המונופול של יוסף והתאגידים של ימינו

תניה רגב , ד' בטבת תש"פ

יהדות Google's headquarters in Silicon Valley
Google's headquarters in Silicon Valley
צילום: עצמי

קל להביט ממרחק של אלפי שנים על מהפכת הריכוזיות השלטונית שיצרו פרעה ויוסף במצרים העתיקה, ולומר 'אבל אצלנו זה לא כך' -  אנחנו חיים בדמוקרטיה, שיש בה הגבלות והסדרים, הנחות תשתית בנוגע לחירות האדם, וזכויות דוגמת זכות הציבור לדעת או זכותו להעביר ביקורת.

אלא שבעצם אנחנו חיים בעידן של ריכוזיות עצומה, בממדים שטרם עלו על במת ההיסטוריה, ובדיוק כמו חקלאי מצרים – אנחנו משתפים עם ריכוזיות זו פעולה מרצוננו המלא והחופשי. חופשי לכאורה. אבל נתחיל רגע מההתחלה.

באחד הפסוקים החותמים את פרק מ"ז בבראשית מצהיר יוסף בפני העם המצרי: "הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת-אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה" (פסוק כ"ג). שיעבוד האדמות והאנשים והפיכתם לאריסים המעלים מס קבוע למלך פרעה הוא פרי של תהליך ארוך והדרגתי, שהתחיל עוד בשבע שנות השובע בהן אגר יוסף "בָּר כְּחוֹל הַיָּם, הַרְבֵּה מְאֹד--עַד כִּי-חָדַל לִסְפֹּר, כִּי-אֵין מִסְפָּר" (פרק מ"א פסוק מ"ט). שנות הרעב הכבד לא אחרו לבוא וחקלאי מצרים נתנו ליוסף את כספם, את המקנה אשר בידם ולבסוף את אדמתם ואת 'גוויתם' כלשון הכתוב, על מנת לשבור אוכל.

במילים אחרות, אנשי מצרים מוכרים את חירותם על מנת להתקיים – ואכן הפעולה הראשונה שעושה יוסף לאחר השלמת תכניתו היא להעביר את האנשים ממקום אחד למשנהו תוך ניתוקם מהנכס החשוב ביותר בו  מחזיק כל אדם בתקופת המקרא – נחלתו. פיסת קרקע שאיננה רק משענת כלכלית אלא משמשת כעוגן זהותי ראשון במעלה. 

מה מקומם של פסוקים אלה שאין להם דבר עם קורות יעקב ובניו ושאינם מקיימים זיקה לתולדותיו של עם ישראל? לשאלה זו תשובות מספר. אחת מהן מבקשת להצביע על פרק מ"ז בבראשית כעל תמונת ראי לתפיסה הכלכלית-חברתית שתעלה מבין פסוקי התורה בחומשים הבאים.

כך, בניגוד לרפורמה שהנהיג יוסף במצרים, אותה הוא שם "לְחֹק עַד-הַיּוֹם הַזֶּה" כדברי הכתוב, בתורה מתגלה גישה שונה בתכלית. ראשית, לכל אדם יש זכות לנחלה, זכות הנשמרת לו גם לאחר שירד מנכסיו. שנית, אדם איננו יכול למכור את עצמו לצמיתות ולוותר על חירותו, יתירה מכך – פשע של מכירת אדם לעבדות בכפייה דינו מוות.

זאת ועוד, התורה איננה מסתייגת רק מן האפשרות של ריכוז ההון בידי קבוצת אנשים קטנה, היא אף מבטיחה כי הכוח הנתון בידי השלטון ימותן ויפוזר: על המלך הישראלי חלות הגבלות שונות, ולצדו מתפקדים הנביא, הכהן והשופט, שביכולתם לבקר את פעולות המלך, להגבילן או לאשר אותן. בניגוד לגישות הכלכלית-חברתית והשלטונית במצרים העתיקה, מבקשת התורה לחתור לחברה בה אין אליטה מצומצמת המשתלטת על אמצעי הייצור והממון והמרכזת בידה עצמה כה רבה. 

קל לטעון כי הדמוקרטיה המערבית קרובה מאוד לתפיסה העולה מבין פסוקי התורה, תפיסה הדוגלת בפיזור מוקדי הכוח, והמסדירה זאת באמצעות מנגנונים שונים דוגמת הגבלת שכר הבכירים – בהקשר החברתי-כלכלי, או חלוקה לשלוש רשויות – בהקשר השלטוני. אלא שלצד המנגנונים הללו מתקיים בעשור האחרון תהליך שהביא לריכוז הכוח בידי חמש חברות ענק, תופעה שההיסטוריה האנושית טרם הכירה.

עלייתן המטאורית של פייסבוק, גוגל, אפל, אמזון ומייקרוסופט יצרה מונופול בתחום הממון ובתחום הידע. תאגידים אלה ייצרו בועה של עושר וממון, הממוקמת בעמק הסיליקון והמושכת אליה את טובי המוחות בעולם. אלא שהבעיה האמתית היא ריכוז הידע העצום שהחברות הללו מחזיקות בו, כך לגבי כל אחד מאיתנו כאדם פרטי, אך גם לגבינו כחברה: ידע עמוק הנוגע לפעילות הכלכלית, הפוליטית או החברתית שלנו.  כל זאת בהיקף חסר תקדים בתולדות המין האנושי.

בעת האחרונה מתחילות לצוף על פני השטח פרשיות המלמדות על השימוש הנעשה בידע הזה. בראש ובראשונה – המניפולציות המסחריות המופעלות עלינו באמצעות הידע הנצבר אודותינו. לצד זאת, מתעוררת ההבנה כי גורמים כאלה ואחרים משתמשים בפלטפורמות הידע על מנת לייצר רווחים פוליטיים ולהטות את הכף במערכות בחירות.  

אין ספק שהשירותים שמעניקות לנו חברות דוגמת גוגל או אפל נהדרים, ובדומה לאנשי מצרים הקדומה גם אנחנו אומרים "החייתנו" ולא יכולים לדמיין את חיינו בלעדיהן. אבל מה יגידו הדורות הבאים שיסתכלו עלינו ממרחק של אלפי שנים וישאלו כיצד הסכמנו למכור את חירותנו תמורת שירותים אלה, ובעיקר ישאלו האם כחברה עשינו את מה שצריך וניתן על מנת למתן את ריכוז הכוח והעושר על פי העקרונות אותם מניחים בפנינו פסוקי התורה?