בג"ץ הטנקיסטיות

מדוע זה לא עותרות לבג"ץ נשים צעירות ואמיצות דיין המעוניינות להשתלב כשחקניות בקבוצת כדורגל, כדורסל או כדוריד גברית?

אל"מ במיל' טל בראון , ה' בטבת תש"פ

דעות טנקים
טנקים
ערוץ 7

במסגרת ההתעוררות הכללית בתקשורת סביב סוגיית שירותן הצבאי של נשים כ"טנקיסטיות", להבדיל מ"שריונריות" אליבא דקשנ"ר היוצא, ולקראת הדיון הקרוב בעתירתן לבג"ץ של שתי מלש"ביות, פרסם העיתונאי יואב זייתון, כי על פי "גורמים בצה"ל" התגלו בעיות בפרויקט שילוב לוחמות בחיל השריון.

בכתבה מצוין כי גורמים במערכת הביטחון שנחשפו לממצאי הפיילוט לשילוב לוחמות ציינו כי הבנות התקשו בחלק ניכר מהמקרים לטעון פגזים בטנק, שהתגלו קשיים מנטאליים ועוד.  

תגובת דובר צה"ל לכתב הייתה כי: "טרם התקבלה החלטה בעניין שילובן או אי שילובן בעתיד של לוחמות טנקים במשימת הגנת הגבולות. נושא זה יוכרע בעתיד בהתבסס על ממצאי הפיילוט".

תגובה מעניינת לממצאים לא מפתיעים במיוחד, נוכח העובדה שבעבר כבר הוגשו ממצאי מחקר מדעי מעמיק ומקיף מטעמו של המכון לחקר רפואת הלוחם בצה"ל (פיזיולוגיה צבאית), שהצביע על המורכבות הרבה והנזקים הצפויים משילובן של בנות כלוחמות בשריון.

אם לא היה די בממצאי מחקרם המעמיק של מפקדי המכון בעבר, סא"ל (מיל') פרופסור יובל חלד וסא"ל (מיל') פרופ' יורם אפשטיין, בכדי להכריע, אזי אזכיר כי היו לפחות עוד שני ניסויים שהתפרסמו, בהם נבחן שילובן של נשים בשריון (עדיפה המילה ניסוי מפיילוט גם אם נשמע הדבר רע כ"ניסויים בבני אדם", שהרי יתכן וזוהי האמת).

קצין שריון ראשי לשעבר, תא"ל אביגדור קליין, צוטט בראיון לעיתון "במחנה" ב- 2001 באומרו כי: "כל עוד זה תלוי בי, בנות לא ישולבו בשריון". את אמירתו ביסס על מחקר שנערך בזמנו בחיל השריון בכדי לאפשר את השגת המטרה כי "האדם שבטנק ינצח" הדורשת חיכוך מתמיד ושהות רצופה בטנק, ולפיכך לא ניתן יהיה לאפשר שילוב נשים.

בשנת 2015 זרוע היבשה וחיל הרפואה בחנו שוב את התאמתן של נשים לשירות כלוחמות בחיל השריון. מסקנת מחקרם שקבעה כי שילוב לוחמות בטנק יוצר נזקים, הובילה להחלטה שלא לשלב נשים בצוות הטנק עד שבתקופת כהונתו של הרמטכ"ל גדי אייזנקוט הוחלט שוב לעשות ניסוי נוסף בשילוב נשים כלוחמות בשריון.

היות ולא חלו שינויים מהותיים באבולוציה של בני האדם ובאנטומיה הנשית בפרט, לא שופרו יחסינו עם אויבנו המרים שנותרו בעיקר גברים הנחושים מתמיד להשמידנו, לא פרץ השלום ב"מזרח התיכון החדש" וצה"ל טרם הצטייד בטנק חדש המותאם ללחימת נשים, אזי ניכר כי העיסוק בשילוב נשים כ"טנקיסטיות" הפך להיות חריג והזוי. 

ניכר כי צה"ל לא השכיל לזכור, או ללמוד וליישם את לקחי פסק הדין מלפני 25 שנה בבג"ץ 4541/94‏ ‎ ‎אליס מילר‎ ‎נ' שר הביטחון, על כן יחזור הוא להתמודד עם נערות איכותיות וחדורות מוטיבציה בשנית. נראה כי ארגונים בעלי אג'נדות נאורות שרק "ערך הניצחון" נעדר ממצען- דוחפים את הבנות ואת החברה הישראלית לסיבוב וסחרור משפטי נוסף, כדי להטביע חותם ולעשות היסטוריה בצבא היבשה. אל ייפלא הדבר בעינכם כי בשלב כלשהו בתהליך ימצא כי השעירים לעזאזל יהיו חו"ח הרבנים, בעיקר אלו שהתבטאו פומבית נגד שילוב נשים כלוחמות ובכך הפכו ליעד להתקפות חזיתיות בשל התנגשות עולמות הערכים והאמונות, על פני עיסוק והתמודדות עם סוגיות מקצועיות ומהותיות לא פחות.

שונות רלוואנטית והפליה

בפסק הדין בבג"ץ אליס מילר, עמדו השופטים תחילה על סוגיית השונות הרלוואנטית וההפליה הפסולה. השופט מצא ציין בדבריו ש:"אכן הכלל הוא כי שונות רלוואנטית עשויה להצדיק הבחנה. שהרי בכך טמון שורש ההבדל בין הפליה פסולה לבין הבחנה כשרה כדברי השופט אגרנט...: "עקרון השוויון, אשר אינו אלא הצד השני של מטבע ההפליה ואשר המשפט של כל מדינה דמוקרטית שואף, מטעמים של צדק והגינות, להמחישו, משמעותו, כי יש להתייחס, לצורך המטרה הנדונה, יחס שווה אל בני אדם, אשר לא קיימים ביניהם הבדלים של ממש, שהם רלוונטיים לאותה מטרה.

אם אין מתייחסים אליהם יחס שווה, כי אז לפנינו הפליה. לעומת זאת, אם ההבדל או ההבדלים בין אנשים שונים הינם רלוונטיים למטרה הנדונה, אזי תהיה זו הבחנה מותרת, אם מתייחסים אליהם, לצורך אותה מטרה, יחס שונה, ובלבד שההבדלים ההם מצדיקים זאת. ...אך כתנאי להשגתו של שוויון מהותי חובה לקבוע, שאת עצם הרלוואנציה של השונות, ואת מידתה, יש לבחון, בכל מקרה נתון, בשים לב למטרה הפרטיקולרית שלשם השגתה מיושמת ההבחנה.

לאמור: הזיקה הנדרשת בין התכונות המיוחדות המצויות באחד ואינן מצויות בזולתו, לבין המטרה שלשם השגתה מותר להעדיף את האחד על פני האחר, חייבת להיות ישירה וקונקרטית. אדרבא, כל אימת שהדבר אפשרי, גם בשונים יש לנהוג בשוויון, תוך התחשבות בהיותם שונים". מדגיש השופט מצא כי אין משמעות הדבר שהשונות בין המינים לעולם אינה רלוואנטית לעניין התאמתה של חיילת למילוי תפקיד מסוים. לדידו אפשר בהחלט שחיילת תיפסל, בגלל מינה, למילוי תפקידים כאלה ואחרים, אך פסילה מטעם זה הינה מותרת רק מקום שבו מינה של המועמדת יוצר שוני אשר הינו רלוואנטי למילויו של התפקיד המסוים.

השופטת טובה שטרסברג כהן טענה בהתייחסה לסוגיית השונות הרלוונטית ולדבריו של השופט מצא, כי: "שונות רלוואנטית הניתנת לתיקון או לנטרול כדי להשיג שוויון, ראוי לתקנה או לנטרלה, אם כי לא בכל מחיר". בנוסף ציינה השופטת בדבריה כי "שונות הגורמת לקשיים ענייניים ואמיתיים ביישום ערך השוויון, כגון קשיים פיזיים, כלכליים, לוגיסטיים וכיוצא באלה, היא שונות רלוואנטית. אף-על-פי-כן, באותם מקרים שבהם היא ניתנת לנטרול במחיר סביר, ראוי לתקנה ולנטרלה על-מנת להשיג שוויון".

בהמשך דבריה טענה השופטת שטרסברג כהן כי: "בהתנגשות בין ערך השוויון לבין ערך ביטחון המדינה, כפועל יוצא מצרכי הצבא, ניתן לראות את ביטחון המדינה כערך עדיף ובעל מעמד גבוה ממעמדו של ערך השוויון".

השופטת דליה דורנר בדבריה התייחסה לשונות בין המינים וציינה בנחרצות את העובדה הידועה בפי כל כי "נשים שונות מגברים. בדרך כלל כוחן הפיזי פחות מכוחם. הן מוגבלות בכורח הפונקציות הטבעיות שלהן – היריון, לידה והנקה".

השופט צבי טל, שהיה בדעת מיעוט, התייחס בדבריו למציאת האיזון בין הערכים ובחן את משקלם באומרו כי: "ביטחון החיים גם הוא ערך מערכי היסוד (סעיף 4 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו), ובתור שכזה בכוחו לגבור על ערך השוויון. ואם תאמר שאין ערך השוויון יכול להידחות מפני ערך אחר, חשוב ככל שיהיה, נמצאנו "הופכים את היוצרות", ומבטלים את תורת השונות הרלוואנטית. הרי בכל מקרה של שונות רלוואנטית ניתן לומר, שהשונות חדלה להיות רלוואנטית מפני ששמנו לנו למטרה להשיג ערך של שוויון, שבהשוואה אליו אין עוד חשיבותו לשונות". בסיכום דבריו אומר השופט טל: "אין מדובר כאן בהפליה בין שווים אלא בהבחנה בין לא שווים. ולכן הייתי מציע לדחות את העתירה".

מספר נקודות מומלצות למחשבה, ללמידה ולחקירה 

לפני שצה"ל ניגש לדיונים בבג"ץ ובכדי שלא לחזור על טעויות עבר, מומלץ כי ילמדו היטב מחקרי הפיזיולוגיה והנתונים שנצברו אודות השפעת העומסים על גוף האישה בהשוואה לגבר. להבדיל מהאבולוציה האנושית שלא התפתחה בשנים האחרונות, המדע התפתח בצעדי ענק ומספק כלים מתקדמים למחקר מדעי ולהוכחת סוגיית השונות הרלוואנטית שלה השפעות על היכולות המבצעיות של הפרט והמסגרת הלוחמת בשדה הקרב.

מומלץ כי בג"ץ אליס מילר ולקחיו ילמדו בראייה ביקורתית, נוכח העובדה שבצה"ל פרשו את תכולתו בהרחבה יתרה שחרגה מהצורך שהוגדר, ללא מחשבה מעמיקה על ההשלכות הרבות הנובעות מפריצת כל הגבולות, כמעט. כך הורדו סטנדרטים, שונו נורמות ובוצעו "התאמות" באופן שלא בוצע מעולם עבור אף גבר נמוך, קל משקל או בעל צרכים שונים.

גם אם הוחלט שיש צורך בהתאמות לשם שילובן של נשים כלוחמות בראייה מערכתית, לא בוצע הדבר בהכרח בכל מערך ויחידה בטרם שולבו הן בו, תוך התייחסות מקצועית לכל אבני בניין הכוח כנדרש:
בתחום התורה - האם הותאמה תורת הלחימה הכוללת התאמה של ההוראות המקצועיות, הטכניקות והתרגולות הקרביות לנשים? ואולי בכלל לא צריך לעשות כל שינוי ולא נדרש לבצע התאמות, שהרי השטח והאויב לא מתחשבים במגדר ונתונים פיזיולוגיים אחרים, על הלוחם והלוחמת להתמודד עם שלל אתגרי הזירה ללא כל הנחה ואף רצוי ללא אנחה.

בתחום הארגון והתקינה- האם יש צורך לתקנן ציוד ואמצעים המותאמים לנשים, ואם כך האם יהיה הדבר תואם את הצרכים המבצעיים בהכרח? ומה יעשו בחיל השריון? האם יקימו יחידה משוריינת ייעודית למספר נשים מצומצם? האם יתאימו טנקים מבצעיים לנתוניהן וליכולותיהן הפיזיולוגיות?  על חשבון מה ומי? 

בתחום כוח האדם האם יש תוחלת ל"מסלול הטנקיסטיות" בסדיר ובמילואים, לאן יתועלו ההשקעה והניסיון שנצבר? האם יש להן אופק שירות ופיתוח במקצוען או שחיל השריון יאלץ לפתוח את חטיבותיו המהוללות לשירות נשים גורף? האם נגזר על הטנקיסטית לשרת 3 שנים בטנק מסוים בגזרה נתונה אחת, להבדיל מכל שריונר שמבצע פעילות מגוונת ותעסוקות מבצעיות בגזרות אחרות ועל כן רמת השחיקה הפיזית והנפשית שלו, הנובעת מהעיסוק בטנק בלבד, פחותה.

בתחום אמצעי הלחימה, האם נדרש צה"ל להשקיע כעת בטנק המותאם לנתוניה של האישה, על מנת שזו תוכל ללחוץ בנוחות ובקלות יחסית על דוושת הבלם במשך כל שנות השירות, לטעון סדרות פגזים בקצב ולבצע תרגולות כדוגמת הרכבת זחל ופירוק גלגל מרכוב לבדן, מבלי להיפגע בפגיעות מאמץ החריגות ביחסן לממוצע הגברי.  

בתחום ההכשרות והאימונים האם ההתאמות יכללו עוד שנמוך (ההפך משדרוג) של סרגלי האימונים כדי להתאימן לנשים וכתוצאה מכך נפגע במוכנות היחידות וכשירותן. האם שנמוך הדרישות מחזק את המסגרת או גורע ממנה נוכח אילוצי זמן הכשרה ושמירת הכשירות? האם נכון הדבר שבאותה מסגרת לוחמת (צוות, מחלקה, פלוגה) יהיו דרישות ומדדים שונים מגברים ונשים? מהי מחזוריות האימונים הנדרשת לשמירת כשירותן ויכולתן של נשים לעמוד בדרישות ולשמר כשירות במסגרת מערכי הסדיר והמילואים בפרט, לאורך זמן?

כן מומלץ לחקור לעומק את השפעות שילוב הנשים על הלכידות החברתית של לוחמים במערכים וביחידות הלוחמות השונות בסדיר ובמילואים. אציין כי ישנן השלכות ומשמעויות חברתיות עמוקות הנובעות מעצם מאפייני ודרישות השירות המשותף של גברים ונשים ביחידות לוחמות מעורבות, תוך מתן דגש על תפקידי לחימה בעת לחימה, ולאו דווקא באימונים ושיגרה. אלו עוד השפעות ומשמעויות יהיו על כלל המשרתים ועל היכולת לשלב ולשמר לאורך זמן אוכלוסיות בעלות מאפיינים וצרכים שונים, שאינם עולים בקנה אחד עם שילוב נשים לצדן, מתוקף היבטים דתיים- אמוניים (לאו דווקא יהודים) ותרבותיים, פסיכולוגיים ואחרים?

סיכום

ב"בג"ץ הטנקיסטיות" יש לבחון את הסוגיה בשלוש פריזמות עיקריות: אפקטיביות, יעילות ורלוונטיות. שיקולי "עלות תועלת" לבדם, כפי שהוצגו על ידי גורמי הצבא בבג"ץ אליס מילר, אין בהן די כלל ועיקר, כפי שהוכח בזמנו.

את ההכרעה בסוגיה מוטב שבג"ץ וצה"ל יקבלו בהתבסס על מחקרים מדעיים, על עובדות ושיקולים מקצועיים שנצברו במשך השנים בניסויים, במלחמות ובמבצעים, ולא על אג'נדות זרות או חוות דעת בוסריות ולא מקצועיות דיין, החסרות ראייה מערכתית של ההשפעות והמשמעויות על צבא היבשה.

מוטב כי יעמדו בבג"ץ על המאפיינים הפיזיולוגיים והשונות הרלוואנטית בין גברים לנשים, הנובעת מהם בהקשר הנדון, כפי שיוצגו על ידי מפקדי הצבא בסיוע מומחים שונים. כך לדוגמא, על הצבא להוכיח כי הכשירות הנדרשת למילוי תפקיד מסוים- זהה, אחידה ושווה בין גברים לנשים המתמודדים על אותו התפקיד. אין להקל או לשנות בדרישות התפקיד מפאת הצורך להתאימו לנשים דווקא.

לפיכך, אם תתקבל החלטה בבג"ץ או במטכ"ל לשלב טנקיסטיות בצה"ל, על הדבר להיעשות ב"דרך המלך", כמיטב המסורת והמורשת של השריונאים- בחיל השריון!  כל "התחכמות" לכאורה, כדוגמת "שריון גבולות" עם "טנקי גבולות" ביחידות של מערך הגנת הגבולות, שאינן חטיבות השריון המוכרות, הינה אמירה חמקמקה שבבחינת מכלול אבני בניין הכוח, ספק אם נבחנה לעומקה, במקצועיות ובראייה מערכתית מתבקשת. 

תמהני מדוע זה לא עותרות לבג"ץ נשים צעירות ואמיצות דיין המעוניינות להשתלב כשחקניות בקבוצת כדורגל, כדורסל או כדוריד גברית? האם פציעות במגרשי הספורט מרתיעות אותן יותר מפציעות בשדות הקרב? האם עימות עם שחקני קבוצה יריבה ואוהדי בית"ר, הפועל או מכבי מפחיד אותן יותר מאשר עימות עם אויבינו ותומכיהם מבין שכנינו הרבים?

לסיום- שומה עלינו לזכור כי תכליתו המרכזית של צה"ל הינה בהגנת המדינה ואזרחיה, הכרעת האויב והשגת ניצחון במלחמה ואין להסיט את המאמצים ליישום ערך השוויון שנעדר מרוח צה"ל כמו גם מחוקי היסוד.