצעירים. החילונים צריכים לקבל יותר מדי החלטות, והנטייה לדת מעניקה עוגן וביטחון ומקלה את תחושת הבלבול שמאפיינת את הגילים האלה בעולם כולו" (ד"ר נתנזון).

וכן: "הצעירים של היום מתנהלים בעולם שבו הערכים מכוונים פחות, וצריך לדאוג לעצמך ולהסתדר לבד בקריירה, בחיים ובמיקום הלאומי. זה מביא לתחושת ריקנות וחוסר ודאות, וכשפונים לדת, הערכים מוגדרים יותר, המטרות ברורות ויש תחושה של יד מכוונת. בנוסף לכך, בישראל, יותר מכל מדינה אחרת בעולם, הנטייה לדת משתלבת עם הנושא הלאומי. במצב הביטחוני המעורער יש לא מעט בני נוער ששואלים את עצמם על זכות קיומנו פה, וגם לשאלה הזאת הדת נותנת תשובות מאוד ברורות".

באשר לפנייה הפוליטית ימינה: על פי עורכי המחקר, התנועה לכיוון הימין החלה באינתיפאדה השנייה. כך ב־2016, 67% מהצעירים היהודים הגדירו עצמם כימנים (לעומת 48% ב־1998), 16% כשמאלנים (לעומת 32% ב־1998), ואנשי המרכז מהווים כ-10%. המגמה: הנוער היהודי הפך דתי יותר וגם ניצי יותר.

8. לביא-אדלר, 2019

במחקר שפורסם בתחילת 2019 בידי ד"ר נועה לביא, ראש החטיבה לתקשורת פוליטית במכללה האקדמית ת"א-יפו וד"ר אירית אדלר מאוניברסיטת ת"א, נחשף, כי הצעירים בישראל מצביעים למפלגות יותר ימניות, כמגמה מתמשכת לאורך השנים, מ-2008 ועד 2016. המחקר מלמד, כי 64% מהצעירים הישראלים הצביעו למפלגות ימין, וזאת, כאשר בקרב בני ה-55-30 רק 55% הצביעו לאותן מפלגות. הסקר מראה כי בדומה למדינות מזרח אירופאיות כגון ליטא, הונגריה, צ'כיה ופולין – הישראלים הצעירים מגדירים עצמם יותר ימניים ויותר דתיים. ד"ר לביא ציינה את העובדה שמדינות אלו בשנים האחרונות הפכו לחברות של ישראל. 

ולבסוף, ה'חילון' בעם היהודי נולד עם האמנציפציה וההשכלה, כאשר רבני מזרח אירופה ראו בהשכלה איום ולא אתגר. והם טעו והטעו, וגרמו לדור הצעיר שימאס בדת ויחצה את הקווים, אל הרוסית ואל המדעים: "כֻּלָּם נָשָׂא הָרוּחַ, כֻּלָּם סָחַף הָאוֹר, שִׁירָה חֲדָשָׁה אֶת בֹּקֶר חַיֵּיהֶם הִרְנִינָה... בָּדָד נִשְׁאַרְתִּי, וְהַשְּׁכִינָה אַף הִיא כְּנַף יְמִינָהּ הַשְּׁבוּרָה עַל רֹאשִׁי הִרְעִידָה" (ח"נ ביאליק, "לבדי"). "כנף ימינה השבורה של השכינה" היא ביטוי טראגי לחילון הגדול שסחף את הנוער היהודי, שהפך ברובו מדתי לחילוני. 

אחד מגדולי הדור שניסה לעמוד בפרץ היה הרב יעקב ריינס זצ"ל, מייסד "המזרחי", שהקים ישיבה מתוקנת בה שולבו לימודי חול: "תורה ומדע", בעיר לִידָה, פולין 1905. למרבה הצער, ההתנגדות החרדית גברה, והרבים הטועים ניצחו את המעטים, הצודקים. הישיבה נסגרה, והחילון פרח. לעומתו, זכה הרב מ"צ נריה זצ"ל, וישיבת 'בני עקיבא' שהקים בכפר הרא"ה (1939) הייתה אבן פינה למפעל מבורך של ישיבות קטנות וגדולות (קדמה לה ישיבת 'אלמה', 1936, ששילבה לימודי קודש בחול, בעוד הרב נריה ביקש לימודי קודש בלבד, כשלימודי החול נוספו מאוחר יותר). 

אמנם, בפרספקטיבה היסטורית הרבנים ריינס ונריה אחרו שניהם במאה שנים, לפחות. אילו זכינו ושניהם היו פועלים באירופה בתחילת המאה ה-19; ואילו זכינו והחרדים היו משכילים לראות נכוחה, ולא היו שוללים את ההשכלה ולא מאוחר יותר את הציונות, יכולנו להציל חלק מיהדות העולם, ולא רק מחילון. לכן, כמה מטריד, שלאחרונה בא חוג "חותם" החרד"לי ומבקש להסיג אותנו לאחור, בערערו על לימודי המדע ועל ההשכלה. 

אינני בא לטעון לאידיאליזציה של החינוך הדתי, ועם כל התקדמות החמ"ד – עדיין יש, ותמיד יהיה, מה לתקן. אבל, כמי שגדל בת"א של שנות החמישים, זכורני היטב איזה חילון אדיר היה אז ("דרוס כל דוס"), ולכן ההשוואה בין מה שהיה אז לבין מה שמתפתח היום, הוא כמעט בלתי נתפס – לטובה, ומקור לשמחה. 

החינוך בציונות הדתית בנוי על שלוש רגליים המעצימות זו את זו: מערכת חמ"ד, תנועות-נוער, ומערכת תורנית גבוהה של ישיבות, מכינות ומדרשות, לבנים ולבנות. שלוש רגליים – איתנות וחזקות –  שבונות את הציונות ואת המדינה כולה. מי יגלה עפר מעיניו של הרב י"י ריינס ויראה בהתגשמות חזונו – תורה, השכלה ומדע בבית אחד, בדרך לתיקון עולם!