ככה מחנכים
ככה מחנכים

"אתה זוכר שהיית המורה שלי בכיתה לפני בערך 40 שנה?" פנה אדם כבן חמישים לאיש מבוגר, בשנות השמונים לחייו. "לא, אני לא זוכר", השיב המבוגר והחזיר שאלה לצעיר: "תגיד, מה אתה עושה בחיים?", הצעיר השיב: "מורה, כמו שאתה היית. אתה יודע למה בחרתי בהוראה?". "למה?" תהה המבוגר. "בזכות מעשה שקרה לי איתך כשהיית המורה שלי", השיב הצעיר.

"יום אחד הגיע לכיתה ילד עם שעון יפה. כולם התפעלו וקינאו בו. כשהגיע זמן ההפסקה, שכח הילד את השעון על השולחן ויצא מהכיתה. כשחזר, גילה שהשעון נעלם. הוא הצטער מאוד ופנה אליך בדמעות. כשחזרו כולם לשיעור, ביקשת מהילדים לשבת ואמרת: 'מי שלקח את השעון שיחזיר'. אף אחד לא זז. אז אמרת: 'טוב ילדים, כולם לעמוד ליד הקיר בעיניים עצומות'. עברת מאחד לאחד ובדקת לנו את הכיסים, עד שהגעת אליי ומצאת את השעון אצלי בכיס".

"קפאתי במקומי, ציפיתי לבזיון גדול. אבל לא. לקחת את השעון, התיישבת חזרה בכיסא ואמרת: 'ילדים, דעו לכם שזה שלקח את השעון הוא לא גנב, הוא נכשל ומעד באופן חד פעמי וצריך לתת לו את האפשרות לתקן. באמת התמלאתי חרטה על המעשה הנחפז, והבחירה שלך לא לבזות אותי לפני כולם החייתה אותי. אבל בכל זאת, חיכיתי לשיחת המוסר שתבוא באופן פרטי. הסתיים היום, עבור שבוע, עבר גם חודש, ולא שמעתי אף מילה אחת על המקרה. כל כך התפעלתי מהגישה שלך, שהחלטתי שאם זה הכוח של מורה - גם אני רוצה להיות מורה".

"נו", אמר המורה הצעיר למורה המבוגר, "עכשיו אתה זוכר שאני הילד שלקח את השעון?". המבוגר היישיר מבטו ואמר: "לא!". הצעיר השתומם: "איך יתכן, הרי ראית אותי?!". השיב המבוגר: "מה פתאום. גם אני עצמתי את העיניים, בכדי לא לדעת מיהו התלמיד שלקח את השעון, ולא לקבל רושם רע על אותו ילד שטעה ומגיעה לו ההזדמנות לתקן".

נמצאים אנו בחג החנוכה, שהוא גם מלשון חינוך. אמר פעם הרבי מליובאוויטש: פעולת החינוך צריכה להיות מתוך אהבה וקירוב. רואים במוחש שחינוך מתוך אהבה גלויה מצליח יותר מחינוך מתוך יראה ופחד. בכלל, יש להימנע מלהפחיד ילד, כדי שיוכל לחיות את חייו ולנצל את כוחותיו מתוך מנוחה, שלווה, שמחה וטוב לבב.

שבת שלום וחנוכה שמח,
הרב שמואל רסקין
בית חב"ד קרן אור בודפשט