אילן אילן

בעיצומם של ימי החנוכה צפוי להיערך כנס שאין די מילים חריפות לגנותו. מכתב פתוח לחברי הסגל האקדמי באוניברסיטת בר אילן

דודי וכטל , כ"ז בכסלו תש"פ

כבר מראשית העת החדשה היוו מוסדות החינוך להשכלה גבוהה, האוניברסיטאות, מופת של ערנות מוסרית, מלחמה בשחיתות, התנגדות לדיכוי ומאבק במעמדות החברתיים.

הקמפוסים היו בית גידול של מחאות חברתיות, מהן יצאו מהפכות, שם לימדו ולמדו איך לחשוב מחוץ לקופסה, כיצד לא לקפוא במקום, להתאבן ולהפוך לא רלוונטי. 

המחקר המדעי, מלבד מה שקידם את העולם מבחינה חומרית ושינה ללא היכר את איכות החיים של כמעט כל בני האדם, הוא גם זה שנשף בעורפו של הקיבעון המחשבתי והמוסרי, היטיב עם בני האדם והפך את העולם למקום צודק יותר, טוב יותר ובטוח יותר.  

לצערנו הרב, בשנים האחרונות, לא רק שנדם קולן של האוניברסיטאות ביחס להתדרדרות התרבותית שמביאה איתה התפיסה הפוסט מודרנית – פירוק הזהות הלאומית, פירוק הזהות המשפחתית ופירוק זהותו של היחיד ועוד, לא רק שהן כבר מזמן אינן נושאות בשורה של העלאת הרף המוסרי בחברה,  של שאיפה לצדק ותיקון העולם, הן עוד הפכו להיות נושאות הדגל של המחלות התרבותיות הקשות ביותר. 

עוולות שבעבר היו נחלתם של יחידים גסים וחומריים, השוליים המביישים של החברה האנושית, בשנים האחרונות זוכות לחיזוק אידיאולוגי ומתעטפות בכסות מוסרית באדיבותה של האקדמיה. היצרים השפלים ביותר, אלו שכל אדם הגון, מוסרי ובעל שכל, היה שומר את עצמו מליפול ברשתם, זוכים לעדנה, מתעטרים בשמות מדעיים ואקדמאיים, הופכים להיות מושא למחקר ודיון פילוסופי וכך מתכבסים להם ומקבלים אישור לבוא בקהל. 

הזנות הפכה לאהבה, הסטייה היא רק אופציה אחת מני רבות והאגואיזם המוחלט הוא בכלל מימוש עצמי.  

כה הולך העולם האקדמי ושוקע, מאבד מיושרו האינטלקטואלי, ערכו וחינו. והדברים ארוכים ואין כאן המקום להאריך.  

במשך שנים היו שחשבו ש'אחות לנו בבית המלך', אוניברסיטה דתית שְמה. מקום בו המחקר המדעי יכול ללכת יד ביד עם האמונה בשם ה', לימוד התורה, קיום המצוות וכל אורחות היהדות הנאמנה. לצערנו הרב, לא 'אחות' לנו כי אם 'צרה', 'צרת צרתה', צרה צרורה. אם התמיהה על כלל החוגים האקדמאיים בעולם הינה גדולה, התמיהה על ה'אוניברסיטה הדתית', אוניברסיטת בר-אילן, גדולה על אחת כמה וכמה. 

היום, בעיצומם של ימי החנוכה לא פחות ולא יותר, צפוי להיערך כנס שאין די מילים חריפות לגנותו. 

"ביקור של קוקסינל בתל אביב"; "ציוני דרך להט"בים בישראל"; "דילמות של פלסטינים להט"בים תחת דיכוי כפול"; "אהבה להט"בית ואקטביזם". כל אלו הינם רק חלק מכותרות ההרצאות הצפויות ב'כנס האקדמי' המדובר. 

תחת כסות אקדמית, בוחרת האוניברסיטה בה אתם חברים, לעודד נורמות התנהגות וחיים המבזות לא רק את תורת ישראל, כי אם גם את המוסריות האנושית הפשוטה הנוהגת אצל כל בני האדם. 

ביחס לטענות ולמחאות כנגד קיומו של הכנס, פרסמה האוניברסיטה בה אתם משמשים חברי סגל הודעת הבהרה שנחתמה במילים: "כידוע, המשימה המרכזית של האקדמיה היא לחקור ולשאול שאלות בכל תחומי הדעת". 

גם לנו ישנן מספר שאלות – האם אוניברסיטת בר אילן יצאה מדעתה? האם הרצון לקבל מקום של כבוד בקהילה המדעית הנאורה לא יצא לגמרי מפרופורציה? 

מבט חטוף על שמות ההרצאות בכנס והצצה בתמונה המעטרת את פרסומו, מלמדת שהוא הכול מלבד כנס מחקרי ומדעי. מי שרוצה לחקור סטיות מיניות, ודאי מתוך כוונה למצוא להן דרכי טיפול וריפוי, ראוי שלכל הפחות יציין זאת במפורש בהזמנה לכנס אותו הוא עורך. מכבסת המילים הלועזיות והכותרות הטריקיות והעוקצניות כלפי תפיסת העולם השמרנית, ודאי אינן עומדות ב"קריטריון המדעי", כפי שתורץ בהבהרת האוניברסיטה אליכם, חברי הסגל האקדמי. אין כאן לא מחקר ולא מדע, לא קידמה ולא עזרה לחברה, אבל יש כאן חרפה, בושה וכלימה – שטיפת מוח ליברלית וחינוך מחדש תחת אצטלה אקדמאית. 

אחינו, חברי הסגל היקרים,

היכן נעלמה לה הכפירה בכל מה שמקובל ומורגל? כיצד זה ויתרנו על הזכות לחשוב מחוץ לקופסה ובמקומה בחרנו ללכת שולל כמו עיוורים אחרי כל הנחות היסוד והשקפות העולם של האוניברסיטאות באירופה ואמריקה? האם כל מה שיש ברשותנו זוהי היכולת לגרד עצמות משולחנם המלוכלך של האומות האחרות?

מדוע לא נשמע קולכם, קול ישר ושפוי, פשוט והגון, אינטלקטואלי ומוסרי? 

ההפגנות, הגינויים והמחאות אותן זכינו לראות עד כה, צריכות להיות רק קצה הקרחון של ההתקוממות שראוי שתבוא כנגד ההתדרדרות המוסרית והשפלות אליה הגיעה אוניברסיטת בר אילן. מלבד מה שאת שמו של הרב מאיר בר-אילן היא מכתימה ומביישת, היא גם במו ידיה כורתת את הענף עליו היא יושבת ומאבדת את זכות קיומה כאוניברסיטה דתית.

רב לכם שבת על הגדר. אנו קוראים לכם ליטול חלק במחאה כנגד מה שהוא ביזוי והשפלה של תורת ישראל, חרפה וכלימה של המוסר האנושי הפשוט. מחובתם של אנשי הרוח שלא להסתפק בהרצאות מול תלמידים, ופעמים שעליהם להרים קול כנגד השקיעה החומרנית, איבוד הזהות האנושית וויתור על מעלת האדם. כוחכם רב, לטובת כלל החברה אנא עשו בו שימוש.