מי זוכה לברכה הגדולה

הרב יעקב נמן , י"ב בטבת תש"פ

"צריך האדם להביט על חסרונותיו בקורת רוח, כדי שיהיה מלא אומץ הלב לתקן אותם תמיד" (הראי"ה קוק, ראשון ליפו קי) 

במרכז פרשתנו - ברכת יעקב אבינו לבניו, שנים עשר השבטים. כשקוראים את ברכת יעקב לשבטים, אי אפשר שלא לשים לב להבדל בין הברכות. רוב הברכות קצרות מאד. רק שתי ברכות הן ארוכות ומפרגנות במיוחד - הברכות של יהודה ושל יוסף.

במחשבה ראשונה, אפשר להבין מדוע. יוסף ויהודה הם גיבורי הסיפור. יוסף הוא המשנה למלך, בזכותו זכה יעקב לשבע עשרה שנים של חיים בשפע, בארץ גושן, בשמחה, עם כל המשפחה המאוחדת.

ויהודה - גם הוא שותף לסוף הטוב של הסיפור. הרי הוא זה שלקח אחריות על בנימין ובזכות גילוי הלב האמיץ שלו מול יוסף, יוסף מתגלה והסיפור מגיע את סופו הטוב.

אנחנו גם יודעים שברכתו של יעקב היא לשנים רבות קדימה, וידוע לנו שיש "משיח בן יוסף" ו"משיח בן דוד" (שהיה משבט יהודה).

אבל, מה הביא את יוסף ואת יהודה לזכות לכבוד הזה? מדוע דווקא הם?

אם נשים לב, נראה שגם יהודה וגם יוסף עושים טעויות קשות בהתחלה. יוסף מוציא את דיבת אחיו רעה, מסלסל בשערו ומספר לאחיו חלומות שרק מלבים את שנאתם כלפיו... וגם יהודה, לא מתחיל ברגל ימין... הוא זה שנותן את העצה למכור את יוסף (ובכך משבש את תכניתו של ראובן להשיבו הביתה) ובהמשך הוא גם נתפס בקלקלתו, בסיפור עם תמר.

אלא מה? גם יוסף וגם יהודה, בהמשך, עוברים מסע של תיקון. יוסף, עומד בניסיון הקשה בבית פוטיפר, לאחר מכן מחזיק מעמד באמונה 12 שנים בבית הסוהר ולבסוף מגיע לרמה גבוהה כל כך, שהוא מוחל לאחיו בלב שלם!

גם יהודה, עומד בניסיון קשה להודות על האמת, בסיפור עם תמר ובהמשך, לוקח אחריות על בנימין ומוכן להיות עבד כל חייו, רק כדי להשיב את בנימין אחיו לשלום אל אביו.

נראה, שאפשר ללמוד מיוסף ויהודה מסר חשוב מאד לחיינו: מי שרוצה ברכה גדולה - צריך לקחת יוזמה! לפעול! לעשות! יכול להיות שבהתחלה הוא יעשה טעויות, אפילו טעויות קשות, אבל אם הוא יחזיק מעמד באמונה ויהיה נחוש גם לתקן את טעויותיו, בסוף יתגלה שהכל היה לטובה והוא יזכה לברכה גדולה, גם לו וגם לדורות הבאים כפי שזכו יהודה ויוסף.

אצל ראובן, אף שברור שהיה גם הוא גדול וצדיק, אפשר לראות דוגמא הפוכה; הוא אמנם לוקח יוזמה, בכך שהוא מציע לאחים שלא להרוג את יוסף ובמקום זה להשליכו לבור, במחשבה להצילו ולהשיבו הביתה; אבל אחרי שהוא מגלה שיוסף כבר לא בבור, הוא מתייאש ואין לו את האומץ לספר לאביו את האמת המרה על המכירה של יוסף.

גם בהמשך, כשצריך לעלות למצרים עם בנימין, ראובן לוקח יוזמה ואומר לאביו: "אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ" זו היתה טעות מצידו לומר כך, כפי שנאמר במדרש, שיעקב אמר לעצמו: "בכור שוטה הוא זה, וכי בניו הם ולא בני?!" אבל אחרי הטעות אנחנו לא רואים שראובן מנסה לתקן. יעקב לא מוכן לשלוח את בנימין וראובן לא ממשיך לפעול עד שיהודה לוקח את היוזמה במקומו.

נלמד מהשבטים הקדושים, גם - לקחת יוזמה, וגם - לא להתייאש מטעויות או מחסרונות שיש לנו! לתקן את הטעויות ולהמשיך ליזום באמונה, בנחישות ולשם שמיים.

אם כך ננהג - נזכה לברכה גדולה, גם לנו וגם לדורות הבאים אחרינו.

שבת - שלום!

לדברי תורה נוספים של הרב נמן לחצו כאן